פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 50052-03-26
לפני:
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט יחיאל כשר
העותרת:
הליכוד - תנועה לאומית ליברלית
נגד
המשיבים:
1. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26
2. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26
3. ועדת הבוחנים
4. עו"ד יפעת סימינובסקי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אילן בומבך
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד מיכל לייסר; עו"ד תמי דקל;
עו"ד יחיאל מיכה גרליק
בשם המשיבה 4:
בעצמה
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
עניינה של העתירה שלפנינו, אשר הוגשה על ידי הליכוד – תנועה לאומית ליברלית, בהליך המכרז שהוביל לבחירתה של המשיבה 4, עו"ד יפעת סימינובסקי, לתפקיד היועצת המשפטית של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת.
רקע והשתלשלות העניינים
בתחילת חודש ינואר 2026 פורסם מכרז פומבי מס' 1/26 לאיוש משרת היועץ המשפטי של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (להלן: המכרז), עם עזיבתו של היועץ הקודם, שהיה הראשון לאייש משרה זו, בחלוף כ-13 שנים בהן שימש בתפקיד.
במסגרת המכרז תואר התפקיד בהרחבה, ובכלל זה מתן ייעוץ משפטי לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת (להלן: הוועדה או ועדת הבחירות), על כל יחידותיה, בתחומי פעילותה השונים ובביצוע תפקידיה; הכנת חוות דעת משפטיות ליו"ר הוועדה, למנכ"לית הוועדה ולבעלי תפקידים נוספים; מתן סיוע משפטי ומינהלי ליו"ר הוועדה וליו"ר ועדות הבחירות האזוריות בבירור עתירות המוגשות להם; ניהול הלשכה המשפטית של ועדת הבחירות; הכנת הצעות וחוות דעת ביחס לתיקוני חקיקה בתחום הבחירות לכנסת; אחריות על ניהול משא ומתן והתקשרות בחוזים; ועוד.
בהתאם לתיאור התפקיד הנ"ל, נקבעו במכרז מספר דרישות סף, ובהן הדרישה לניסיון משפטי מוכח של לפחות 8 שנים לבעלי תואר ראשון (ו-7 שנים לבעלי תואר שני או שלישי) בשניים או יותר מחמשת התחומים הבאים: דיני הבחירות לכנסת ודיני הבחירות לרשויות המקומיות; המשפט המנהלי ודיני השירות הציבורי; יחסי עבודה; דיני מכרזים; הליכי חקיקה ראשית וחקיקת משנה וניסוח חקיקה כאמור, במוסדות המדינה, לרבות: רשות או משרד ממשלתי, רשות מקומית, תאגיד סטטוטורי, חברה ממשלתית, או במשרד עורכי דין אשר סיפק ייעוץ משפטי לתאגידים כאמור, רשויות או משרדים ממשלתיים.
בצד דרישות הסף האמורות (ומספר דרישות אחרות), צוינו דרישות נוספות ורצויות, כדלהלן: ידע נרחב בתחומים שונים, לרבות בתחום הטכנולוגי והגנת סייבר, שיש בהם כדי לתרום לביצוע התפקיד; ניסיון בתכנון וגיבוש תוכניות עבודה אופרטיביות שנתיות ורב שנתיות ופיקוח על יישומן; ניסיון בתחומי העיסוק של הוועדה וידיעת הדינים הרלוונטיים, לרבות דיני הבחירות לכנסת ודיני הבחירות לרשויות המקומיות (ככל שאינם נלקחים בחשבון תחת שני התחומים הנדרשים בדרישות הסף).
המכרז נסגר ביום 25.1.2026 והוגשו אליו 50 מועמדויות, כאשר נמצא כי רק 37 מתוכן עומדות בדרישות הסף, ובהן המשיבה 4. כל המועמדים הכשירים עברו הליך מיון והערכה אשר כלל בחינות התאמה על ידי מרכז הערכה של מכון חיצוני (אליו התייצבו 31 מועמדים) ובחינה מקצועית (אליה התייצבו 28 מועמדים). ביום 22.2.2026 התקבלו תוצאות מבחני המיון וההתאמה של מרכז ההערכה ותוצאות הבחינה המקצועית, כאשר המשיבה 4 קיבלה את הציון המשוקלל הגבוה ביותר מבין כל המועמדים, ובפער לא מבוטל. בהמשך לכך, ולאחר שקלול הציונים של המועמדים, 9 מועמדים, ובהם המשיבה 4, זומנו להופיע בפני ועדת הבוחנים, שהרכבה נקבע בהחלטת מנכ"לית ועדת הבחירות מיום 23.2.2026, ואשר כלל את יו"ר הוועדה, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, ששימש כיו"ר ועדת הבוחנים, המשנה לנשיאה (בדימ') השופט ניל הנדל כנציג מטעם הציבור, היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק כנציגת משרד אחר ומנכ"לית ועדת הבחירות, עו"ד אורלי עדס כנציגת הוועדה (להלן: ועדת הבוחנים).
ביום 12.3.2026 התקיימו ראיונות בפני ועדת הבוחנים, אשר בסופם החליטה ועדת הבוחנים, פה אחד, לבחור במשיבה 4 למשרת היועצת המשפטית לוועדת הבחירות, ובמועמד נוסף ככשיר שני.
