סעיד רבו נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 522/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט ע' ר' זועבי העותרים: 1. סעיד רבו 2. חסן חליפא נגד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין השופט ע' ר' זועבי: עניינם של העותרים הובא בפני בית משפט זה בשתי עתירות נפרדות (בג"ץ 6398/99, בג"ץ 6254/99). העותר מס' 1 הואשם בשנת 1994 בביצוע עבודות בנייה ושימוש במקרקעין בלא היתר כדין, בכך שבנה בית בשטח לא מתוכנן בתחומי הכפר וולג'ה. ביום 22.3.95 הורשע העותר על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו. במסגרת גזר הדין נצטווה העותר 1 להרוס את המבנה, אך במטרה לאפשר לו להשיג היתר כדין, נדחה ביצוע הצו למשך שנה. העותר עירער על פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי, והאחרון פסק לדחות את ערעורו תוך שקבע כי השטח עליו הוקם המבנה מצוי בתחום שטח השיפוט של ירושלים. לאחר יותר מארבע שנים מדחיית ערעורו, בלא שהגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ובלא שהרס את המבנה, עתר העותר 1 לבית משפט זה למנוע את הריסת המבנה עד שתסביר המשיבה את הסתירה בין מעמדו שלו כתושב אזור יהודה ושומרון לבין צו ההריסה השיפוטי התלוי ועומד נגד מבנה, שלפי קביעת בית המשפט מצוי בתחומה של ישראל. בית משפט זה (מפי כב' השופט א' מצא) דחה את העתירה מן הנימוק שעל העותר היה להגיש מבעוד מועד בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין המחוזי, וזאת בלא נגיעה לשאלת מעמדו של העותר כתושב אזור יהודה ושומרון. בשולי הדברים, העיר כבוד השופט א' מצא כי בין מקום מושבו של אדם לבין אחריותו לעבירה על חוק התכנון והבניה אותה ביצע בתחומי ישראל, אין קשר הכרחי. העותר מס' 2 הגיש ביום 22.8.99 בקשה לביטול צו הריסה מינהלי לבית משפט השלום בירושלים, לאחר שביום 19.8.99 הוציא יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז ירושלים צו הריסה מינהלי המתייחס למבנה שבנה בלא היתר כדין, בתחומי הכפר וולג'ה. בית משפט השלום דחה את הבקשה, אך דחה את מועד ביצוע הצו ליום 3.11.99. העותר מס' 2 עתר גם הוא לבית משפט זה בבקשה לצו שיחייב את המשיבה ליישב את הסתירה הקיימת, לטענתו, בין מעמדו האישי כתושב אזור יהודה ושומרון לבין הוצאת צו הריסה מינהלי למבנה בכפר וולג'ה הנמצא בתחומי מדינת ישראל. עתירה זו נדחתה גם היא על ידי כב' השופט א' מצא, לאחר שמתגובת המשיבה עלה כי כפר וולג'ה מצוי חלקו בתחומה של ישראל, וחלקו בתחומי אזור יהודה ושומרון. שוב הוזכר בשולי הדברים עניין העדרו של קשר הכרחי בין מקום מושבו של אדם לבין כוחה של רשות התכנון לפעול נגד מבנה שהוקם בתחומה בלא היתר כדין. כמו כן, נקבע כי על מנת להשיג על צדקת צו ההריסה לגופו, היה על העותר לעשות בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בעתירה שבפנינו מנסים העותרים להביא את עניינם פעם נוספת בפנינו במשותף, ללא כל הצדקה. אשר על כן, העתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים נדחית מן הנימוקים שפורטו בעתירות שהוזכרו לעיל. ניתן היום, י' באדר א' תש"ס (16.2.00). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00005220.U03