ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ נ. יובל הנדסה בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5550/97 ע"א 5509/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערערת: ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ נגד המשיב: יובל הנדסה בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.6.97 בת.א. 633/96 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד. ביין תאריך הישיבה: יח באלול תשנ"ח (9.9.98) בשם המערער: עו"ד אילן שמר בשם המשיב: עו"ד עופרה סטופ פסק-דין 1. בהתדיינות בין בעלי הדין לגבי ביצוע פרוייקט בניה, החליט בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את תביעתה של יובל הנדסה בע"מ (שהיא המערערת בע"א 5509/97 והמשיבה בע"פ 5550/97 (להלן - יובל)) למעט לענין "החזר כספי בגין 25% משטח המתחם אשר הופרש לצרכי ציבור", שבו חוייבה ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ) (להלן - ערים), שהיא המשיבה והמערערת, בהתאמה בשני הערעורים לעיל. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את שאר תביעותיה של יובל נגד ערים, ויובל מערערת על דחיית תביעות אלו. מנגד מערערת ערים על חיובה בהשבת ההחזר הכספי הנ"ל 2. לא מצאנו ממש בערעורה של יובל בע"א 5509/97 ויש לדחותו על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. לענין זה מקובלת עלינו השקפת השופט המלומד ש"תחום המגרשים" לענין החוזה שבמחלוקת מתייחס לפרוייקט כמקשה אחת ולא כמגרשים בודדים. 3. מכאן לערעורה של ערים בע"א 5550/97. לענין זה סמכה יובל על האמור בסעיף 4(ג)(3) לחוזר מש1/ שלפיו כל שינוי בגבולות המגרש או בשטחו, יחייב תשלום או החזר יחסי לצד הזכאי עם דרישתו הראשונה. נתברר שיובל נדרשה להפריש 25% משטח המגרש עבור כבישים פנימיים, ומכאן תביעתה להשבת 25% מהתמורה החוזית ששולמה. השופט קבל טענה זו, אך נראה לנו שלא היה יסוד מספיק לקבלתה. לענין זה קבע השופט המלומד שאף כי יתכן שיובל ידעה שצפויה הפרשה של עד 30% לא היה שיעור ההפקעה ידוע לה. אף קביעה זו אינה מקובלת עלינו (מה עוד שהופקעו למעשה אך 25%). 4. מעיון בהזמנה לקבלת הצעות להחכרת המתחם מש2/ אך ברור הוא שהעסקה בוצעה מתוך הנחה ש"30% מהשטח יופרש עבור כבישים פנימיים" ואין להגיד שבעלי הדין הניחו ששיעור ההפקעה אינו ידוע. לפיכך תהיה אשר תהיה פרשנותו של סעיף 4(ג)(3) לחוזה אין היא יכולה לכלול את ההפרשה בשיעור של עד 30% עבור כבישים פנימיים, שגולמה במחיר החוזה. הנתונים בדבר מספר היחידות שנקבעו בחוזה, התואמים לפחות את מספר היחידות שיובל בנתה או תבנה בפועל אך מחזקים מסקנה זו, כשאין אפילו טענה - הנתמכת בראיות - שזכויותיה של יובל קופחו עקב ההפרשה הצפויה לכבישים הפנימיים, בין לענין שטח היחידות המבונות ובין אחרת. לפיכך דין הערעור בענין זה להתקבל. אנו מקבלים איפוא את ערעורה של ערים בע"א 5550/97 ודוחים כליל את התביעה נגדה. ערעורה של יובל בע"א 5509/97 נדחה. יובל תשלם לערים שכ"ט עו"ד 75,000.- ש"ח. ניתן היום יח באלול תשנ"ח (9.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055500.B03