בהמשך לכך, ביום 15.3.2026 נשלחה החלטת ועדת הבוחנים למועמדים, ובו ביום פנתה העותרת ליו"ר הוועדה בבקשה לעצור את הליכי המכרז לאלתר, עד אשר תתקיים התייעצות עם נציב שירות המדינה בנוגע לתנאי המכרז ופרטיו, כקבוע בסעיף 41(ב)(1) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים). עוד באותו יום השיב יו"ר הוועדה כי המכרז נערך לפי סעיף 19 לחוק המינויים, ועל כן אינו נכלל בגדר סמכויות יו"ר הוועדה הטעונות התייעצות עם נציב שירות המדינה.
למחרת, ביום 16.3.2026, פנתה העותרת ליו"ר הוועדה בשנית, והלינה הן על כשירותה של המשיבה 4 בהתאם לתנאי המכרז והן על הרכב ועדת הבוחנים. לפיכך, ביקשה לבטל את תוצאות המכרז, ובהתאם את מינויה של המשיבה 4 לתפקיד. זמן קצר לאחר מכן, ביום 17.3.2026, השיב יו"ר הוועדה לפניית העותרת ודחה אותה, תוך שהבהיר כי המשיבה 4 עמדה בדרישות הסף, ואף עברה בהצלחה רבה את הבחינות המקצועיות והאישיות, וכי הרכב ועדת הבוחנים נקבע בהתאם לכללים החלים. באותו היום שלחה העותרת מכתב נוסף, שלישי במספר, במסגרתו נטען כי טענות העותרת במכתב הקודם לא זכו למענה ענייני, והעותרת הוסיפה ופירטה את מכלול טענותיה.
ביום 18.3.2026 ניתן מענה נוסף מטעם יו"ר הוועדה, בו צוין כי טיעוני העותרת נשקלו, נבחנו ונדחו, ועל כן אין מה להוסיף על האמור במכתבים הקודמים. העותרת לא התרצתה ממענה זה, ועל כן הגישה את העתירה דנן.
טענות הצדדים
במסגרת העתירה מבקשת העותרת כי יבוטל הליך המכרז, ותוצאותיו, עקב פגמים שנפלו, לטענתה, בהרכב ועדת הבוחנים. לטענתה, יו"ר ועדת הבחירות לא היה יכול לשמש כיו"ר ועדת הבוחנים, אלא זו הייתה אמורה להיות מנכ"לית ועדת הבחירות, בהתאם לאמור בסעיף 27(ב) לכללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים) (עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ז-2017 (להלן: כללי המינויים). כפועל יוצא, תחת מנכ"לית ועדת הבחירות (שמכהנת בהרכב הנוכחי של ועדת הבוחנים כחברת ועדת הבוחנים, ולא כיו"ר) היה אמור להיות חבר בוועדת הבוחנים הממונה הישיר של היועץ המשפטי שייבחר (ובלבד שלא מדובר במנכ"לית הוועדה) או מי שמשמש כראש אגף בוועדת הבחירות. חומרת הפגם האמור מתעצמת, כך לפי העותרת, לנוכח הוראת סעיף 38 לכללי המינויים המקנה ליו"ר ועדת הבחירות או למנכ"לית את הסמכות לבטל החלטה של ועדת הבוחנים. שהרי, אם שניהם יושבים בוועדת הבוחנים כיצד יוכלו להיזקק לטענות המבקשות לבטל החלטה של הוועדה. נוכח הפגם האמור שנפל, לשיטתה של העותרת, בהרכב ועדת הבוחנים, גורסת העותרת כי ועדת הבוחנים פעלה בחריגה מסמכות ובכך הוכתם הליך המכרז כולו באופן המצדיק את ביטולו. לחלופין, ככל שהטענה האמורה לא תתקבל, מבקשת העותרת כי נורה על ביטול זכייתה של המשיבה 4 במכרז, משום שהיא נעדרת את הכישורים הנדרשים לתפקיד היועץ המשפטי לוועדת הבחירות, בשל חוסר ניסיונה הנטען במה שהוגדר על ידי העותרת כתחומי הליבה של ועדת הבחירות – דיני הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, המשפט המנהלי וייצוג בערכאות. לשיטת העותרת, בשל חוסר ניסיונה הנטען, אף אם המשיבה 4 עמדה בתנאי הסף של המכרז, היא אינה מתאימה לתפקיד, ועל כן החלטת ועדת הבוחנים לוקה בחוסר סבירות קיצוני המחייב את ביטולה. לבסוף, טוענת העותרת כי עובר לפרסום המכרז הייתה חובה להיוועץ עם נציב שירות המדינה על פרטי המכרז הנדון, אך זו לא קוימה. למצער, אי קיום החובה מבטאת התעלמות משיקול רלוונטי הנוגע לעניין, וזאת בשים לב לחשיבות המשרה מחד גיסא ובהתחשב במעמדו, ניסיונו ומומחיותו של נציב שירות המדינה מאידך גיסא. לפיכך נטען כי פגם זה מצדיק אף הוא את ביטול המכרז.
