פלוני נ. ראש ההוצאה לפועל

פסק-דין בתיק בג"ץ 6303/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6303/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ראש ההוצאה לפועל 2. השופט מנחם הכהן 3. מנהל בתי המשפט 4. שר המשפטים 5. משטרת ישראל 6. מחלקת יעוץ וחקיקה, היועץ המשפטי לממשלה 7. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 8. הנהלת בתי הדין הרבניים 9. כנסת ישראל 10. פלונית 11. עובדת סוציאלית שגית סאינה 12. שר הרווחה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: בעצמם פסק-דין השופטת א' חיות: 1. בשנת 2003 נתן בית הדין הרבני האזורי בירושלים תוקף של פסק-דין להסכם גירושין שנכרת בין העותר 1 (להלן: העותר) והמשיבה 10, בו הוסכם בין היתר על מזונות הילדים, העותרים 5-2, ועל משמורת משותפת. זמן קצר לאחר מכן הורה בית הדין הרבני האזורי, לבקשת המשיבה 10 וחרף התנגדות העותר, על עריכת תסקיר לבחינת טובת הילדים, בעקבותיו הורה בית הדין הרבני על העברת הילדים למשמורת המשיבה 10. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו התקבל והדיון הוחזר לבית הדין הרבני האזורי אשר נתן ביום 19.10.2004 צו זמני לפיו הילדים יעברו למשמורת האם. לאחר שנדחו בקשות שהגיש העותר לבתי הדין בניסיון לבטל את הצו הזמני, פנה הוא בעתירה לבית משפט זה בה העלה שורה של טענות נגד ההליכים שהתנהלו בבתי הדין הרבניים וביקש, בין היתר, כי ענייני הצדדים יידונו בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע ולחלופין בבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע (בג"ץ 6736/05). בפסק-הדין מיום 27.10.2005 נקבע כי נוכח הסכמת המשיבה 10 יועבר הדיון בעניין המשמורת על הילדים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (בו התקיימו הליכים נוספים בין בני הזוג) שידון בכל טענות העותר, ובכפוף לכך נדחתה העתירה. בעתירה שלפנינו מציין העותר כי לאחר מתן פסק-הדין בבג"ץ 6736/05 הסכימו הצדדים להמשיך להתדיין בסוגיית המשמורת ובסוגיית הטיפול הנפשי של הקטינים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים בפני הרכב דיינים חדש, נוכח סירובו של העותר להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפני המשיב 2 שהחלטותיו, כך לטענת העותר, מוטות לטובת המשיבה 10. במסגרת הדיון בבית הדין הרבני האזורי בירושלים המליצה העובדת הסוציאלית, המשיבה 11, להעביר את המשמורת על הילדים למשיבה 10 ולצמצם בהסדרי המשמורת של העותר, ובית הדין הרבני האזורי אימץ את עמדתה בהחלטה מיום 16.6.2009. ערעור שהגיש העותר על החלטה זו תלוי ועומד בבית הדין הרבני הגדול. 2. בעתירה שלפנינו מעלה העותר שורה של טענות ביחס להליכים שהתנהלו בעניינו בבית הדין הרבני, בבית המשפט לענייני משפחה ובהוצאה לפועל. אשר להליך בבית הדין הרבני טוען העותר כי לא הייתה כל עילה להתערב בהסכם הגירושין שנכרת בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק-דין וכי ההחלטה בעניין המשמורת שגויה והיא ניתנה עקב סירובו של בית הדין הרבני האזורי לבטל את הצו הזמני בעניין המשמורת. העותר טוען כי אין זה סביר לנהל הליכים משפטיים ביחס לגירושין במשך למעלה משש שנים, כי "יש לשים קץ למסע ייסורים זה" וכי אף שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בהליכים משפטיים תלויים ועומדים יש מקום למתן סעד מן הצדק במקרה דנן נוכח התמשכות ההליכים בנושא המשמורת ונוכח העובדה שההליכים בבית הדין הרבני האזורי ובבית המשפט לענייני משפחה התנהלו באופן בלתי הגון כלפיו. במישור הכללי מבקש העותר כי ייקבע שבני זוג חופשיים לקבוע לעצמם הסכמי גירושין כראות עיניהם מבלי שמערכת המשפט ושירותי הרווחה יתערבו בהם כל עוד לא הוכח מעל לכל ספק כי ההסדר פוגע חד-משמעית בטובת הילדים. העותר מוסיף ומציין כי במקביל להליכים בבית הדין הרבני התנהלו בין הצדדים הליכים שיזמה המשיבה 1 בבית המשפט לענייני משפחה (לגבי מזונות ולגבי טיפול נפשי לקטינים), והוא מלין על כך שניתן להגיש במקביל תביעות שונות המושפעות זו מזו בבית הדין ובבית המשפט לענייני משפחה בהפנותו בהקשר זה לאמירה בבג"ץ 6376/05 לפיה ראוי שענייני הצדדים ידונו תחת קורת גג אחת. במישור הכללי מבקש העותר כי יוצע פיתרון לבעיית פיצול ההתדיינות ומרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, והוא מציע כי בני הזוג יחתמו עם נישואיהם על מקום ההתדיינות המוסכם