אילה בן גביר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5609/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5609/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערערת: אילה בן גביר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 15.5.06 בת.פ. 4401/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת אילתה זיסקינד תאריך הישיבה: י"ג בתמוז התשס"ו (9.7.2006) בשם המערערת: איתמר בן גביר בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי ברוט פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת אילתה זיסקינד) לדחות את בקשת הפסילה של המערערת בת"פ 4401/04. 1. נגד המערערת הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום, המייחס לה ביצוע עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ותקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק. התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 15.5.06. לטענת המערערת, האופן שבו ניהלה השופטת של בית המשפט קמא את הדיון באותו יום מקים עילת פסלות נגדה. עיקר טענותיה של המערערת, אותן טען בשמה בן זוגה, מתמקד בהחלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט קמא באותו יום, הנוגעות כולן לאופן ניהול ההליך. כך, למשל, טוענת המערערת כי בית המשפט התיר לתובע לשאול את העדים שאלות מנחות בחקירה ראשית, ואף הוסיף ושאל בעצמו את העדים שאלות מנחות מיוזמתו. המערערת מפרטת בערעורה שורת התבטאויות של בית המשפט קמא במהלך שמיעת עדויות התביעה, אשר מעידות, לטענתה, בהצטברן יחד, על קיומה של דעה קדומה מצדו של בית המשפט קמא נגדה. בעקבות דברים אלה ביקשה המערערת כי השופטת של בית המשפט קמא תפסול את עצמה מלשבת בדין בעניינה. השופטת דחתה את בקשת הפסלות, בציינה כי אין בדברים האמורים "משום עילה למשוא פנים או ליחס לא הוגן כלפי הנאשמת". כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת המערערת, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הפלה אותה בית המשפט קמא לרעה בהחלטותיו, והתייחס אליה באופן בלתי הוגן, כשהוא נוטה, בבירור, לטובת התביעה. 2. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ואף שמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענות המערערת מופנה נגד החלטות דיוניות של בית המשפט קמא. לפי הנטען, איפשרה השופטת לתובע להציג שאלות מסוימות בחקירת עד מרכזי מטעמו, ולא איפשרה למערערת, ולבן זוגה שטען בשמה, להתנגד לאותן שאלות. כלל הוא, כי על החלטות דיוניות של בית המשפט יש להשיג לפי סדרי הדין המקובלים, היינו, באמצעות הגשת ערעור על פסק-הדין, לכשיינתן, ולא על-ידי נקיטה בהליכי פסלות. בית משפט זה קבע פעמים רבות כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות כשלעצמן עילת פסלות (ראו ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"פ 3121/02 אליהו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10211/05 אלחן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לגופן של טענות המערערת אעיר, כי עיינתי בשאלות שהוצגו בחקירת העדים אשר כנגדן טוענת המערערת, ובשאלות שהוסיפה השופטת לשם הבהרת הפרטים שעלו מהעדות, כפי שהובאו בפניי בכתב הערעור המפורט ביותר. לא מצאתי כי יש באלה כדי ללמד על משוא פנים המופנה נגד המערערת או שמגלות הן דעה קדומה של השופטת נגדה. בן זוגה של המערערת, אשר טען למענה בפניי, הדגיש את תחושת אי הנוחות הסובייקטיבית שלהם ממהלך הדיון. מוכנה אני להניח כי משום מה נוצרה אצל בני הזוג התחושה הסובייקטיבית שהם טוענים לה, אך הלכה היא שאין די בתחושה סובייקטיבית כדי להקים עילת פסלות. זאת, מאחר שלא רגישותה הסובייקטיבית של המערערת היא הקובעת לעניין זה, אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ראו ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 5223/03 מדינת ישראל נ' ניסימוב (לא פורסם); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6404/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות העניין, התבטאויותיה האמורות של השופטת קמא אינן מקימות חשש ממשי המעוגן בראייה אובייקטיבית, שיש בכוחו לפסול את בית המשפט. על כן, בנסיבות העניין, לא ראיתי לקבל את טענות המערערת. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.2006). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06056090_N01.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il