פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5563/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אריאל וינדר פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול שלושה פסקי דין שניתנו על-ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 19.3.2018, ביום 11.11.2018 וביום 18.3.2020. לטענת העותר פסקי הדין ניתנו בחוסר סמכות ותוך פגיעה בזכויותיו. 2. מהעתירה עולה כי ביום 6.6.2011 העותר והמשיבה 2 התגרשו, ומזה כעשור הם מנהלים הליכים משפטיים בדבר חלוקת הרכוש ביניהם. במסגרת הליכים אלו ניתנו בבית הדין האזורי בפתח תקווה ובבית הדין הרבני הגדול החלטות רבות ובהן פסקי הדין מושא העתירה מיום 19.3.2018 ומיום 11.11.2018, אשר הפכו זה מכבר לחלוטים. בהמשך לכך, ניתן פסק הדין הנוסף על-ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 18.3.2020, במסגרתו ניתנו הוראות שונות לביצוע פסקי הדין וההחלטות שניתנו בעבר בדבר חלוקת הרכוש בין השניים. 3. העותר, אשר מבקש בעתירתו לבטל את שלושת פסקי הדין, טוען, בין היתר, כי חלק מההחלטות ומפסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין הגדול ניתנו על-ידי מותב של דיין אחד, וזאת בחוסר סמכות, וכאשר הלכה למעשה הדיון בהם צריך היה להתקיים בפני בית הדין האזורי. כן נטען כי משלא הועבר הדיון בעניינים אלה לבית הדין האזורי, נפגעה זכות הערעור של העותר. העותר מוסיף וטוען לפגמים נוספים וטעויות שנפלו בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין הגדול, ועותר, כאמור, לביטולם. 4. לאחר העיון בעתירה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף וזאת מחמת השיהוי הכבד שנפל בהגשתה, וזאת בכל הנוגע לפסקי הדין מיום 18.3.2018 ומיום 11.11.2018. כמו כן, דין העתירה ביחס לפסק הדין מיום 18.3.2020 להימחק. 5. כאמור, העתירה דנן מכוונת כלפי שני פסקי דין שניתנו על-ידי בית הדין הגדול לפני זמן רב (האחד לפני כשנתיים וחצי והשני לפני למעלה משנה וחצי). לשיהוי זה לא ניתן כל הסבר בעתירה, ומשכך דין העתירה ביחס אליהם להידחות על הסף מטעם זה בלבד (ראו והשוו: בג"ץ 6839/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (3.1.2018); בג"ץ 7652/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 2 (1.2.2020); בג"ץ 4689/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (12.7.2020)). 6. אשר לפסק הדין האחרון מיום 18.3.2020, הרי שטענות העותר נגדו שזורות, בעיקרו של דבר, בין טענותיו נגד פסקי הדין האחרים, ולמעשה, הלה כרך את מכלול טענותיו נגד שלושת פסקי הדין כמקשה אחת. על כן יש קושי ממשי, במתכונתה הנוכחית של העתירה, לברור את טענות העותר אך נגד פסק הדין האחרון. לפיכך, על העותר להגיש עתירה חדשה בנדון. 7. נוכח האמור, העתירה בכל הנוגע לפסקי הדין משנת 2018 נדחית בזאת על הסף בשל השיהוי שנפל בהגשתה. העתירה בנוגע לפסק הדין מיום 18.3.2020 נמחקת בזאת. ככל שהעותר מעוניין בכך, הוא רשאי להגיש עתירה חדשה אשר תתייחס אך ורק לטענותיו נגד פסק הדין מיום 18.3.2020. מובהר כי אין בכך כדי להביע עמדה כלשהי ביחס לשיהוי בהגשת העתירה אף ביחס לפסק דין זה. 8. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א באב התש"ף (‏11.8.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 20055630_R01.docx עכב8 מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il