בתגובה מקדמית סדורה ומפורטת היטב דחו המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) את מכלול טענות העותרת. בתוך כך, הובהר כי לא נפל פגם בכך שיו"ר ועדת הבחירות ישב כיו"ר ועדת הבוחנים, ואף לא בכך שמנכ"לית ועדת הבחירות ישבה כחברת ועדת הבוחנים. לעמדת המשיבים, הרכב ועדת הבוחנים נקבע על ידי מנכ"לית ועדת הבחירות, בהתאם לסמכותה על פי כללי המינויים, והוא תואם בנסיבות העניין את מאפייניו הייחודיים של תפקיד היועץ המשפטי לוועדת הבחירות; עולה בקנה אחד עם לשון כללי המינויים והכללים הנהוגים בשירות המדינה; ויש בו כדי להגשים בצורה המיטבית את מטרות המכרז. באופן דומה, נטען כי לא נפל רבב בבחירת המשיבה 4 לתפקיד היועצת המשפטית לוועדת הבחירות. ראשית, נטען כי יש לדחות את טענות העותרת בעניין זה על הסף, משום שהן נעדרות תשתית עובדתית מינימלית. שנית, ולגופו של עניין, עומדים המשיבים על אופן ניהולו של הליך המכרז, טיבו ומקצועיותו, ובכלל זה עבודת ועדת הבוחנים, וגורסים כי אינו מגלה כל עילה להתערבות בבחירתה של המשיבה 4 לזוכה במכרז. לבסוף, דוחים המשיבים את טענת העותרת בדבר חובת ההיוועצות עם נציב שירות המדינה.
המשיבה 4, בתגובתה המקדמית, סברה אף היא כי יש לדחות את העתירה, תוך שהדגישה כי עמדה בכל תנאי הסף הנדרשים וכי היא רואה חשיבות ושליחות בעשייה מקצועית במסגרת השירות הציבורי בישראל.
נוכח האמור בתגובה המקדמית מטעם המשיבים התבקשה העותרת להודיע האם היא עומדת על העתירה, וביום 14.4.2026 זו השיבה בחיוב ואף ביקשה לקיים דיון דחוף בעתירה, משהיא דוחה את נימוקי המשיבים בתגובתם המקדמית.
למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 31.3.2026 הגישה העמותה משמר הדמוקרטיה הישראלית בקשה להצטרף להליך, בין אם כ"ידידת בית משפט" ובין אם כמשיבה, על מנת שתוכל להגיש את עמדתה המפורטת ביחס לסוגיה מושא העתירה. ברם, לאור התוצאה אליה הגענו כפי שיפורט להלן, לא מצאנו טעם להיעתר לבקשה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בעתירה על נספחיה, בתגובות המקדמיות לה וצרופותיהן, וכן בעמדת העותרת ביחס אליהן, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.
תחילה לסוגיית הסמכות. כפי שנקבע זה מכבר, כאשר מדובר במחלוקת הנוגעת ליחסי עבודה בשירות הציבורי, ובכלל זה קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו, בית משפט זה, בכובעו כבית משפט גבוה לצדק, הוא בעל סמכות מקבילה לבית הדין לעבודה. עם זאת, נקודת המוצא היא כי סכסוך כאמור יידון בבית הדין לעבודה, לו הכלים והמומחיות להכרעה בסכסוכים כאלה, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן, כגון כאשר מתעוררת סוגיה בעל חשיבות משפטית מיוחדת העשויה להשפיע על שלטון החוק ואמון הציבור, או כאשר יש צורך להכריע בין פסיקות נוגדות ולהעמיד הלכה על מכונה (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 241-238 (1993); בג"ץ 3991/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מז(3) 234, 237 (1993); בג"ץ 788/06 גולדברג נ' נציב שירות המדינה (21.5.2006); בג"ץ 3630/21 עמותת "לשמ"ה" נ' ברגמן לוי, פסקה 7 (1.6.2021)). לאור הסכמת הצדדים בעניין, ובשים לב למעמדה המיוחד של ועדת הבחירות, ולהרכב ועדת הבוחנים אשר החלטתה מובאת לביקורת שיפוטית, כמו גם אופי ובכירות המשרה שעל הפרק וכן טיבן של הטענות, נוכל להניח כי בנסיבות האמורות ראוי שהדיון בעתירה ייוותר בבית משפט זה.
הערה: בספרות ובפסיקה התעוררה השאלה האם, ובאילו מצבים, יש לאפשר לגורם שלא השתתף ישירות במכרז לתקוף את תוצאותיו. בית משפט זה טרם הכריע בדבר באופן חד וברור, אך המגמה שמסתמנת היא כי במקרים המתאימים ניתן להכיר בזכות העמידה גם של מי שלא לקח חלק במכרז (ע"א 8416/99 אי.איי.אם. אלקטרוניקס מחשבים וציוד היקפי (1999) בע"מ נ' מפעל הפיס, פ"ד נד(3) 425, 429 (2000); ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 11, 22-20 (2002); ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי, פ"ד נז(1) 883, 893-890, 898-897 (2003) (להלן: אבו שינדי); רע"א 3888/15 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' ארד בע"מ, פסקאות 26-23 (22.7.2015); עומר דקל מכרזים כרך שני 356-351 (2006); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 195-186 (2017)). מכל מקום, משהצדדים לא הרחיבו בסוגיה זו, ובשים לב לחשיבותו של המכרז הנדון ואופי התפקיד, עליו עמדנו לעיל, נמנע גם אנחנו מהכרעה בעניין זה.
נפנה, איפוא, לבחון את טענות העותרת.
