מדינת ישראל נ. גהאד עאבד

בבית המשפט העליון רע"א 5578/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: גהאד עאבד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.7.2020 בת"א 46875-03-16, שניתנה על ידי כב' סגן הנשיא י' כהן; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד ישראל בלום; עו"ד מרווה בז'ה בשם המשיב: עו"ד מנסור ח'אזן פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן) בת"א 46875-03-16 מיום 12.7.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.4.2020. בפסק הדין האמור, נפסקו למשיב פיצויים בגין הפקעת קרקע לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה). רקע 2. בשנת 2016 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי נגד רשות מקרקעי ישראל, היא המבקשת, לקבלת פיצויים לפי סעיפים 13-12 לפקודה, בגין קרקע שהופקעה בשנת 1962. בעקבות הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, חישוב הפיצויים נעשה על בסיס מסד הנתונים שהציג השמאי מטעם המבקשת, והמחלוקת היחידה בין הצדדים עסקה בשיעור דמי החכירה שיש לגזור משוויה המשתנה של הקרקע משנה לשנה. בפסק דין שניתן ביום 14.4.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי הפיצוי עבור דמי החכירה האבודים לפי סעיף 13 לפקודה ייעשה לפי שיעור של 6%, והורה למבקשת לשלם למשיב פיצויים בסך של 266,486 ש"ח, בצירוף הוצאות בסך 60,000 ש"ח (להלן: פסק הדין). 3. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בטענה כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין, אשר סיכוייו להתקבל טובים, שכן פסק הדין איננו תואם את ההלכה הפסוקה שנקבעה בע"א 8717/17 רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח איסמעיל (23.7.2019) (להלן: הלכת איסמעיל) ואת ההחלטה בדנ"א 5261/19 עזבון המנוח איסמעיל נ' מדינת ישראל (25.2.2020). עוד נטען כי יש לעכב את פסק הדין נוכח החשש שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו ככל שהערעור יתקבל. 4. ביום 12.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, שכן הלכת איסמעיל לא ביטלה ואף לא סטתה מהלכות קודמות שנקבעו לגבי תשלום פיצויים לפי סעיף 13 לפקודה. בית המשפט המחוזי ציין כי פסק הדין מבוסס על שורה של החלטות קודמות של בית משפט זה, אשר כאמור לא שונו בעקבות הלכת איסמעיל. עוד נקבע כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מצבו הכלכלי של המשיב ימנע ממנו להשיב את הפיצויים באם הערעור יתקבל. על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי. הבקשה דנן 5. המבקשת שבה בבקשתה על טענותיה, ומדגישה כי בית המשפט המחוזי שגה באופן חישוב פיצויי ההפקעה שנפסקו למשיב, בכך שלא התבסס כנדרש על עסקאות השוואה שעניינן דמי החכירה הנגבים בשוק החופשי או דמי החכירה הנגבים על-ידי המבקשת בגין קרקעות דומות. כן נטען כי העמדת שיעור דמי החכירה האבודים על שיעור של 6% אינו תואם את ההלכה הפסוקה, ובתוך כך אינו תואם את הלכת עיסמעיל. המבקשת מוסיפה כי השאלה שמתעוררת במקרה הנדון מתעוררת בערעורים נוספים רבים שהגישה המבקשת ואשר תלויים ועומדים בפני בית משפט זה. כן נטען כי בקשות לעיכוב ביצוע שהוגשו לצדם של אותם ערעורים התקבלו באופן מלא או חלקי. עוד טוענת המבקשת כי אף שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתה. בתוך כך, נטען כי קיים חשש שהמשיב, בהיותו אדם מן היישוב, לא יוכל להשיב את סכום הפיצוי באם פסק הדין לא יעוכב, ובפרט שעה שגובה הפיצוי הוא משמעותי. המבקשת מציינת בהקשר זה כי ככל שהערעור יידחה, ברי כי תוכל לעמוד בתשלום שהושת עליה ולשלם למשיב את הפיצויים שנפסקו לטובתו. כמו כן, נטען כי עיכוב פסק הדין לא יסב נזק למשיב, וזאת משום שפיצויי ההפקעה אינם הכרחיים לשם סיפוק צרכיו השוטפים, וכן בשים לב לכך שתביעתו לקבלת פיצויי הפקעה הוגשה בחלוף למעלה מ-50 שנה ממועד ההפקעה ובסמוך למועד האחרון שנקבע לשם כך. לבסוף, טוענת המבקשת כי הדברים האמורים נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בכספים השייכים לקופה הציבורית. 6. המשיב מתנגד לבקשה, וסומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. בתשובתו טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל הינם קלושים ואף אפסיים שכן פסק הדין תואם את שנקבע בהלכת איסמעיל. לצד זאת, ציין המשיב כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה דנן לשיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי על-פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להציג את עמדתו, ולאחר ששוכנעתי כי אין במתן הרשות האמורה כדי לפגוע בזכויותיו כבעלי דין. כפי שיובהר להלן, דין הערעור להתקבל. 8. כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים, וזאת בעיקר כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי. בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, ככלל, אם הוכיח המבקש קיומם של שני תנאים מצטברים אשר שורר ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 6191/19 רשות מקרקעי ישראל נ' בדראן (23.10.2019) (להלן: עניין בדראן)). 9. בית משפט זה כבר נדרש במקרים קודמים לשאלת סיכויי הערעור על פסיקות בית המשפט המחוזי בעניין פיצויי הפקעה לפי הפקודה בעקבות הלכת איסמעיל. בהקשר זה נפסק כי "השלכותיו של פסק הדין בעניין איסמעיל טרם התבהרו" (ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה ח'לאילה ז"ל, פסקה 4 (27.10.2019)). כן נפסק כי להלכת איסמעיל יש פוטנציאל להשפיע על תוצאות הערעור שהוגש על פסק דין שפסק פיצויי הפקעה בגין דמי חכירה אבודים, וכי להחלטה בגדרה נדחתה הבקשה לערוך דיון נוסף בהלכת איסמעיל יש פנים לכאן ולכאן (ראו: ע"א 1961/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח טרביה ואח', פסקה 5 (2.6.2020)). על רקע האמור, וכמו שנפסק במקרים דומים, נראה כי יש קושי לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור נמוכים. 10. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קבע אומנם כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שמצבו הכלכלי של המשיב ימנע ממנו להשיב את הפיצוי ככל שהערעור יתקבל. ואולם, יש לתת את הדעת בהקשר זה גם לעובדה שהמשיב הגיש תביעתו בחלוף עשרות שנים מעת ההפקעה באופן שלא יגרם לו נזק ממשי מעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו לעניין זה: עניין בדראן, פסקה 10). 11. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב למכלול השיקולים, ובין היתר, אף לעמדתו של המשיב כי הגם שלדעתו יש לדחות את הבקשה, הוא מותיר את ההכרעה בה לשיקול דעת בית המשפט, אני סבורה כי יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. לפיכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי בטלה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באלול התש"ף (‏13.9.2020). ש ו פ ט ת _________________________ 20055780_R02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il