אלי כהן נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 5311/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5311/11 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: אלי כהן נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. שר החקלאות 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. יו"ר הועד הממונה באגודה שיתופית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אמיר קמינצקי בשם המשיבים: עו"ד שרון רוטשנקר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יועבר יו"ר הועד הממונה באגודה שיתופית בשור שבע (תלמי יוסף) (להלן: המשיב 4) מתפקידו. לטענת העותר, מסר המשיב 4 קרקעות המוחכרות לאגודה השיתופית בשור שבע (להלן: האגודה השיתופית) – לתאגיד חיצוני. בכך, טוען העותר, ביצע המשיב 4 עבירה על חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההתיישבות) שבגינה עשויה האגודה השיתופית להידרש להחזיר את הקרקעות וחבריה עשויים להיות מועמדים לדין. על רקע טענתו זו גורס העותר כי יש להעביר את המשיב 4 מתפקידו כיו"ר הוועד הממונה באגודה השיתופית. העתירה מופנית הן כלפי רשם האגודות השיתופיות, הן כלפי שר החקלאות הן כלפי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיבים 1-3, בהתאמה). המשיבים 1-3 וכן המשיב 4 בתגובתם לעתירה טוענים כי יש לדחותה, עקב קיומו של סעד חלופי. לדבריהם, בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות בעניינים כגון מינויו של המשיב 4 ליו"ר הוועד הממונה על האגודה השיתופית. משכך, אין לטעמם מקום להתערבותו של בית משפט זה בישבו כבית הדין הגבוה לצדק, ויש לדחות את העתירה על הסף ולחייב את העותר בהוצאות. המשיב 4 מוסיף לגופו של עניין, כי הרשות המוסמכת טרם החליטה בבקשה שהוגשה על ידי האגודה השיתופית למתן היתר לשימוש חורג וכן כי לא התקבלה החלטה עקרונית לפיה פעולות האגודה מהוות עבירה על חוק ההתיישבות ועל כן ממילא מדובר בעתירה מוקדמת. בתגובתו לתגובת המשיבים טוען העותר כי עתירתו מכוונת כנגד המשיבים כולם ואינה מופנית רק כלפי החלטתו של המשיב 1, מאחר ושלושת המשיבים הם הגורמים הרלוונטיים המגבשים יחדיו את המדיניות בנוגע לשימוש בקרקעות. על כן לגישתו, הערכאה היחידה המוסמכת לדון בעתירתו היא בית הדין הגבוה לצדק. לדבריו, בית משפט זה הורה למשיבים ליתן תגובתם ומשלא הגיבו לגופה של העתירה הרי שפעלו בניגוד להוראתו. עוד טוען העותר כי העתירה דנן מעוררת שאלות בעלות חשיבות משפטית ציבורית המצדיקות דיון בבית הדין הגבוה לצדק. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובת המשיבים, לה וכן בתגובה לתגובה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי. כפי שטענו המשיבים 1-3, סעיף 5(2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק) קובע כי עניינים המנויים בתוספת השניה לו מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. ערעור על החלטות של רשם האגודות השיתופיות לפי פקודת האגודות השיתופיות נמנה על אותם עניינים (ראו סעיף (1) לתוספת השניה). במקרה דנן, העתירה לגופה מכילה טענות רבות באשר להתנהלותם של חברים שונים באגודה השיתופית ובוועד הממונה וכן של המשיב 4 עצמו. עם זאת ברי כי עניינה של העתירה הוא בהחלטת רשם האגודות השיתופיות בנוגע למינויו של הועד הממונה, לרבות מינויו של המשיב 4. כך, בפתח העתירה נאמרו הדברים הבאים "בית המשפט הנכבד יתבקש להזמין המשיבים לדין וליתן צו על-תנאי המורה את המשיבים לנמק וליתן טעם מדוע לא יועבר המשיב 4 מתפקידו, לו מונה על ידי המשיב 1" (ההגדשה הוספה - ס' ג''). החלטת רשם האגודות השיתופיות (המשיב 1) למינוי חברי הועד הממונה, לרבות המשיב 4, ניתנה מתוקף סמכותו על פי סעיף 28א לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה -1975 אשר הותקנו על ידי השר מכוח סמכותו לפי סעיף 65 לפקודת האגודות השיתופיות לשם ביצוע מטרות הפקודה. מכאן שהחלטת הרשם היא אכן החלטה לפי פקודת האגודות השיתופיות וערעור עליה, כפי שעולה מן התוספת השניה לחוק, נתון לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. אמנם, סמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים איננה גורעת מסמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה, אך הדבר נעשה רק במקרים חריגים (ראו בג"ץ 1088/09 ח'אלד חלו נ' שר הפנים (טרם פורסם, 11.6.2009). בעובדה שהעתירה מופנית גם כלפי המשיבים 2 ו-3 או בכך שנימוקי העתירה מכילים טענות קשות בנוגע לשימוש שלא כדין בקרקעות מדינה – לא די כדי להצדיק דיון בבית הדין הגבוה לצדק, חרף קיומו של סעד חלופי. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' בחשון התשע"ב (1.11.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11053110_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il