עליהם במקרה של חילוקי דעות עתידיים. העותר מוסיף ומלין על החלטות שניתנו בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה ומבקש כי ייקבע שההחלטה בעניין מזונות זמניים ניתנה בחוסר סמכות והיא בטלה מעיקרה (העותר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו אשר נמחקה בשל חוסר יכולת להפקיד עירבון ולשלם אגרה, והוא אף הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" בה טען לבטלותה של אותה החלטה). לבסוף מציין העותר כי בשנת 2005 פתחה המשיבה 10 בהליכי הוצאה לפועל לתשלום המזונות הזמניים של הילדים, והוא מלין על כך שלבקשתה שונתה כתובתו במחשבי ההוצאה לפועל לכתובת שגויה שלא כדין. כתוצאה מכך, טוען העותר, שובש ההליך המשפטי, נמנעה ממנו האפשרות להתגונן כראוי בטענת "פרעתי" ואף הוצא נגדו צו מאסר בלא שהומצאה לו אזהרה על-פי סעיף 7(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. העותר מבקש אפוא כי מערכת ההוצאה לפועל תחדל להשתמש בכתובת החייבים הניתנת על-ידי הזוכים ותשתמש רק בכתובת המופיעה בפסק-הדין נשוא התיק; כי בהתאם לכך יבוטל צו המאסר שהוצא נגדו מבלי שהומצא לו מכתב אזהרה; כי תעוגן בדין הוראה לפיה מערכת המשפט תצמצם ככל הניתן את מעורבותה לשינוי הסכמי גירושין שקיבלו תוקף של פסק-דין; כי יעמוד על כנו פסק-דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים בו ניתן תוקף להסכם הגירושין שערכו העותר והמשיבה 10; כי יעוגן בדין הסדר המחייב בני זוג להסכים בעת נישואיהם היכן ברצונם לנהל הליכים משפטיים במידה שתתגלע ביניהם מחלוקת בעניין זה; כי הדיון בכל ענייני הדין האישי של העותר והמשיבה 10 יתנהל בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, נוכח האמור בפסק-הדין בבג"ץ 6736/05 כי ראוי לרכז את ענייני הצדדים תחת קורת גג אחת, נוכח העובדה שמרבית ענייני הצדדים נדונים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ונוכח חוסר שביעות רצונו של העותר מהחלטות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לחלופין מבקש העותר כי תעמוד על כנה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בה נקבעו מזונות זמניים לעותרים 5-2, ולבסוף הוא מבקש כי יינתן צו ביניים לעיכוב ביצועו של צו המאסר שהוצא נגדו. יצוין כי ביום 5.8.2009 נדחתה בקשה אחרונה זו. 3. דין העתירה להידחות על הסף. העותר כורך בעתירה שורה של סעדים בנושאים שונים, חלקם במישור הפרטני וחלקם במישור הכללי-עקרוני. אשר לסעדים הכלליים שמבקש העותר, מדובר בנושאים המסורים ככלל להכרעת הרשות המחוקקת ואינם עניין לבית משפט זה לענות בו (השוו בג"ץ 6057/06 נהיר נ' בן שושן (לא פורסם, 24.8.2006)). הסעדים הפרטניים שמבקש העותר אף הם אינם מגלים עילה להתערבותנו. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות המתקבלות במסגרת הליכי הוצאה לפועל, והדרך הראויה להשיג על החלטות מסוג זה היא באמצעות פנייה בהליך מתאים לערכאה המוסמכת לכך בדין (ראו: בג"ץ 4581/02 צפריר נ' לשכות ההוצאה לפועל (לא פורסם, 9.6.2002); בג"ץ 3248/09 סרי נ' שר המשפטים, פיסקה 3 (טרם פורסם, 17.4.2009)). הטענות שמעלה העותר על החלטות בנושא משמורת הילדים ומזונותיהם אף הן דינן להידחות על הסף נוכח הסעד החלופי הנתון לעורר לבררן בפני הערכאה המוסמכת. אשר לבקשת העותר כי כל ענייני הדין האישי של הצדדים ידונו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ולא בפני בית המשפט למשפחה. כפי שצוין לעיל ביקש העותר בעתירתו הקודמת כי הדיון בנושא המשמורת יועבר לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע ולחלופין לבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע, ובהסכמת המשיבה 10 הועבר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. עתה מבקש העותר כי הדיון ירוכז בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בית משפט זה איננו הערכאה המתאימה לטרוניותיו של העותר בהקשר זה וככל שיש בפיו השגות קונקרטיות ביחס להחלטותיה של ערכאה כזו או אחרת או באשר לפורום הנאות לבירור המחלוקת בינו ובין המשיבה 10 עליו להעלותן כאמור בפני בית המשפט המוסמך (ובחלק מן המקרים אף עשה העותר כן). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ' אלול, תשס"ט (09.09.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09063030_V03.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il