הרכב ועדת הבוחנים
סעיף 27 לכללי המינויים, אשר כותרתו "ועדת הבוחנים", מגדיר את אופן הקמתה והרכבה של ועדת הבוחנים, כדלהלן:
27. (א) בחינה בעל פה כאמור בסעיף 20, תיערך על ידי ועדת בוחנים שהמנהל הכללי ימנה את חבריה לפי סעיף קטן (ב).
(ב) ועדת בוחנים תהיה של ארבעה חברים, בהרכב המפורט להלן:
(1) יושב ראש הוועדה שיהיה המנהל הכללי של ועדת הבחירות המרכזית או מי שהוסמך לכך על ידו;
(2) חבר אחד יהיה עובד של ועדת הבחירות המרכזית, אשר הוא הממונה הישיר על העובד שימונה למשרה המוכרזת או מי מטעמו; היה הממונה הישיר המנהל הכללי של הוועדה – יהיה החבר ראש אגף בוועדת הבחירות שמינה המנהל הכללי של הוועדה;
(3) חבר אחד יהיה עובד המדינה, שאינו עובד של ועדת הבחירות המרכזית, שהוסמך לשם כך על ידי המנהל הכללי של הוועדה;
(4) חבר אחד יהיה מי שאינו עובד המדינה ואינו עובד של ועדת הבחירות, והוא בקי ברזי המשרה המוכרזת או בעל השכלה דומה לתנאי הסף למשרה המוכרזת.
היו דעות חברי ועדת הבוחנים שקולות – תכריע דעתו של היושב ראש.
(ג) לא נמצא עובד של הוועדה המתאים לשמש חבר הוועדה לפי סעיף קטן (ב)(2), רשאי המנהל הכללי למנות חבר לפי אותו סעיף קטן מקרב עובדי ועדת הבחירות, שהועסקו בוועדה בתקופת הבחירות שקדמה למועד כינוס ועדת הבוחנים, בהתאם לתקנות שירות המדינה (מינויים) (עובדים זמניים בוועדה הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ז-2016.
לאמור, מנכ"ל ועדת הבחירות הוא הגורם שאמון על קביעת הרכבה של ועדת הבוחנים, וזאת בהתאם לקריטריונים שהותוו בסעיפים (ב) ו-(ג) לעיל, הנוגעים הן למספר חברי ועדת הבוחנים והן לזהותם.
כאמור, העותרת גורסת כי מנכ"לית ועדת הבחירות חרגה מסמכותה על פי סעיף 27 לכללי המינויים, עת מינתה את יו"ר ועדת הבחירות ליו"ר ועדת הבוחנים. כפועל יוצא, הרכבה של ועדת הבוחנים היה פגום, לשיטתה, בשני היבטים: האחד, ועדת הבוחנים התכנסה תחת יו"ר שכלל לא היה אמור להיות אחד מחבריה; השני, הנגזר מההיבט הראשון, הוא שהוחסר מוועדת הבוחנים חבר העונה על הקריטריון הקבוע בסעיף 27(ב)(2) לכללי המינויים (מאחר שמנכ"לית ועדת הבחירות, שהייתה אמורה לכהן כיו"ר ועדת הבוחנים, מונתה, תחת זאת, לכהן כחברת ועדת הבוחנים לפי קריטריון זה). המדובר בטענות חסרות יסוד.
על פי לשונו של סעיף 27(ב)(1) לכללי המינויים, מנכ"לית ועדת הבחירות רשאית להסמיך אדם אחר שישמש כיו"ר ועדת הבוחנים תחתיה. במקרה דנן, החליטה מנכ"לית ועדת הבחירות להסמיך את יו"ר ועדת הבחירות, שאינו כפוף לה. בכך לא ראינו קושי, באשר לשונו של סעיף 27(ב)(1) לכללי המינויים אינה קובעת כל הגבלה בעניין. בהקשר זה יוטעם כי סמכות המקור בסוגיית גיוסם ופיטוריהם של עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת נתונה ליו"ר ועדת הבחירות, בהתאם לסעיף 17א(א)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות לכנסת) ולסעיף 41(ב) לחוק המינויים; ומכוח סמכות זו, הותקן סעיף 27 לכללי המינויים (על ידי יו"ר ועדת הבחירות בשעתו, הנשיאה (בדימ') אסתר חיות) המקנה למנכ"לית ועדת הבחירות את סמכות יו"ר ועדת הבחירות לקבוע את הרכב ועדת הבוחנים, ובכלל זה סמכותה להעדיף שלא לכהן כיו"ר ועדת הבוחנים ולמנות אדם אחר שיוסמך על ידה לתפקיד זה (ויוער כי ביום 9.1.2017 פורסם ברשומות דבר מינויה של מנכ"לית ועדת הבחירות לשאת בסמכויות יו"ר הוועדה על פי חוק המינויים, למעט הסמכות להתקין תקנות ולדון בערר לפי סעיף 14 סיפא לחוק הנזכר). מכאן שאין כל הצדקה לקרוא לתוך סעיף 27(ב)(1) לכללי המינויים הגבלה על העברת סמכות יו"ר ועדת הבוחנים לידי יו"ר ועדת הבחירות, לא על פי לשונם של הכללים ולא על פי תכליתם. יתר על כן, לא נפל כל פגם בשיקול דעתה של מנכ"לית ועדת הבחירות בעשותה כן בנסיבות העניין. נחדד.
