עו"ד אריאל עטרי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"א 5090/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5090/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי לכבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: עו"ד אריאל עטרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.4.07 בע"א 5090/07 שניתנה על-ידי כבוד השופטת חנה בן עמי תאריך הישיבה: כ"ז בסיון התשס"ח (30.6.2008) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד טלי מרקוס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. בפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן-עמי) מיום 22.4.2007 לחייב את המערער בהוצאות אישיות בסך 5,000 ש"ח. 2. הרקע להחלטה הינו הדיון בתיק פ 2077/06 שהתנהל בבית המשפט המחוזי, בו שימש המערער כבא כוחו של אחד הנאשמים. במהלך דיון שהתקיים ביום 22.4.2007, לאחר שהמערער לא נענה להפצרותיו החוזרות והנשנות של בית המשפט כי יאפשר את המשך מהלכו התקין של המשפט, חייבו בית המשפט בהוצאות כאמור. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לבית המשפט המחוזי בה עתר לביטול החיוב. ביום 1.5.2007 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי מאז תחילת שלב הדיונים בתיק האמור לא בחל המערער באמצעים כדי לחבל בכל אפשרות לקדם את שמיעתו ובירורו באופן מסודר וענייני, וכי בדיון שהתקיים ביום 22.4.2007 התעלם המערער מספר פעמים מהוראותיו המפורשות של בית המשפט כי יתיישב ולא יפריע למהלך המשפט, תוך שהוא מתנצח בדברים עם בית המשפט, וממשיך לעשות כן חרף התראת בית המשפט כי יוטלו עליו הוצאות אישיות. 3. לטענת המערער, דין החיוב בהוצאות אישיות להתבטל. לטענתו, לא נתקיימו בעניינו הנסיבות המיוחדות המצדיקות הטלת הוצאות אישיות על עורך דין, שפעל בשם שולחו. לטענתו אף לא ניתנה לו אפשרות הוגנת להשמיע דבריו ולהעלות טענותיו כנגד החיוב האמור, תוך מניעת זכותו לשימוע בטרם יינקט הצעד החריג של חיובו בהוצאות אישיות. 4. יצוין כי המערער מוסיף לערעורו טענות הנוגעות לגוף הדיון במסגרת תיק פ 2077/06 ולבקשותיו כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין בתיק זה. למותר לציין כי אין כל מקום להידרש לטענות אלו במסגרת הערעור דנן, באין להן דבר וחצי דבר עם העילה לחיוב המערער בהוצאות אישיות, וטוב היה להן לו לא היו נטענות. 5. מנגד טוענת המשיבה בסיכומיה כי חיובו של המערער נעשה כדין, מתוקף סמכותו הטבועה של בית המשפט להטיל הוצאות אישיות על עורך דין, וכי התנהלותו של המערער הצדיקה שימוש באמצעי חריג זה. לטענתה, המערער נהג להפריע בדרך קבע למהלך התקין של הדיון, להתווכח באופן בלתי פוסק עם בית המשפט, ולהתבטא בצורה שאינה ראויה למעמדו ולמעמד המקום. עוד מוסיפה המשיבה, כי בית המשפט הבהיר למערער במהלך הדיון כי באם ימשיך בדרכו יוטלו עליו הוצאות אישיות, וכי בנסיבות אלו, ולאור הבקשה אותה הגיש המערער לביטול ההחלטה, לא ניתן לומר כי נמנעה ממנו זכות הטיעון. 6. לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בפנינו, שוכנענו כי דין הערעור להידחות. 7. הסמכות לחייב את עורך הדין, המופיע בבית המשפט מטעם שולחו, בהוצאות אישיות הינה סמכות "טבועה", הנובעת מהצורך כי בית המשפט ינהל את הדיון באורח תקין ויעיל. ככזו, נקבע כי על השימוש בה להיעשות בנסיבות מיוחדות בלבד, תוך נקיטת זהירות ומתינות (ראו ע"א 6185/00 חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, 377-380 (2001)). בעניינו, מצאתי כי נתקיימו נסיבות אלו, אשר הצדיקו את חיובו של המערער בהוצאות אישיות. 