אם תקשורת המונים בע"מ נ. בזק בינלאומי בע"מ

בבית המשפט העליון בש"א 5438/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אם תקשורת המונים בע"מ 2. חיים שמולביץ 3. אליהו מאיר דהן נ ג ד המשיבה: בזק בינלאומי בע"מ ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 4493/20 מיום 20.7.2020 בשם המערערים: עו"ד אליק רובין פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 4493/20 מיום 20.7.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 17679-05-17) מיום 8.3.2020 (להלן: פסק הדין). ביום 1.7.2020 הגישו המערערים בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין עד ליום 31.7.2020. בבקשה טענו כי פסק הדין נשלח אליהם באמצעות בא-כוחם ביום 15.3.2020. באותו יום נכנס לתוקף מצב החירום עקב התפרצות נגיף הקורונה שבעטיו, לשיטת המערערים, המועד להגשת ערעורם החל להימנות מיום 18.5.2020 ואי לכך ניתן היה להגישו עד ליום 1.7.2020. עוד הוסיפו המערערים וטענו כי ניהלו משא ומתן עם המשיבה על מנת לייתר את הגשת הערעור אך מאמציהם עלו בתוהו. על כך הוסיפו, כי בא-כוחם הנוכחי קיבל על עצמו את ייצוגם רק ביום 30.6.2020 וגם מטעם זה נדרשת להם הארכת מועד. ביום 20.7.2020 דחתה הרשמת את בקשת המערערים. צוין כי אין חולק כי בא-כוחם הקודם של המערערים צפה בפסק הדין עוד ביום 10.3.2020 והמערערים ידעו עליו לכל המאוחר ביום 15.3.2020. עיון במערכת נט המשפט מגלה כי הצדדים אף ניהלו הליכים בעקבות פסק הדין, כאשר ניהול הליכים כאלו נמנה על המקרים בהם קמה הצדקה להחיל את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה". כן נקבע כי אפילו אם מניין הימים להגשת הערעור החל ביום 15.3.2020, המועד האחרון להגשת הערעור, גם בהתחשב בתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצבי חירום), התשנ"א-1991 (להלן: תקנות מצב החירום) חל ביום 24.6.2020, אך הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 1.7.2020. כמו כן, נקבע כי המערערים לא הצביעו על "טעם מיוחד" שבגינו יש להאריך את המועד להגשת ערעורם. הטענה כי האיחור נבע מטעות הנוגעת לחישוב המועדים כתוצאה מתקנות מצב החירום לא נתמכה בתצהיר והיא גם אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהמערערים ציינו כבר בבקשה להארכת מועד שהוגשה ביום 23.6.2020 לבית המשפט המחוזי, כי תוקף התקנות הוא עד ליום 10.5.2020. עוד ציינה הרשמת כי עניינים הקשורים בייצוג ומשא ומתן בין הצדדים אף הם לא מהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טוענים המערערים כי רק בעקבות התגובה שהוגשה על ידי המשיבה לבקשתם להארכת מועד נודע להם שתקופת החירום תמה ביום 10.5.2020 ולא ביום 17.5.2020. לטענתם עוד, כאשר דחתה הרשמת את בקשתם היא לא נתנה משקל מספיק לשיקולים הבאים: כי המשיבה הייתה ערה לכוונתם להגיש ערעור ולכן ציפייתה לסיום ההליך לא נפגעה; כי ההארכה המבוקשת היא להגשת ערעור בזכות להבדיל מערעור ברשות; כי מדובר באיחור קטן; כי תוצאת פסק הדין תביא לחורבנם הכלכלי; כי ניתן לרפא את מחדלם באמצעות השתת הוצאות. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: בש"א 4789/20 פלוני נ' פלוני (16.7.2020)). בענייננו לא עלה בידי המערערים להראות כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשמת לדחות את בקשתם להארכת מועד. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הארכת מועד להגשת הליך תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת. שאלת קיומם של טעמים מסוג זה נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים. בין היתר על בית המשפט לבחון את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו, ואת הסיכויים הלכאוריים של ההליך שמתבקשת ארכה להגשתו (בש"א 1676/20 חננאל נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (15.3.2020)). בענייננו, אף אם האיחור לא היה גדול, לא היה בכך די כדי להצדיק העתרות לבקשה, בהיעדר "טעם מיוחד" שבעטיו יש להאריך את המועד (ראו למשל: בש"מ 4997/20 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי נ' קסיס (15.7.2020); בש"א 3681/20 חיים נ' פסגות קרנות גמל ופנסיה בע"מ (29.6.2020)). כמו כן, לא ניתן לקבל את ניסיונם של המערערים לאפיין את טעותם ככזו שנבעה כתוצאה מהחלת תקנות מצב החירום, כאשר כפי שקבעה הרשמת, ניכר כי בבקשה שהגישו לבית המשפט המחוזי ידעו להצביע על המועדים המדויקים על פי תקנות מצב החירום. כאמור לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ז באב התש"ף (‏17.8.2020). ש ו פ ט _________________________ 20054380_N01.docx רד מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il