בהחלטת מנכ"לית ועדת הבחירות מיום 23.2.2026 על הרכב ועדת הבוחנים, במסגרתה, בין השאר, הסמיכה את יו"ר ועדת הבחירות כיו"ר ועדת הבוחנים, עמדה האחרונה בהרחבה על הטעמים שבבסיס הבחירה למנות את יו"ר ועדת הבחירות ליו"ר ועדת הבוחנים. לאור חשיבות הדברים נביא את הנימוקים כלשונם:
היועץ המשפטי לוועדה הוא משפטן בכיר הנמנה עם שדרת הניהול הבכירה של הוועדה, ומהווה גורם מקצועי מרכזי בעבודתה. מתוקף תפקידו, נושא היועץ המשפטי באחריות רחבה לליווי המשפטי של פעילות ועדת הבחירות, ובכלל זה, סיוע ליושב-ראש הוועדה בכל הנוגע להפעלת סמכויותיו בהתאם לדיני הבחירות, ייעוץ שוטף למנכ"לית הוועדה בסוגיות משפטיות הנוגעות לניהול הבחירות, טיפול בעתירות ובבקשות המוגשות לוועדה, ייצוגי הוועדה בהליכים משפטיים, מתן ייעוץ משפטי בתחומי המינהל של הוועדה ועוד.
במסגרת תפקידו עוסק היועץ המשפטי במגוון תחומים משפטיים בעלי חשיבות להבטחת [תקינות] ההליך הדמוקרטי. היועץ המשפטי לוועדה כפוף למנכ"לית הוועדה, וליושב-ראש הוועדה, בהיבט המקצועי, והוא פועל בסמיכות מקצועית הדוקה הן למנכ"לית הוועדה, והן ליושב-ראש הוועדה, ומסייע לו באופן שוטף בהפעלת סמכויותיו ובביצוע תפקידו.
לפיכך, נוכח בכירות המשרה, מאפייני עיסוקה, ייחודה, וקיומה של כפיפות מקצועית ישירה וזיקה הדוקה לעבודת יושב-ראש הוועדה, קיימת חשיבות כי יושב ראש הוועדה, המכהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, יימנה על הרכב ועדת הבוחנים במכרז לתפקיד היועץ המשפטי לוועדה, ויהיה שותף לתהליך בחינת המועמדים ובחירת המועמד/ת המתאים/ה ביותר. יצוין כי זאת בדומה למקובל בהליכים מכרזיים ליועצים משפטיים במשרדי הממשלה, בהם מכהן נציג היועצת המשפטית לממשלה כיושב-ראש ועדת הבוחנים (בשל הכפיפות המקצועית הישירה של היועצים המשפטיים, אל היועצת המשפטית לממשלה), ומנכ"ל המשרד משמש כחבר בוועדת הבוחנים. בנסיבות ייחודיות אלה, קיימת הצדקה ברורה לערוך שינוי בהרכב ועדת הבוחנים במכרז הספציפי לתפקיד היועץ המשפטי לוועדה, ומתבקש באופן מובהק כי הרכבה יכלול את יושב-ראש הוועדה, והן את מנכ"לית הוועדה.
במילים אחרות, בשים לב לממשק העבודה הצמוד ורחב ההיקף בין היועץ המשפטי של ועדת הבחירות לבין יו"ר ועדת הבחירות והמנכ"לית, המשתרע על מגוון רחב של תחומים הנוגעים בליבת הפעילות של ועדת הבחירות, וכן לאור כפיפותו המקצועית של היועץ המשפטי ליו"ר ועדת הבחירות (בשונה מראשי אגפים אחרים במטה ועדת הבחירות), נבעה ההחלטה (המוצדקת והמתבקשת) לצרף את יו"ר ועדת הבחירות לוועדת הבוחנים על מנת שיהיה שותף ישיר בהליך בחירותו של היועץ המשפטי לוועדת הבחירות עמו הוא צפוי לעבוד באופן הדוק ושוטף. טעם נוסף הוא מעמדו של היועץ המשפטי לוועדת הבחירות והיותו שחקן מרכזי במטה הוועדה, וחלק מהנהלתו הבכירה, כפי שעולה מדרגת המשרה ותחומי האחריות שלה. לפיכך, מכוח סמכותה על פי סעיף 27(ב)(1) לכללי המינויים, בְּשׂוֹם שכל ומשיקולים הרלוונטיים לעניין, החליטה מנכ"לית ועדת הבחירות למנות את יו"ר ועדת הבחירות ליו"ר ועדת הבוחנים – ועל החלטה זו יש לברך, ובוודאי שלא להלין.