8. מפרוטוקול הדיון מיום 22.4.2007 עולה כי המערער התייצב לדיון באיחור, בעת שהתנהלה חקירתו הנגדית של אחד העדים על ידי אחד מבאי כוחם של הנאשמים האחרים בפרשה. בשעה שהסתיימה החקירה, ובית המשפט אפשר ליתר באי כוח הנאשמים לחקור את העד, פנה המערער לבית המשפט, וביקש למסור הודעה בעל פה ובמסגרתה להעלות בקשה לביטול הדיון, שהיה כאמור בעיצומו. בית המשפט סרב לשמוע את בקשת המערער, והבהיר לו כי לא תתאפשרנה הודעות ובקשות בעל פה, אלא רק בכתב. יצויין כי מדובר בהנחיה כללית שניתנה על ידי בית המשפט באחת הישיבות הקודמות (ראו עמוד 661 לפרוטוקול הדיון), שאף מצאה את ביטוייה בתחילת הדיון באותו יום (ראו עמוד 1003 לפרוטוקול). אלא שהמערער סרב להיענות להנחיית בית המשפט, והחל בהתנצחות מילולית שכוונה להעלאת טענותיו בעל פה. בית המשפט חזר והבהיר למערער שוב ושוב כי אין בכוונתו לשמוע כל הודעה או בקשה בעל פה, והורה לו כי באפשרותו לחקור את העד או לשבת במקומו. רק לאחר מספר חילופי דברים הואיל המערער להיענות להוראת בית המשפט, וחדל מלהפריע למהלך הדיון. אלא שעם התחדשות הדיון לאחר הפסקה, שב המערער להתנצחותו עם בית המשפט, ברצונו לשוב למסור לבית המשפט הודעה, חרף ההוראה כי הדבר ייעשה אך ורק בכתב. שוב ושוב הורה בית המשפט למערער לחדול מדבריו ולשבת במקומו, והמערער סרב לעשות כן. לבסוף הבהיר לו בית המשפט כי בנסיבות אלו אינו מוצא מנוס מחיובו בהוצאות אישיות או מהבאת עניינו לעיון לשכת עורכי הדין (ראו עמוד 1075 לפרוטוקול). אלא שאף דברים אלו לא הועילו, ורק לאחר חילופי דברים נוספים התרצה המערער והואיל לחקור את העד. בשלב מסוים במהלך החקירה הודיע בית המשפט לפרוטוקול כי השעה הינה 12:00, וכי המערער, אשר החל את חקירתו הנגדית של העד בשעה 11:50, יסיימה בתוך עשר דקות. לאחר שבע דקות ומחצה, הבהיר בית המשפט כי החקירה תסתיים בתוך שתי דקות ומחצה, בשעה 12:10. למשמע דברים אלו הבהיר המערער כי אין בכוונתו להמשיך בחקירה הנגדית. לאור זאת, הורה בית המשפט על סיום חקירתו של העד. לאחר חילופי דברים נוספים בין המערער לבית המשפט, הורה בית המשפט למערער לחדול מדבריו ולהתיישב במקומו. אלא שהמערער, כהרגלו במהלך הדיון, לא שעה לדברים אלו, והמשיך בניסיונותיו לשאת דברים ובשלב זה הורה בית המשפט על חיובו בהוצאות אישיות. לא למותר לציין, כי אף לאחר דברים אלו המשיך המערער בהתנצחותו, ורק לאחר חילופי דברים נוספים חדל מדבריו. 9. התנהלותו זו של המערער אינה התנהגות שניתן או ראוי היה לעבור עליה לסדר היום, וצדק בית המשפט משחייבו בהוצאות אישיות. דומה שהמערער שכח את מקצועו ואת מקומו, ודימה עצמו כתגרן בשוק הבא במקח וממכר עם העוברים והשבים. בית המשפט הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי לא תתאפשר העלאת בקשות והודעות בעל פה, וכי הדבר ייעשה רק בכתב. אלא שנדמה שהמערער ראה בהוראה זו של בית המשפט, כמו גם ביתר ההוראות שכוונו אליו ישירות, משום המלצות או שמא אף בקשות בלבד, כשלשיקול דעתו האם להיענות להן. 10. סירובו של המערער, שוב ושוב, להיענות להוראתו של בית המשפט לחקור את העד שבפניו או לשבת במקומו והתנצחויותיו עם בית המשפט, לא זו בלבד שאינם עולים בקנה אחד עם ההתנהגות הנדרשת מצד עורך דין, ואף לא עם היחס שיש לצפות לו מצד כל אדם המצוי בפני בית המשפט, אלא שיש בהם גם כדי לפגוע בצורה משמעותית בהתנהלות הדיון. משכך, בדין חייבו בית המשפט בהוצאות. 