פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5440/11

דויד חננאל[חן] נ. שר המשפטים , פרופ' יעקב נאמן

העותר ביקש להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל המאפשר התליית רישיון נהיגה של חייבים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 11/03/2012 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5440/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הוצאה לפועל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל המאפשר התליית רישיון נהיגה של חייבים.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5440/11

דויד חננאל[חן] נ. שר המשפטים , פרופ' יעקב נאמן

העותר ביקש להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל המאפשר התליית רישיון נהיגה של חייבים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר ביקש מבית המשפט העליון לבטל סעיף בחוק ההוצאה לפועל המאפשר לרשם להגביל את רישיון הנהיגה של חייבים שאינם משלמים את חובותיהם. העותר טען כי מדובר בפגיעה לא מידתית בזכויות יסוד וכי המערכת מפעילה את הסנקציה בצורה שגויה. בית המשפט דחה את העתירה על הסף. נקבע כי העותר לא הציג תשתית עובדתית מספקת לטענותיו הכלליות, וכי לגבי טענותיו האישיות, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל, ועל העותר לפנות לערכאות המוסמכות לכך. העותר חויב בהוצאות משפט.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' גרוניס, נ' הנדל, נ' סולברג
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • דויד חננאל [חן]

נתבעים

  • שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן
  • ראש מדור לשכת הוצאה לפועל ירושלים
  • מיכאל איתן, השר לעניין "שיפור השירות הממשלתי"
  • נציג ועדת החוקה של הכנסת

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הסעיף פוגע בזכויות אדם בסיסיות כגון חופש התנועה והעיסוק.
  • הפעלת הסנקציה נעשית ביד קלה מדי על ידי רשמי ההוצאה לפועל.
  • הסעיף אינו מבחין בין חייבים סרבנים לבין חייבים שאינם משלמים עקב אוזלת יד.
  • ההגבלה פוגעת בזכותו האישית של העותר לבריאות.
טיעוני ההגנה
  • הסעיף הוא תוצר של הליך חקיקה מסודר בוועדת החוקה.
  • החוק כולל מנגנוני איזון בין זכויות הזוכה לזכויות החייב.
  • החוק קובע חריגים להטלת המגבלה (כגון פגיעה בעיסוק או נכות).
  • העתירה אינה פורשת תשתית עובדתית מספקת.
  • קיים סעד חלופי לטענות הפרטניות של העותר.
מחלוקות עובדתיות
  • האם אופן היישום של הסעיף בלשכות ההוצאה לפועל הוא בלתי מידתי.

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף בשל היעדר תשתית עובדתית וקיומו של סעד חלופי.