מטעמים דומים, לא ראינו כל הגבלה מכוח סעיף 27(ב)(1) לכללי המינויים המונעת ממנכ"לית ועדת הבחירות לכהן כחברת ועדת הבוחנים, חלף יו"ר הוועדה, ואף סעיף 27(ב)(2) לכללי המינויים אינו משמיע כל מגבלה כאמור המונעת מהמנכ"לית לשמש כחברת ועדת הבוחנים, בהיותה הממונה הישירה על היועץ המשפטי לוועדת הבחירות. אכן, סיפא סעיף 27(ב)(2) לכללי המינויים מורה כי "היה הממונה הישיר המנהל הכללי של הוועדה – יהיה החבר ראש אגף בוועדת הבחירות שמינה המנהל הכללי של הוועדה". ואולם, הנחת המוצא בהוראה זו היא כי מנכ"לית הוועדה ממילא יושבת בוועדת הבוחנים, בתפקיד יו"ר ועדת הבוחנים, כפי שקובע כלל ברירת המחדל הקבוע בסעיף 27(ב)(1) לכללי המינויים. אם במקרה נתון המנכ"לית אינה מכהנת כיו"ר ועדת הבוחנים, ולא קמה מניעה קונקרטית שאינה מאפשרת לה לכהן כחברה בוועדת הבוחנים כלל, ברי כי היא רשאית לשבת בוועדת הבוחנים בכובעה האחר – כממונה הישירה, מכוח סעיף 27(ב)(2) לכללי המינויים, והדבר עולה בקנה אחד עם תכליתו של הכלל כי הממונה על התפקיד מושא המכרז יהיה חלק מוועדת הבוחנים, בשל היכרותו עם דרישות המשרה והיקף ממשק העבודה עם האדם שייבחר. בנסיבות העניין, קמה הצדקה עניינית כי הן יו"ר ועדת הבחירות והן מנכ"לית הוועדה יהיו חברים בוועדת הבוחנים, בפרט כאמור בשל ממשקי העבודה המרובים מול היועץ המשפטי לוועדת הבחירות ולאור הכפיפות המקצועית של היועץ המשפטי ליו"ר ועדת הבחירות מזה והכפיפות המנהלית למנכ"לית ועדת הבחירות מזה.
אף לא מצאנו כי בחירת יו"ר ועדת הבחירות ומנכ"לית הוועדה לשבת יחד בוועדת הבוחנים מעקרת מתוכן את סעיף 38 לכללי המינויים, לפיו "המנהל הכללי או יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית רשאים לבטל החלטה של ועדת בוחנים אם המועמד שנבחר אינו עונה על דרישות המשרה או תקן אותה משרה או אם נמצאו פגמים בהליכי המכרז". ראשית, במקרים לא מעטים כאשר אדם מבקש להשיג על החלטה מסוימת, השגתו מופנית תחילה כלפי מי שקיבל את אותה החלטה (כך למשל, משתתפים במכרזים פונים בהשגה תחילה לוועדת המכרזים שעל החלטתה הם מלינים, כחלק ממיצוי ההליכים, בטרם הגשת עתירה מינהלית. דוגמה נוספת היא תובענה לביטול פסק דין סופי אשר מוגשת לבית המשפט שנתן את ההחלטה השיפוטית אותה מבוקש לבטל ומנותבת לאותו מותב: ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 648-647 (1991); ע"א 3203/91 אזולאי נ' אזולאי, פסקאות 5-4 (23.10.1995)). שנית, גם אם אכן נוצרת מניעות קונקרטית שאינה מאפשרת את הפעלת הסמכות על פי סעיף 38 לכללי המינויים על ידי יו"ר ועדת הבחירות או מנכ"לית הוועדה במקרה נתון, ברי כי ניתן להעביר את הסמכות לגורם אחר, ובכלל זה לממלא מקום יו"ר ועדת הבחירות (הממונה מכוח רישא סעיף 17(ג) לחוק הבחירות לכנסת, עם בחירתו של יו"ר הוועדה המרכזית. למקרים קרובים בהם הדבר נעשה ראו: תר"מ 36/20 פדידה נ' ראש עיריית עכו (15.7.2013); תר"מ 64/20 חלבי נ' ראש המועצה המקומית דאלית אל כרמל (21.8.2013); תר"מ 3/21 עיריית חולון נ' זכרי (12.7.2018); ה"ש 5/21 וייס נ' היועץ המשפטי לממשלה (8.10.2018); תב"כ 23/22 הליכוד תנועה לאומית ליברלית נ' חברת החדשות הישראלית בע״מ (3.9.2019)). עוד לא ראינו לקבל את הטענה הסתמית שהעלתה העותרת בעמדתה מיום 14.4.2026 לפיה היה על המנכ"לית לפנות לנשיא בית המשפט העליון בפנייה מוקדמת (עובר למינוי יו"ר ועדת הבחירות כיו"ר ועדת הבוחנים) על מנת שיכריז על נבצרות יו"ר הוועדה עם מינויו ליו"ר ועדת הבוחנים.
זכיית המשיבה 4 במכרז
ראשה השני של העתירה מתמקד בטענת העותרת כי מי שמשמש בתפקיד היועץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית נדרש להיות בעל ניסיון ב"תחומי הליבה" של ועדת הבחירות – דיני הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, המשפט המנהלי וייצוג בערכאות.
