עצאם נצראללה נ. משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 5251/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5251/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. עצאם נצראללה 2. נצראללה נבין נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. משרד הפנים 3. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד פנחס ברזילי בשם המשיבים: עו"ד ורדה חלאוה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי תימנע הרחקתו מישראל של העותר 1 (להלן – העותר) בתום עונש המאסר אותו הוא מרצה בכלא "דקל". כן מבקשים העותרים כי יוחזר לעותר רישיון ישיבת הארעי מסוג א/5 שניתן לו במסגרת הליך לאיחוד משפחות, ושתוקפו פג ביום 26.5.2005. 2. העותר, יליד 1976, תושב עזה, נישא לאזרחית ישראל, ונולדה להם בת, אזרחית ישראלית גם היא. העותר השתלב בעבר בהליך איחוד משפחות, וקיבל רישיון ישיבת ארעי משנת 1998 ועד לחודש מאי 2005. בשלב זה, הוחלט על הפסקת ההליך המדורג נוכח מניעות ביטחונית, והעותר נדרש לעזוב את ישראל בתוך חודש. מתגובת המדינה עולה כי היסוד לדרישה היה נעוץ במידע מודיעיני, לפיו העותר נוהג להסיע שוהים בלתי חוקיים מתחומי הרשות הפלסטינית לתחומי ישראל. חרף החלטה זו, נשאר העותר בישראל באופן לא חוקי, וביום 12.7.05, הוציאה משטרת ישראל את העותר מישראל. 3. ביני לביני, ביום 18.7.04, נעצר העותר בחשד לביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועבירות נוספות, והוגש נגדו כתב אישום. ביום 12.8.04 שוחרר העותר למעצר בית מלא, עד להכרעה בעניינו. ביום 12.1.05 הורשע העותר, על פי הודאתו, בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וביום 8.6.05 הושת על העותר עונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים, ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי. 4. ביום 13.1.05, בין מועד הכרעת הדין למועד מתן גזר הדין, ובעת שהעותר אמור היה לשהות במעצר בית מלא, נפתח כנגדו תיק פלילי נוסף בגין הפרעה לשוטר, נהיגה פוחזת תוך סיכון חיי אדם והסעת שוהים בלתי חוקיים. תיק זה הועבר לפרקליטות מחוז דרום, ועקב תקלה, שנבעה מסברה כי העותר שוהה בעזה, הושהה הטיפול בתיק. הטיפול בתיק חודש לאחר שהתקלה נתגלתה, כעבור כשנתיים וחצי, כפי שיפורט בהמשך. 5. דא עקא, טרם התחיל בביצוע עונש המאסר, וכאמור לעיל, הורחק העותר מן הארץ ביום 12.7.05 על-ידי משטרת ישראל. ביום 7.8.05, בהיותו בעזה, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7515/07) כנגד הרחקתו מישראל, וביקש בגדרה כי יושב לו רישיון הישיבה הארעי בישראל. בתגובתם המקדמית מיום 5.2.06, הודיעו המשיבים כי הם מוכנים לאפשר לעותר להיכנס לישראל לצורך ריצוי מאסרו בלבד. המשיבים ציינו עוד כי לגוף העניין הם סבורים כי שהייתו של העותר מחוץ לכתלי הכלא תסכן את שלום הציבור וביטחונו ולפיכך אין מקום להמשך ההליך המדורג ולמתן רישיון ישיבה ארעי. עם זאת, הם סבורים כי לעת הזו אין צורך להכריע בדבר, וכי בעת שהייתו בכלא יוכל העותר למצות הליכים בעניין זה כלפי הגורמים המוסמכים. נוכח דברים אלה נמחקה העתירה, והעותר נכנס לישראל לצורך ריצוי עונש המאסר. מועד שחרורו של העותר מן הכלא נקבע ליום 12.2.08 (מועד מינהלי: 8.1.08). 6. ביום 26.6.06, בסמוך למועד כניסת העותר לכלא, הגישו העותרים בקשה חדשה לאיחוד משפחות. ביום 30.8.06, בשל תקופת המאסר בת השנתיים שהייתה צפויה לעותר, נשלחה לעותר תשובת ביניים לפיה בקשתו מסורבת. 7. ביום 22.4.07, טרם הגשת העתירה דנן, הופיע העותר בפני ועדת השחרורים. הוועדה דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם ממאסר מאחר שהעותר מסווג כאסיר מסוכן לשלום הציבור, שלא עבר תהליך חיובי בין כתלי הכלא, ומאחר שלא ניתן יהיה לפקח עליו בתקופת התנאי בהיותו תושב עזה. ביום 10.5.07 עתר העותר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד החלטת ועדת השחרורים. במהלך הדיון בעתירה, התבררה התקלה הנזכרת לעיל, בדבר השהיית הטיפול בתיק הפלילי הנוסף שנפתח כנגד העותר ביום 13.1.05, ושבו הוא נחשד בביצוע עבירות של הפרעה לשוטר, נהיגה פוחזת תוך סיכון חיי אדם והסעת שוהים בלתי חוקיים. מהודעת המדינה עולה כי בכוונת פרקליטות מחוז דרום להגיש כנגד העותר כתב אישום בגין עבירות אלו, וכן בגין הפרת תנאי השחרור בערבות. 8. עמדת המשיבים היא, כי יש לדחות את העתירה על הסף, בהיות העתירה מוקדמת. לטענתם, העותר צפוי להשתחרר מעונש המאסר לכל המוקדם בראשית 2008, מאחר שועדת השחרורים סרבה לשחרורו על תנאי ובענין זה תלויה עתירה בבית המשפט המחוזי. במקביל לכך, עומד להיות מוגש נגדו כתב אישום נוסף. לפיכך, בטרם תתקבלנה החלטות סופיות בעניינו של העותר בעניינים האמורים, אין מקום להידרש לשאלת הארכת היתר השהייה של העותר בישראל. כמו כן, טוענים המשיבים כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, מאחר שהעותר נמנע מלציין בעתירתו עובדות חשובות, ובהן סירובה של ועדת השחרורים לשחררו וקיומו של תיק פלילי נוסף בעבירות דומות בעניינו. לבסוף, סבורים המשיבים כי העתירה לוקה גם בשיהוי מהותי, שכן החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתו לאיחוד משפחות, שכנגדה משיגים העותרים, נדחתה עוד ביום 30.8.06. 9. דין העתירה להידחות על הסף ולו מחמת היותה מוקדמת. העותר מבקש לשקם את מעמדו במסגרת ההליך המדורג ונראה כי בקשה זו הוגשה טרם זמנה לאור העובדה כי אמור להיות מוגש נגדו אישום נוסף בעבירות שונות, ושחרורו המוקדם מהכלא לא אושר בידי ועדת השחרורים מהטעם שהוא מסוכן לציבור. בנסיבות אלה, נושא העתירה טרם הבשיל לדיון, ודינה להידחות על הסף. יש להעיר עוד כי יש צדק בטענת המדינה לפיה העותר הגיש את עתירתו בחוסר נקיון כפיים בכך שלא כלל בה פרטים עובדתיים מהותיים (בג"צ 974/94 זגארי נ' שר הפנים תק 94(2) 1288; בג"צ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי). העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ח (17.9.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07052510_R04.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il