בסאם אבו שקארה נ. מדינת ישראל

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 5078/00 ע"פ 5152/00 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערער בע"פ 5078/00: בסאם אבו שקארה המערער בע"פ 5152/00: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.6.00 בת"פ 430/99 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ע' ר' זועבי תאריך הישיבה: ז' באייר תשס"א (30.4.01) בשם המערער בע"פ 5078/00: עו"ד גסאן חמאדה בשם המערער בע"פ 5152/00: עו"ד יוסף עאוני בשם המשיבה: עו"ד דודי זכריה פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערערים, ועימם סאבר אבו-עוביד (להלן: סאבר), כולם תושבי הכפר קבאטיה שבאזור ג'נין, קשרו קשר לגנוב מתושבי מדינת-ישראל כלי-רכב ולהעבירם לאזור מגוריהם על-מנת למוכרם שם. המערער בע"פ 5152/00 (להלן: קפאח) הורשע על-יסוד הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב בכוונה לגנבו, גניבת רכב, ומסחר ברכב גנוב, וזאת בהתייחס לשמונה כלי-רכב. כן הורשע בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, נשיאת והובלת נשק שלא-כדין, מסירת נשק שלא-כדין וכניסה לישראל שלא-כדין. המערער בע"פ 5078/00 (להלן: בסאם) הורשע אף הוא על יסוד הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב בכוונה לגנבו, גניבת רכב, ומסחר ברכב גנוב, וזאת בהתייחס לארבעה כלי-רכב. כן הורשע בעבירות של כניסה לישראל שלא-כדין, חבלה במזיד לרכב, החזקת כלי פריצה, פריצה לרכב, נהיגה ברכב ללא רשיון-נהיגה ונהיגה ברכב ללא ביטוח. בית-המשפט המחוזי גזר על קפאח שמונה שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, ואילו על בסאם נגזרו שבע שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. השניים ערערו כנגד חומרת עונשיהם בהסתמך, בעיקר, על עקרון אחידות הענישה. בעניין זה ציין בסאם את היותו הצעיר שבחבורה, והשניים אף ציינו את עברם הנקי, בהצביעם על שותפם סאבר - שלו היה עבר פלילי, ושלטענתם היה ראש הכנופיה - אשר נדון בשל השתתפותו במעשים האמורים לחמש שנות מאסר, בצירוף שתי שנות מאסר על-תנאי שהופעלו בחופף. העבירות שבהן הורשעו המערערים, שביקשו ככל הנראה להתפרנס מסחר ברכבים גנובים, הפכו למכת מדינה. על-כן, התגובה העונשית למעשיהם הייתה הולמת ככל שמדובר בעונש המאסר בפועל שהוטל עליהם. בית-המשפט המחוזי אף נתן דעתו לעקרון אחידות הענישה, אך הבחין בין שני המערערים לבין עצמם, ובינם לבין שותפם סאבר. אין מקום איפוא להתערב בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים. עם זאת, תקופת המאסר המותנית - של שלוש שנים - נראית ממושכת מדיי. אשר-על-כן, אנו מעמידים לגבי שני המערערים את עונש המאסר על-תנאי על 18 חודשים. בכפיפות לשינוי זה, אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, ז' באייר תשס"א (30.4.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00050780.L01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444