ככל שטענה זו משמעותה כי הניסיון ההכרחי על פי העותרת נדרש להוות תנאי סף לתפקיד, נראה בנסיבות העניין, כי היה על העותרת, בהיותה סיעה לה נציגים בוועדת הבחירות וכן בהינתן היכרותה מלכתחילה עם פרטי המכרז, לתקוף את תנאי המכרז עם פרסומו, ובוודאי שלא בחלוף כ-3 חודשים לאחר מכן, עם פרסום ההודעה על הזוכה בו. דומה כי די בכך על מנת להביא לדחיית הטענה בתצורתה זו על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל - משרד התחבורה, פ"ד לו(4) 44, 48-47 (1982); בג"ץ 430/89 מאור שילוט ופרסום חוצות מואר בע"מ נ' עיריית כפר-סבא, פ"ד מג(3) 269, 270 (1989); בג"ץ 5377/90 לוי נ' עיריית אשדוד (16.1.1990); בר"מ 6571/05 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' עיריית תל-אביב (25.7.2005). יצוין כי כלל זה חל, במקרים המתאימים, גם על מי שהיה בעל עניין במכרז מלכתחילה אף אם אינו משתתף בו. השוו: עע"מ 8196/08 אור הייטק בע"מ נ' עיריית אילת, פסקה י"ט (10.11.2009); בג"ץ 2114/12 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ממשלת ישראל (15.8.2012)). לא זו אף זו, גם לגופו של עניין אין בסיס לטענה כי היה קיים הכרח לקבוע במכרז ניסיון בשלושת התחומים עליהם הצביעה העותרת (דיני הבחירות, המשפט המנהלי וייצוג בערכאות) כתנאי סף להצגת מועמדות לתפקיד היועץ המשפטי לוועדת הבחירות. המשיבים בתגובתם המקדמית הסבירו כי לוּ דרישות סף כאלה היו נקבעות (חלף הדרישה לניסיון בשניים מחמישה תחומים שהוגדרו) הדבר היה מוביל לצמצום משמעותי של מספר המועמדים שהיו עומדים הן בתנאי זה (בשל מיעוט עורכי הדין בעלי מומחיות וניסיון רב שנים בתחום), והן בדרישה נוספת וחשובה לא פחות, והיא היעדר זיקה פוליטית-מפלגתית אסורה על פי דין (סעיף 1 לסייגי העסקה והערות למכרז). עם טעם נכבד זה אין העותרת מתמודדת כלל. בנוסף, המשיבים הטעימו כי ניסיון בליטיגציה לא הוגדר כתנאי סף ואף לא כדרישה נוספת, משום שאינו מהווה חלק משמעותי בעבודת היועץ המשפטי לוועדת הבחירות. גם הסבר זה מקובל עלינו. לבסוף, יוזכר כי ידע וניסיון בדיני הבחירות לכנסת ודיני הבחירות לרשויות המקומיות צוין בתנאי המכרז כדרישה נוספת ורצויה, אשר נלקחה בחשבון בעת ההערכה הכללית ושקלול מכלול השיקולים הרלוונטיים ביחס למועמדים העומדים בתנאי הסף. בכך די לשיטת המשיבים על מנת לשקף את המשקל הראוי לשיקול זה. איננו סבורים שהוצג טעם מבורר שלא לקבל הערכה מקצועית זו.
ככל שטענת העותרת היא כי היעדר ניסיון כאמור מעיד על אי התאמת המשיבה 4 לתפקיד, וכפועל יוצא על אי-סבירות החלטת ועדת הבוחנים, הרי שנקודת המוצא היא כי לוועדת הבוחנים מסור שיקול דעת רחב, הן באופן הערכת המועמדים על ידה והן בבחירת הזוכה במכרז. בהתאם, התערבותו של בית המשפט בשיקול דעת זה שמור למקרים מיוחדים, בהם מתקיימת אחת מעילות הביקורת השיפוטית המצדיקות את פסילת ההחלטה, כגון שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות עקב חוסר איזון ראוי בין השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין (עע"מ 2310/02 איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) נ' דסאל מרחבים, חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(6) 337, 346 (2002); בג"ץ 5599/11 אגודת העיתונאים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פסקה 24 (24.11.2011); עע"מ 3597/20 ארבע איי התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, משרד האנרגיה ורשות המים, פסקה 28 (19.8.2020)). כלל זה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה בית המשפט אינו נכנס בנעלי הרשות שהחלטתה מובאת לבחינתו ואין הוא ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו, כל אימת שהחלטת הרשות נתקבלה כדין ומשיקולים עניינים, ומצויה היא במתחם הסבירות (עניין אבו שינדי, בעמ' 895; עע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 597 (2003); עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה, פסקה 11 (18.1.2009)).