תגיות נושא

  • הוצאה לפועל
  • חופש התנועה
  • זכויות אדם
  • סעד חלופי

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

2000

טענות מנהליות

מידתיות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 5440/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5440/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותר: דויד חננאל [חן] נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן 2. ראש מדור לשכת הוצאה לפועל ירושלים 3. מיכאל איתן, השר לעניין "שיפור השירות הממשלתי" 4. נציג ועדת החוקה של הכנסת עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בשם המשיבים 3-1: בשם המשיבה 4: בעצמו עו"ד מוריה פרימן עו"ד ד"ר גור בליי פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. במסגרת העתירה דנא מבקש העותר להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן - חוק ההוצאה לפועל) (יוער כי הסעיף מכונה בעתירה, ככל הנראה בטעות, סעיף 66(א)(א)). הסעיף מסמיך את רשם ההוצאה לפועל להגביל חייב המשתמט מתשלום חובותיו, או חייב שחובו נובע ממזונות בני משפחתו, מלקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה. 2. העותר טוען בעתירה כי הסמכות המוקנית בסעיף לרשם ההוצאה לפועל טומנת בחובה פגיעה דרסטית ובלתי מידתית בזכויות אדם בסיסיות ובכללן חופש התנועה והעיסוק. כן טוען העותר כי "מערכת ההוצאה לפועל נוהגת ביד קלה על ההדק ככל שמדובר בהפעלת סנקציה זו כנגד חייבים... [ו]אינה מבחינה בין חייבים סרבנים הממאנים לשלם את חובותיהם לבין חייבים שמפאת אוזלת יד אינם עושים כן". בעתירה מציג העותר גם את נסיבותיו האישיות הקשות שבעטיין, לשיטתו, הגבלתו מלהחזיק ברישיון נהיגה אף עולה כדי פגיעה בזכותו לבריאות. 3. דין העתירה להידחות על הסף. כפי העולה מתגובתם המקדמית של המשיבים 1-3 לעתירה, הסעיף נשוא העתירה נחקק במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל משנת 2008 ומהווה תוצר של דיונים שונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת. במסגרת התיקון לחוק צומצמה האפשרות ליתן צווי מאסר כנגד חייבים, תוך שהוקנו לרשם ההוצאה לפועל סמכויות להטיל על חייבים המתחמקים מתשלום חובותיהם מגבלות שונות. נראה, כי המנגנונים שנקבעו בחוק מבקשים לאזן בין זכויות הקניין של הזוכים, לבין החובה לשמור על זכויות החייבים וכבודם. כך, נקבע כי הטלת מגבלות תיעשה אך במקרים בהם מדובר בחייב המשתמט מתשלום חובותיו, או בחייב שחובו נובע ממזונות בני משפחתו (קרי, בהתקיימות תנאי מן התנאים שבסעיף 66ב לחוק). כן נקבע כי בטרם כניסתן לתוקף של מגבלות תישלח אל החייב הודעת התראה (סעיף 66ג), וכי המגבלות יוטלו בהתאם לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, לאחר שאיזן בין הפגיעה בחייב לבין זכויות הזוכה, בשים לב להליכים האחרים שננקטו נגד החייב (סעיפים 66א ו-66ד). הסעיף הספציפי שנגדו מכוונת העתירה אף קובע כי הגבלה של התליית רישיון נהיגה "לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו". הנה כי כן, דרך ארוכה יש לעבור על פי החוק עד שתופעל הסנקציה הקבועה בסעיף. נראה כי אף העותר ער לכך, ועל כן, בפועל, עתירתו מכוונת בעיקר כלפי אופן היישום של הסעיף בלשכות ההוצאה לפועל בכלל, ובמקרה האישי שלו בפרט, ולא כנגד הוראת הסעיף גופה. 4. יצוין, כי בשנת 2010 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, בה עתר לביטולה של תקנה 23 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1980 (בג"ץ 4301/10). העתירה נדחתה על הסף בפסק דין שניתן ביום 13.9.2010. העותר אף חויב לשאת בהוצאות בסכום של 500 ש"ח. 5. איננו מביעים כל עמדה בשלב זה לגבי המנגנון שנקבע בחוק, או חוקתיות התיקון לחוק. ייתכן שיש ממש בטענות העותר בדבר הפעלה בלתי מידתית של המגבלה הקבועה בסעיף, וייתכן שאין זה המצב. מכל מקום, העתירה שבפנינו אינה פורשת תשתית עובדתית, ולו מינימלית, שיש בה כדי לבסס את הנטען. במצב דברים זה, אין לעסוק בהשערות ובספקולציות לגבי אופן היישום של הסעיף (ראו והשוו, בג"ץ 3429/11 בוגרי התיכון הערבי אורתודוכסי בחיפה נ' שר האוצר (טרם פורסם, 5.1.2012)). כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג להידרש לעתירות כלליות כגון דא (ראו, בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415-410 (1994); בג"ץ 240/98 עדאלה נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, 183 (1998)). אשר לטענות העותר בדבר החלטת רשם ההוצאה לפועל במקרה הפרטי שלו, גם בה אין כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה נוכח קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל. ככל שעומדת לעותר עילה לכך, עליו לפנות בעניין המועלה בעתירה לערכאה המוסמכת (ראו למשל, בג"ץ 6303/09 פלוני נ' ראש ההוצאה לפועל, פיסקה 3 (טרם פורסם, 9.9.2009); בג"ץ 4255/11 לש'ינסקי נ' בית חולים רמב"ם חיפה (טרם פורסם, 3.7.2011)). 6. העתירה נדחית איפוא על הסף. העותר ישא בשכר טרחה בסך 2,000 ש"ח לזכות המשיבים 3-1. ניתן היום, י"ז באדר התשע"ב (11.03.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11054400_S09.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il