הועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי נ. סאלם קסיס

בבית המשפט העליון בש"מ 4997/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערות: 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים נ ג ד המשיבים: 1. סאלם קסיס 2. עודה עלי 3. מינהל התכנון ערעור על החלטת רשם בשם המערערות: עו"ד נאסר קייס; עו"ד עוקל מאזן החלטה לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבש"מ 4040/20 מיום 13.7.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המערערות להארכת מועד לשם הגשת בקשת רשות ערעור. ביום 29.3.2020 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה את בקשת המשיבים להגשת תובענה ייצוגית נגד המערערות (ת"צ 39065-08-17 ות"צ 39152-08-17) וביום 18.6.2020 הגישו המערערות בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה. לאחר שנמסר למערערות במזכירות בית המשפט כי הבקשה הוגשה באיחור, צירפו לה גם בקשה להארכת מועד. בבקשה להארכת המועד טענו המערערות כי באי-כוחן מנו את מניין הימים להגשה החל מיום 18.5.2020, המועד שבו תמה תקופת השבתת בתי המשפט לפי תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: תקנות החירום) ולא מיום 11.5.2020, כפי שהיו צריכים לעשות בהתאם להודעת מנהל בתי המשפט. המערערות טענו כי מדובר בבלבול בלתי נמנע של אדם סביר, בטעות בתום לב, ובאיחור קל בלבד. עוד ציינו כי בית משפט זה קבע שבלבול מעין זה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. על כך הוסיפו המערערות כי יש ליתן גם את הדעת לחשיבות הסוגיה עליה נסובה בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידן. ביום 13.7.2020 דחה הרשם את הבקשה להארכת מועד. בהחלטתו נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי אכן ניתנה במהלך התקופה בה חלה "הקפאת מועדים" מכוח תקנות החירום, תקופה שהסתיימה ביום 10.5.2020. בנסיבות אלו, היה על המערערות להגיש את בקשתן בתום תקופה זו, היינו עד ליום 9.6.2020. הרשם ציין כי אף אם היה הולך כברת דרך לקראת המערערות ומתעלם מהטעות שנפלה בחישוב המועדים, כך שהתקופה להגשת בקשת רשות הערעור תימנה החל מיום 18.5.2020, המועד האחרון להגשת הבקשה חל ביום 16.6.2020 ואילו המערערות הגישו את הבקשה רק ביום 18.6.2020. המערערות לא התייחסו כלל לעובדה שבקשתן הוגשה בחלוף יומיים ממועד זה ועל כן בקשתן נדחתה. מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוענות המערערות כי הרשם לא נתן כל משקל לשיקולים נוספים כאשר החליט לדחות את בקשתן, פרט לעובדה שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור קל. כך, לא ניתן משקל לחשיבות בקשת רשות הערעור לציבור ולסיכוייה, וכן לעובדה שמשיב 3 הסכים לבקשת הארכה. כמו כן, לשיטת המערערות בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה שמדובר באיחור קל של תשעה ימים בלבד, לכל היותר, וכי למשיבים 2-1, אשר התנגדו למתן הארכה, לא נגרם כל נזק עקב האיחור בהגשה. בנוסף, בית המשפט לא התייחס לכך שהטעות בחישוב המועדים נגרמה בשגגה ולא בשל רשלנות. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של הרשם בעניינים כגון דא הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: בש"א 4789/20 פלוני נ' פלוני (15.7.2020)). בענייננו לא עלה בידי המערערות להראות כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשם לדחות את בקשתן להארכת מועד. כידוע, הארכת מועד להגשת הליך תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומם של טעמים מסוג זה נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים. בין היתר, על בית המשפט לבחון את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו, ואת הסיכויים הלכאוריים של ההליך שמתבקשת ארכה להגשתו (ראו: בש"א 1676/20 חננאל נ' עיריית תל אביב-יפו (15.3.2020)). בענייננו, אף בהתאם לחישוב המועדים אליבא דשיטת המערערות, היה עליהן להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 16.6.2020 ואילו היא הוגשה רק יומיים לאחר מכן. בהיעדר כל נימוק או הסבר לאיחור זה, אין כל בסיס לקבלת הערעור, יהיו השיקולים הנוספים עליהן מצביעות המערערות אשר יהיו. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏ה' באב התש"ף (‏26.7.2020). ש ו פ ט _________________________ 20049970_N02.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il