סמיח חמאד נ. מדינת ישראל

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 5409/00 ע"פ 6156/00 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערער בע"פ 5409/00: סמיח חמאד המערער בע"פ 6156/00: חאלד ביסאני נגד המשיבה: מדינת ישראל ע"פ 5409/00: ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.6.00 בת"פ 128/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים מ' נאמן, ש' שטמר ור' ג'רג'ורה ע"פ 6156/00: ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.7.00 בת"פ 127/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' פינקלמן, י' גריל ונ' שרון תאריך הישיבה: י"ב בחשוון תשס"ב (29.10.01) בשם המערער בע"פ 5409/00: עו"ד תמי אולמן בשם המערער בע"פ 6156/00: עו"ד אינאס סלאמה בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות-המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' דורנר: חנניה כנפו, חברו מזה שנים של המערער בע"פ 5409/00 (להלן: חמאד), קשר עסקאות שונות עם יוסף חדד ז"ל (להלן: המנוח), בעל מגרש למכוניות משומשות ולחלקי-חילוף במפרץ חיפה, שבעקבותיהן נשאר כנפו חייב למנוח סכום מצטבר של מאות אלפי שקלים. על רקע זה החליט כנפו לרצוח את המנוח, והתקשר לשם כך עם חמאד ועם המערער בע"פ 6156/00 (להלן: ביסאני), גיסו של חמאד, שאף אותו כנפו הכיר. השלושה עקבו אחרי המנוח במשך מספר ימים, ולבסוף, כאשר המנוח שהה לבדו במגרש המכוניות, כנפו וחמאד דקרו את המנוח למוות, כאשר ביסאני עומד בפתח המגרש, כשהוא מצויד בסכין כדי להקל על ביצוע הדקירות ולאבטח את שותפיו. לאחר-מכן הסתירו השלושה את הסכינים שבהם נעשה שימוש. עבור מעשיהם, קיבלו המערערים כסף מכנפו. מלכתחילה הואשמו השלושה, בכתבי-אישום נפרדים, בעבירה של רצח. משפטו של כנפו טרם הסתיים, ואילו כל אחד מן המערערים הגיע במשפטו להסדר-טיעון עם התביעה. בגדרי הסדרים אלו הודה חמאד בעבירת הריגה וביסאני הודה בעבירה של סיוע לרצח. על חמאד נגזרו 20 שנות מאסר, מתוכן שנתיים בחופף לעונש מאסר בן ארבע שנים שהוטל עליו בפרשה אחרת בגין עבירת שוד, כך שעל חמאד הוטל לרצות בסך-הכל 22 שנות מאסר. על ביסאני גזר בית-המשפט המחוזי 15 שנות מאסר, מתוכן 12 שנים לריצוי בפועל, מיום מעצרו, והיתרה על-תנאי. ערעור השניים הופנה כלפי חומרת העונש. חמאד טען, כי העונש שהוטל עליו חמור מדיי, שכן מדובר בעונש המירבי; וכי ראוי היה להמיר חלק מן העונש לעונש של מאסר על-תנאי וזאת בשים לב למצבו המשפחתי. ביסאני טען, כי לעניין מדרג העונשים הראוי בין השותפים, יש לראותו למעשה כמי שסייע להריגה ולא לרצח, שהרי חמאד הורשע בעבירת הריגה. עוד טען ביסאני, כי מכל מקום בית-המשפט המחוזי טעה בגזר-דינו בהתעלמו מכתב-האישום המתוקן שהוגש כנגדו, שבגדרו, ראשית, נמחקה העבירה של קשירת קשר; ושנית, ביסאני הואשם שביצע את העבירה תוך שצפה כי הדקירות מסוגלות לגרום למות המנוח, להבדיל מביצוע העבירה מתוך כוונה תחילה להמיתו. אף ביסאני הצביע על נסיבותיו האישיות כסיבה להקלה בעונשו. לא מצאנו ממש בערעורים שבפנינו. תיאור העובדות בכתבי-האישום המתוקנים מלמד על קשר שנקשר והוצא אל הפועל לדקור אדם, כאשר לפי כתבי-האישום המתוקנים ביסאני צפה כי מותו של המנוח ייגרם ואילו חמאד בעצמו דקר את המנוח למוות. בגדר הסדרי-טיעון, שהותירו בעינן את העובדות החמורות שעל יסודן הואשמו המערערים מלכתחילה ברצח, הורשעו שני המערערים בעבירות קלות יותר. אלא שבכך אין עילה להקלה נוספת בעונשם. טענתו של ביסאני, כי הגם שהורשע בסיוע לרצח, מהותית יש לראותו כמי שסייע לעבירת הריגה ולא לעבירת רצח, אינה יכולה להתקבל אף במצב עניינים שבו חמאד הורשע בהריגה. כאמור, ביסאני הורשע בעבירה של סיוע לרצח, ועונשו משקף כראוי את חלקו בהמתת המנוח, כמתואר בכתב-האישום המתוקן, ואף בהשוואה לעונשו של חמאד. זאת ועוד, ממילא, כידוע, עדיין נמשך משפטו של כנפו, שהיה שותף להמתת המנוח ומואשם ברצח, ודינו טרם נגזר. לשני המערערים עבר פלילי מכביד, וכאמור חמאד מרצה במקביל לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה, גם עונש מאסר של ארבע שנים בגין עבירת שוד. לא מצאנו איפוא עילה להתערב בעונשים שהושתו על המערערים ואנו דוחים את שני הערעורים. ניתן היום, י"ב בחשוון תשס"ב (29.10.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00054090.L02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444