פסק-דין בתיק ע"פ 11726/04
בבית המשפט
העליון
ע"פ
11726/04
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים:
1. מחמוד
מחאג'נה
2. ראיד מחאג'נה
3. תאופיק מחאג'נה
4. נאצר אגבריה
5. סלימאן אגבריה
נ
ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט העליון
(השופט א' גרוניס) מיום 22.2.04 שלא לפסול עצמו מלדון
בבש"פ 11241/04
בשם המערערים: עו"ד אביגדור
פלדמן ; עו"ד מירי הרט
בשם המשיבה: עו"ד דודי
זכריה
פסק-דין
ערעור על
החלטתו של בית המשפט העליון (השופט א' גרוניס) שלא לפסול עצמו מלדון בבש"פ
11241/04.
1. כנגד המערערים, פעילים בתנועה האסלאמית,
הוגש (ביום 24.6.03) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום מייחס
למערערים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מגע עם סוכן חוץ, חברות בארגון טרור,
מסירת ידיעות לאויב ועבירות שונות נוספות. על פי הנטען בכתב האישום, קשרו המערערים
קשר להעברת כספים מארגוני החמאס בחו"ל אל מוסדות החמאס בשטחים ולאסירים
ועצירים שהיו מעורבים בפעילויות טרור ובעבירות ביטחון.
2. במקביל להגשת כתב האישום נתקבלה (ביום
23.7.03) בקשת המשיבה לעצור את המערערים עד לתום ההליכים. מקצת מהמערערים הגישו
עררים על החלטה זו לבית משפט זה, אולם אלה נדחו. לקראת חלוף תשעה חודשים מיום הגשת
כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרם של המערערים ב-90 ימים נוספים
(בש"פ 2637/04). בית המשפט (השופט א' גרוניס) קיבל את הבקשה (ביום 21.3.04)
והורה על הארכת מעצרם של המערערים ב-90 ימים. בעקבות התמשכות ההליכים בבית המשפט
המחוזי, הוארך מעצרם של המערערים ב-90 ימים פעמיים נוספות על-ידי השופט א' א' לוי
(ביום 24.6.04) והשופט י' טירקל (ביום 13.10.04).
3. ביום 9.12.04 הגישה המשיבה בקשה נוספת,
רביעית במספר, להארכת מעצרם של המערערים ב-90 ימים נוספים. הבקשה הובאה לדיון בפני
השופט א' גרוניס, ששימש כשופט תורן באותה עת. עובר לדיון בעניינם, ביקשו המערערים
כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בבקשה. לטענתם, עיון בהחלטתו של בית המשפט מיום
21.3.04 (ההחלטה הראשונה בהארכת המעצר) מלמד כי מדובר בהחלטה המביעה עמדה ברורה
וחד-משמעית, שעל-פיה ניתן יהיה להאריך את מעצרם של המערערים ככל שיידרש ללא הגבלת
זמן. כתמיכה לטענותיהם הצביעו המערערים על קטעים מההחלטה שניתנה בעניינם, ואשר
אביא את עיקריה הרלבנטיים להלן:
"...לא די בהתמשכות המשפט כדי להצדיק שחרור נאשם ממעצר. כמובן,
שזהו שיקול נכבד וחשוב, אך הוא איננו היחיד או המכריע. הכל תלוי בנסיבות המקרה:
הסיבה להתמשכות המשפט, המועד הצפוי לסיומו, והעיקר - במיוחד במקרה זה - הסכנה
הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר... העובדה, שעל פי מספר פרטי האישום המיוחסים לנאשם
ומספר העדים שיעידו עשוי המשפט להימשך תקופה ארוכה, ואולי ארוכה מאוד, אינה מהווה
עילה שלא לצוות על מעצר הנאשם או על הארכת מעצרו, כשיתר הנסיבות מחייבות או
מצדיקות זאת... דעתי היא, כי במקרה דנא מתקיימים טעמים מיוחדים כאלה, המצדיקים,
ואף מחייבים, עשיית שימוש בסמכות העומדת לבית משפט זה להאריך מעצרו של נאשם, חרף
התארכותו הצפויה של המשפט. כתב האישום אשר הוגש נגד המשיבים מייחס להם עבירות
רבות, שחומרתן קיצונית וחריגה. אופן ביצוע העבירות המתואר, משליך גם הוא על חומרתן
ועל רמת המסוכנות של המשיבים... אמנם, ככל שנמשך מעצרו של נאשם קטנה, באופן יחסי,
עוצמת המשקל שיש לתת לשיקול המסוכנות הנובע מאופיו... ואולם, במקרה זה מדובר ברמת
מסוכנות חריגה: גיוס כספים והעברתם לשם ביסוס התשתית האזרחית של החמא"ס,
תשתית המאפשרת את קיום הפעילות הטרוריסטית של ארגון זה, הפוגעת בבטחון מדינת ישראל
והחיים בה. נוכח כל זאת, סבורני כי אין להסתפק בחלופת מעצר. במקרה כגון זה, דומה
שאין חלופה שתוכל להשיג את מטרת המעצר. עוד יש לזכור, כי עסקינן בחמישה נאשמים
ובפרשיות סבוכות ומרובות משתתפים."