11. יש להצר על כך שאף כיום המערער אינו רואה את הפסול שבהתנהלותו. כך, בהתנהלות דומה מצידו ביום 17.4.2007 (ראו עמודים 681-687) הוא רואה משום "שיג ושיח טיפוסי" בו הוא מוחה על התנהלותו של בית המשפט, מתוקף חובתו החוקית והאתית (סעיף 3 לתגובתו לתשובת המשיבה). נראה כי אין מנוס מלהבהיר למערער כי חובתו הינו לייצג את לקוחו. אין הוא מקיים "שיג ושיח" או "דיאלוג" עם בית המשפט, אלא במסגרת הכלים המסורים לו בסדרי הדין. משהורה בית המשפט כי לא יתקבלו הודעות ובקשות בעל פה אלא בכתב בלבד, הדרך לתקיפת החלטה זו אינה בהתעלמות ממנה או בהתנצחות עם בית המשפט, אלא במסגרת ערעור עליה, על פי כל דין. על כל ביקורת שיש למערער על התנהלותו של בית המשפט למצוא את מקומה במסגרת ההליכים המיועדים לכך, בין אם בערעור, בבקשה כי בית המשפט יפסול עצמו או אף בפניה לנציבות תלונות הציבור על השופטים. אין לקבל את הדרך בה בחר המערער, ויש אך לקוות שיימנע ממנה בעתיד. 12. לא מצאתי ממש גם בטענת המערער לפיה נמנעה ממנו זכות הטיעון. כאמור, בית המשפט הודיע למערער במהלך הדיון, כי התנהלותו אינה מותירה מנוס מפני חיובו בהוצאות אישיות, בגין סירובו לאפשר לדיון להתנהל כפי שנקבע. המערער בחר להתעלם מהודעה זו, ולא זו בלבד שלא ביקש לטעון כנגדה ולהצדיק את התנהגותו, אלא שאף המשיך בדרכו. ייתכן ובנסיבות אלו ראוי היה שבית המשפט יורה על חיוב המערער בהוצאות מייד בסמוך לאחר מכן, ואף יעביר את עניינו לבחינת לשכת עורכי הדין. עם זאת, הימנעותו של בית המשפט מלעשות כן, תוך מתן אפשרות למערער לשנות את דרכו, אין בה כדי לפגום בהחלטתו לעשות כן בהמשך הדיון. בין כך ובין אחרת, משלא ייחס המערער להזהרתו של בית המשפט את המשקל הראוי, אין לו להלין אלא על עצמו. 13. אשר על כן, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור. 14. אני תקווה כי המערער ישכיל להימנע בעתיד מלנהל דין ודברים מסוג זה עם בית המשפט ויתנצח עמו שלא לצורך, ויתמיד אך ורק במילוי תפקידו כבא כוחו של לקוחו. זאת, מבלי שהדבר יגרע כהוא זה מרצונו ויכולתו להגן על לקוחו ועל זכויותיו, על פי כל דין. דווקא בשמירה על כבודו של בית המשפט ועל כבודו שלו עצמו כעורך דין, ייטיב המערער לקדם את עניינו של לקוחו, ויעניק לו שירות ראוי. 15. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט ג'ובראן, ומבקש אני גם להצטרף לדבריו שבסיפא; זאת מתוך תקוה כי מה שאירע בתיק זה היה חריג בנוף דרכו של המערער, עורך דין פלילי מנוסה המופיע יום אחר יום באולמות בתי המשפט, ויתן אל לבו כי "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט', י"ז). כבר הורנו הרמב"ם (שופטים, סנהדרין, כ"ה, ג'), כי "כדרך שנצטוה הדיין לנהוג במצוה זו (ש'יסבול את הציבור' - א"ר), כך נצטוו הציבור לנהוג כבוד בדיין, שנאמר, 'ואצוה אתכם' (דברים א', י"ח) זו אזהרה לציבור שתהיה אימת הדיין עליהן...", וראו גם י' בזק, השופט בדין העברי תשמ"ה-1985, 25. כך דרכו של המשפט העברי; ובמשפט הישראלי מאזן, כנודע, כלל 32 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 בין חובותיו של עורך הדין: "עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע". לעניות דעתי לעורכי הדין, לא פחות מאשר לבתי המשפט, עניין בראיה רחבה כי המשפטים יתנהלו בכבוד; כבודו של בית המשפט הוא גם כבודם שלהם וכבוד לקוחותיהם, ורוב מלים אך למותר. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מצטרף בהסכמה לפסק-דינו של חברי, השופט ס' ג'ובראן ולהערות חברי, השופט א' רובינשטיין. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ל' באב התשס"ח (31.8.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07050900_H09.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il