זידאן אגבאריה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5552/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5552/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: זידאן אגבאריה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 12.07.2012 בת"פ 001930-06-11 שניתן על ידי כב' השופט אליהו ביתן בשם המערער: עו"ד עאדל בויראת בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 1939-06-11, (כב' השופט א' ביתן), אשר הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח, וגזר עליו עונש של 42 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ושנתיים פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר לריצוי בפועל. 2. למקרא כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, ושהאחרון הודה בעובדותיו, עולה המסגרת העובדתית כדלקמן: המערער לא מחזיק ברישיון נהיגה בר תוקף מאז שנת 1998. ביום 25.5.11 נהג המערער בכביש הערבה במהירות 131 קמ"ש, כשברכב היו גם אשתו וארבעת ילדיו הקטנים. במקטע הדרך שבין קילומטר 166-167, נקלטה מהירות נסיעתו של המערער במכשיר למדידת מהירות אותו הפעיל אותה שעה השוטר גולן בן משה, ממקום מושבו בניידת המשטרתית. השוטר, אשר נסע בנתיב הנגדי, הפעיל את אורות הניידת והורה למערער לעצור. המערער האט בחדות את מהירות נסיעתו. בזמן שהשוטר ביקש לבצע פניית פרסה על מנת לעבור לנתיב בו נסע המערער, החל לפתע האחרון להאיץ את רכבו ולנסוע במהירות ובפראות עד כי מהירותו הגיעה ל-140 קמ"ש. במשך כל אותה העת דלק השוטר אחר המערער תוך שהוא מורה לו לעצור באמצעות הפעלת צופר החירום, האורות הכחולים והאדומים המהבהבים על גג הניידת, והאורות שבחזית הניידת. חרף כל זאת, המשיך המערער במהירותו המופרזת ובנסיעתו הפרועה כשהוא מתעלם מחוקי התנועה, עוקף נהגים אחרים ועובר בין נתיבים. במספר הזדמנויות, נמנעה התנגשותו של המערער עם נהגים אחרים אשר נסעו כדין בכביש, וזאת רק משום שהצליחו בשל עירנותם להסיט את רכביהם לשוליים. 3. את עיקר טיעונו ממקד בא כוח המערער בגזרתם של שיקולים שונים לקולא, אשר ניצבים לימינו של מרשו. לגישתו לא ניתן לשיקולים אלה משקל ממשי במסגרת גזר הדין. נטען כי המערער נעדר עבר פלילי ומעולם לא ריצה עונש מאסר. צוין כי המערער הינו בן למשפחה ברוכת ילדים, הנושא בעול הפרנסה של משפחתו שלו, ושל משפחת אחיו שנרצח לפני כשנה והותיר אחריו תשעה ילדים. המערער אף מסייע לאימו בכלכלת הבית, לאחר ששני אחים נוספים שלו הלכו לעולמם בעקבות אירועי לב. הוסף כי היה מקום ליתן משקל משמעותי לעובדה שהמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וכי הביע חרטה כנה בעקבות המעשים. הודגש כי המערער שהה במעצר בית משך כשנה, ולא זכה להקלה בתנאי שחרורו, וראוי שנתון זה יילקח בחשבון בגזירת הדין. לגישת המדינה, דין הערעור להידחות. נטען כי העונש מוצא מקומו במתחם הענישה הראוי בעבירות מסוג זה, ומשקף איזון נכון בין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. הודגש כי למערער 17 הרשעות תעבורה קודמות, וכי הוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה למעלה מעשור. דיון והכרעה 4. בעשורים האחרונים, עדה החברה הישראלית למסוכנות הגוברת הנובעת משימוש בנתיבי תחבורה, זאת בשל הנהיגה חסרת הרסן של חלק ממשתמשי הדרך, המסכנים את זולתם, ומתעלמים במפגיע מאנשי מרות המבקשים לעכבם. על בית המשפט להתגייס למלחמה בתופעה זו – תוך השתת עונשים משמעותיים על פורעי החוק. כפי שנקבע בע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (07.06.06) (להלן: "עניין אבו עצא"): "שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטיה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלה, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רמת הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה". אף אין לשכוח, כי העונש המקסימאלי הקבוע בגין עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה הינו 20 שנה – ומדבר בעד עצמו תוך הגדרת חומרת העבירה. כמובן, לעולם תיקבע ענישה בנסיבות המעשה והעושה הספציפי. בענייננו, עסקינן במרדף שהתנהל בנתיבי הכביש תוך שהמערער מסכן את אשתו, ילדיו ועוברי אורח אחרים. לא רק שנסע המערער במהירות מופרזת בכביש הערבה, כביש מסוכן ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, אלא "זיגזג" בין נתיבי הכביש, כאשר התוצאה של היעדר קרבנות בגוף אינה מובנת מאליה כלל וכלל. חומרה יתרה נלמדת מכך שזה למעלה מעשור נוהג המערער בלא רישיון נהיגה בתוקף. נדמה כי הרתעה אמיתית בעניינו אינה באה לידי ביטוי באיסור הישיבה על ההגה, כי אם בהרחקה פיזית מהכביש. אמנם, לימינו של המערער מתייצבות נסיבות חייו – שאינן קלות – אשר מחייבות התייחסות ושקילה. עוד יש ליתן משקל להודאת המערער ולחרטה שהביע. ואולם, אף כאן, עיון בתסקיר שהוכן בעניינו על ידי שירות המבחן מגלה כי המערער ממזער את חומרת מעשיו ומשליך את התנהגותו על גורמים חיצוניים אשר הביאו אותו לפעול באופן שגוי. המערער אינו מקשר בין תוצאת מעשיו להתנהגותו האימפולסיבית שהובילה אותו לעשות את שעשה, ובמובן זה קיים קושי בקביעה כי הוא מפנים את מעשהו האסור. ברובד הכללי, הלוקח בחשבון אף את הנסיבות המקלות עם המערער ואת מעצר הבית בו שהה, אין אנו סבורים כי העונש חורג לחומרא מאמת המידה הראויה, באופן המצדיק התערבותנו. ידע הנוהג ברכב כי ניסיון להתחמק מאנשי מרות דינו בעונש ממשי, ובמיוחד כאשר נתיב הבריחה טומן בחובו סיכון המשתמשים בדרך. בל נשכח – ואולי זה העיקר – כי מאמצי המערער והדומים לו להתחמק מזרועות אכיפת החוק אינם מהווים תחרות בין עבריין התנועה והשוטר בלבד, אלא דרך נהיגה זו יוצרת סיכון של ממש לעוברי הדרך, שכל "חטאם" בהימצאותם בכביש. 5. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ט תמוז תשע"ג (27.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12055520_Z04.doc עק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il