מהחלטה זו למדים המערערים כי תקופת המעצר והתמשכות
ההליכים בעניינם אינה יכולה לשמש שיקול היכול להביא לשחרורם. לטענתם, משציין בית
המשפט את מסוכנותם החריגה של המערערים עוד בהחלטה הראשונה על הארכת מעצרם, ננעלה
בפניהם דלת בית המשפט, שכן כבר גיבש דעתו ביחס למערערים במידה ועניינם יידון
בשנית, ולשיטתו יש להותירם במעצר ככל שהדבר יידרש.
4. בית המשפט דחה (ביום 22.12.04) את בקשת
הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב כי לא נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במקרה דנן.
בהתייחסו להחלטה נשוא בקשת הפסילה, העיר בית המשפט כי מעצרם של המערערים הוארך
בפעם הראשונה בהתחשב במכלול נסיבות העניין, למרות שצפוי היה כי משפטם לא יסתיים
במהלך תקופה זו. זאת ועוד, סוגית הימשכות ההליכים בעניינם של המערערים נדונה במהלך
בקשת הארכת המעצר הראשונה ונלקחה בחשבון בעת מתן ההחלטה. לבסוף, בית המשפט ציין כי
הדברים שנכתבו בהחלטה הראשונה אינם מלמדים על אופן ההכרעה בבקשה הנוכחית, שכן בעת
ההיא לא נמסרו נתונים אודות קצב התקדמות המשפט והתחזית לעניין התקדמותו בעתיד.
משכך, אין בהחלטה הקודמת דבר המקים חשש ממשי למשוא פנים ובית המשפט יביא בחשבון,
כשם שהדבר נעשה בכל בקשה ובקשה, את שינוי הנסיבות וייתן דעתו גם לסוגיית התמשכותו
הצפויה של המשפט.
5. על החלטה זו הוגש הערעור בפני, בו חוזרים
המערערים על טענותיהם. המערערים אינם חולקים על כך כי אין מניעה שאותו שופט יידרש
לדון בעניינו של נאשם מספר פעמים. אולם, טוענים הם, נוצר אצלם חשש שמא יראה בית
המשפט את עצמו כפוף להחלטה הראשונה שנתן, ולא ישקול את הבקשה הנוכחית באופן עצמאי.
המשיבה טענה כי הדברים שנאמרו על-ידי בית המשפט אינם חריפים בעוצמתם ואינם טומנים
בחובם חשש למשוא פנים. לדבריה, בית המשפט חייב היה לשקול את עניין התמשכות משפטם
של המערערים במסגרת הבקשה להארכת מעצר, והצדדים אף מיקדו טענותיהם בעניין זה במהלך
הדיון בהארכת המעצר הראשונה.
6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי
בחומר שמונח לפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כדי לבסס עילת פסלות היה
על המערערים להראות כי מתעורר חשש ממשי, בראייה אובייקטיבית, למשוא פנים של בית
המשפט (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה,
פ"ד מח(3) 573, 605; ע"פ 2144/04 פלוני נ' מדינת
ישראל (לא פורסם)). הלכה היא כי אין די בחשש סובייקטיבי של המערער כדי לבסס
עילת פסילה, אלא יש צורך לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית לפיה שופט מקצועי לא יוכל
לדון בתיק (ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)),
שכן "לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא
השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול
המשפט" (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד
לו(1) 247, 251; ע"פ 5223/03 מדינת ישראל נ' ניסימוב (לא
פורסם); ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
7. נפסק לא אחת שעצם העובדה שאותו שופט דן
פעמים חוזרות בעניינו של אותו נאשם אינה מקימה עילה לפסילת בית המשפט (ע"פ
6510/04 מדינת ישראל נ' מאיר עזורי (לא פורסם); ע"פ
669/03 עמיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1478/97 מדינת
ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673). המערערים אינם חולקים על הלכה זו,
אך הם טוענים כי יש בהחלטה הראשונה שנתן בית המשפט משום גילוי דעתו גם כלפי מקרים
עתידיים, היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. טענה זו יש לדחות. הלכה היא כי לא כל אמרה של
בית המשפט פוסלת אותו מלדון בתיק, אלא יש להראות כי בית המשפט גבש עמדה נחרצת לגבי
האדם שבפניו (ע"פ 5368/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
מעיון בהחלטה נשוא בקשת הפסלות לא עולה כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת כלפי
המערערים, במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" (ע"פ 5288/04 שושני נ'
מדינת ישראל (לא פורסם)), כך שמדובר ב"משחק מכור" (ע"פ
6462/02 מדינת ישראל נ' מנדורי (לא פורסם)). בית המשפט, בבואו
להכריע בבקשה הראשונה להארכת מעצר, שקל את מכלול הנסיבות הרלבנטיות כפי שהיו לפניו
אותה עת, והכריע כפי שהכריע. תוכן החלטתו אינו עומד לביקורת בהליך זה. חזקה עליו
כי יעשה אותו הדבר במסגרת בקשות נוספות הניצבות לפתחו, ואין ללמוד מהחלטתו הקודמת
אחרת. נחה דעתי, כי בית המשפט ישקול את הבקשה הנוכחית להארכת מעצר על-פי נסיבות
העניין כעת, ובכלל זה הטענה בדבר הימשכות המשפט. כל זאת, על-פי התרשמותו ושיקול
דעתו הנוכחי, כשופט מקצועי, ועל-פי החומר שיובא לפניו. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת
תשתית אובייקטיבית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ח טבת, תשס"ה (30.12.04).
ה
נ ש י א
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04117260_A02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il