אורט ישראל נ. עיריית ישראל

החלטה בתיק בש"א 4988/12 בבית המשפט העליון בש"א 4988/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: אורט ישראל נ ג ד המשיבה: עיריית הרצליה ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח מיום 4.6.12 בע"א 2840/09 בשם המערערת: עו"ד אסף ביגר; עו"ד אסף אורן פסק-דין לפניי ערעור על החלטת הרשמת ד' כהן-לקח (ע"א 2840/09) מיום 4.6.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להחזר אגרה, במסגרת החלטה על מחיקת ההליך בהסכמה. בהחלטה, עמדה הרשמת על כך שבנסיבות המקרה, בהן התקיים דיון בפני הרכב אשר המליץ לצדדים לפנות לגישור (שעלה יפה), אין מקום להורות על החזר האגרה בגין פתיחת ההליך, חרף סיומו בהסכמה. במסגרת הערעור, טוענת המערערת כי הרשמת לא נתנה די משקל להיות החזר האגרה תמריץ לסיום הליכים ללא פסק דין, ועל ידי כך הקלה על בית המשפט והגנה על האינטרס הציבורי. עוד טוענת המערערת כי ניתן ללמוד מסעיף 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לרשם בעת בחינת בקשה להחזר אגרה, עליו לתת משקל של ממש לכך שלא נתקיים דיון לגופו של עניין בתיק. דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). בתוך כך, בחינת בקשה להחזר אגרה בערעור לבית משפט זה, מקום בו לא נתקיימה הוראת סעיף 6(ב) לתקנות נתונה לשיקול דעת הרשם. במסגרת זאת, בוחן הרשם את היקף הפעילות שהתקיימה בתיק, וככל שהפעילות בתיק הייתה מועטה יותר, כך יטה להחזרת האגרה. במקרה הנוכחי, מצאה הרשמת כי נוכח העובדה שהתיק נקבע בפני הרכב שלושה, ודרש מבית המשפט ללמוד אותו, ונוכח מעורבותו הפעילה של בית המשפט בתיווך בין הצדדים ותרומתו לנכונותם לפנות לאפיק של גישור, יש לדחות את הבקשה. אף אם גישה זו מחמירה באופן יחסי עם המבקש את החזר האגרה, לא מצאתי כי היא חורגת ממתחם שיקול הדעת המסור לרשמת, ומשכך אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה. יצוין בהקשר זה כי אין בהחלטת הרשמת משום סטייה מההחלטה שניתנה בבג"צ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם, 12.1.2005) (להלן: פרשת צביח). בהחלטה זו, עמד הרשם י' מרזל עמד על כלל השיקולים הנוגעים לאגרה, וציין כי לצד השיקולים הנוגעים לעידוד הצדדים לסיים את ההליך עומדים שיקולים נוספים דוגמת מניעת הליכי סרק והשתתפות של בעל הדין בעלויות ניהול ההליך. בתוך כך, אין דמיון של ממש בין נסיבות המקרה בפרשת צביח, בו לא התקיים דיון כלל בהליך, לנסיבות המקרה הנוכחי. עוד יצוין כי אין ממש בניסיונה של המערערת להסתמך על פסק דיני בבש"א 9399/11 שלום נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, 23.1.2012) (להלן: פרשת שלום). בעוד שבפרשת שלום התקיים מצב חריג בו הוגש ההליך לבית משפט זה בטעות, על בסיס הנחייה שגויה של מזכירות בית המשפט המחוזי, ועת שהמערערת לא היתה מיוצגת, במקרה הנוכחי הוגש ההליך כדין על פי רצונם של הצדדים ושיקול דעתם. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בתמוז התשע"ב (15.7.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12049880_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il