המקרה שלפנינו אינו נמנה – אפילו אינו מתקרב – לגדר אותם מקרים מיוחדים. בראש ובראשונה משום שהעותרת אינה מבססת תשתית עובדתית מספקת אשר תתמוך בטענותיה (בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 631-630 (1994); עע"מ 6464/03 לשכת שמאי המקרקעין בישראל נ' משרד המשפטים, אגף שומת מקרקעין, פ"ד נח(3) 293, 306 (2004)). טענות העותרת רובן ככולן נשענות על הנחות וספקולציות בדבר ניסיונה של המשיבה 4 על בסיס חלקי נתונים ופרסומים, כאשר מתוך תהיותיה על אודות ניסיונה של המשיבה 4 (כלשונה "תמיהות משמעותיות שלא נענו") היא קופצת למסקנות חותכות, כאילו המשיבה 4 נעדרת כל ניסיון רלוונטי בתחומי הליבה המתוארים על ידי העותרת, ולא רק זאת – אלא מוסיפה וטוענת כי בשל כך היא אינה מתאימה לתפקיד, למרות מכלול כישוריה ויכולותיה. מכל מקום, גם בהתעלם מהיבט זה, החלטת ועדת הבוחנים כלל אינה מגלה עילה להתערבות בשיקול הדעת המסור לה בבחירת המועמד המתאים לתפקיד. כפי שצוין, המשיבה 4 דורגה ראשונה ובפער מיתר המועמדים הן במבחני ההתאמה והן בציון המשוקלל ונבחרה פה אחד על ידי ועדת הבוחנים, לאחר שהופיעה בפניה למבחן בעל-פה, ולאור התרשמותה ממכלול כישוריה, ידיעותיה וניסיונה. העותרת, שאינה מועמדת במכרז, מבקשת כי נורה לוועדת הבוחנים לסטות מהחלטה זו אך זאת ללא התמודדות אמיתית עם הצלחתה הבולטת של המשיבה 4 בהליך המיון המשמעותי שעברה. רוצה לומר: לא בחוסר סבירות עסקינן כי אם בחוסר שביעות רצון של העותרת. ויובהר, גם אם למשיבה 4 יש עוד דרך לעבור על מנת להעמיק ולהעשיר את ניסיונה המשפטי, אין בכך כדי להוות טעם מספק לפסילת זכייתה. ועדת הבוחנים עמדה על ידיעותיה וניסיונה הרב של המשיבה 4 בתחום המשפט המנהלי ובדיני מכרזים, כמו גם בתחום המשפט הטכנולוגי (ובכלל זה סייבר ובינה מלאכותית שהפכו לרלוונטיים ביותר בשנים האחרונות בכלל, ובמערכות הבחירות בפרט), וכן הייתה מודעת לעובדה כי בתחום הספציפי של דיני בחירות, ובו בלבד, המשיבה 4 לא צברה ניסיון, אך סברה כי שליטתה בחומר המקצועי הרלוונטי, כפי שהשתקף מהמבחנים המקצועיים והופעתה בפני ועדת הבוחנים, לצד הפגנת יכולת מרשימה ללמוד במהירות וביסודיות תחומים חדשים, יאפשרו לה לצמצם פער נקודתי זה. בהחלטה מושכלת זו, שהתקבלה על בסיס מכלול של שיקולים עניינים, לא ראינו כל פגם. להשלמת התמונה נציין בהקשר זה כי המשיבים הבהירו שהייעוץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית אינו נשען על היועץ המשפטי לוועדת הבחירות לבדו, אלא הוא מורכב מצוות שמונה כיום ארבעה עורכי דין נוספים מלבד היועץ המשפטי לוועדת הבחירות, אשר לכל אחד ואחת מהם בוודאי יש תרומה, בניסיונו ובכישוריו, להצלחת משימותיו הרבות של הייעוץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית אותן מרכז ומוביל היועץ המשפטי לוועדת הבחירות. משאלה פני הדברים, לא קמה כל הצדקה להתערבותנו.
חובת ההיוועצות עם נציב שירות המדינה
בשולי העתירה, מתייחסת העותרת גם לטענתה הראשונית לפיה חלה חובה להתייעץ עם נציב שירות המדינה בטרם פורסם המכרז. טענה זו נשענת על סעיף 41(ב)(1) לחוק המינויים הקובע כי קביעת כללים בדבר דרכי המכרז ופרטיו, כאמור בסעיף 20 לחוק המינויים, טעונה התייעצות עם נציב שירות המדינה. ברם, ואף אם נתעלם מהשלב בו הועלתה טענה זו בראי התקדמות המכרז, ומהפער בין האופן בו הועלתה בפני יו"ר הוועדה לבין אופן הצגתה בעתירה דנן, כפי שצוין במענה יו"ר ועדת הבחירות לעותרת ובתגובה המקדמית מטעם המשיבים, חובת ההיוועצות עם נציב שירות המדינה בהתאם לסעיף 20 לחוק המינויים עוסקת באותם מקרים בהם מבקשים לקבוע כללים קטגוריים ביחס לדרכי המכרז ופרטיו בכלל, או ביחס לסוג מסוים של משרות. כך, למשל, נעשה בעת שהותקנו כללי המינויים בהם עסקינן. אין חובה זו חלה בכל מכרז ומכרז שמפורסם עבור משרה ציבורית, בהתאם לסעיף 19 לחוק המינויים, ואשר אינו אלא יישום קונקרטי של הכללים הרוחביים שנקבעו על מכרז פלוני. מסקנה זו עולה גם מעיון בהוראות חוק המינויים ביחס אליהם חלה חובת ההיוועצות – אשר עוסקות בקביעת כללים רוחביים או לקטגוריות של מקרים ואינן מתמקדות במקרה פרטני כזה או אחר. משכך, גם טענה זו של העותרת דינה להידחות.
סוף דבר: נוכח האמור לעיל, משלא מצאנו בטענות העותרת דבר, העתירה נדחית בזאת. בהתחשב בכך שהעותרת לא חסה על משאבי הציבור – לא בעת הגשת העתירה לאחר שקיבלה מענה ראשוני להשגותיה מיו"ר ועדת הבחירות; אף לא לאחר שקיבלה מענה מפורט ומנומק לעילא ולעילא מהמשיבים 3-1 – היא תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בסך 50,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 4 בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ו (20 מאי 2026).
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט
יחיאל כשר
שופט