עומר לנדאו נ. משטרת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49063-12-25 בג"ץ 49334-12-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים בבג"ץ 49063-12-25: 1. נטע ירון 2. עומר לנדאו 3. אסף כליפה 4. יהב מישקובסקי העותרים בבג"ץ 49334-12-25: 1. יותם רוטפלד 2. גיא דייויס 3. אופיר פולק 4. אמיר גטרמן 5. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבה בבג"ץ 49063-12-25: משטרת ישראל המשיב בבג"ץ 49334-12-25: מפכ"ל המשטרה התנגדות לצו על-תנאי תאריך ישיבה: כ"ח כסלו תשפ"ו (18 דצמבר 2025) בשם העותרים בבג"ץ 49063-12-25: עו"ד בעז בן צור, עו"ד כרמל בן צור, עו"ד ליתום פרץ, עו"ד לירי קרן בשם העותרים בבג"ץ 49332-12-35: עו"ד ניצן אילני, עו"ד עודד פלר בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן, עו"ד גיא ורדי פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. "מנהג חדש בא למדינה: שמלת שש וכתונת פסים". כך כתב המשורר הלאומי ביאליק לפני שנים רבות. בפנינו הוצבו דברי לבוש שונים בתכלית – חולצות חדשות שיוצרו על-ידי פעילים בחוגי האוהדים של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. 2. במרכז הדיון עמדה חולצה שכללה עיצוב וכיתוב שנויים במחלוקת שהאוהדים החלו ללבוש לצורך צפייה במשחקים של קבוצתם. בסמוך לאחר מכן, קיבלה משטרת ישראל החלטה לאסור על האוהדים ללבוש אותה חולצה עם כניסתם לאצטדיונים. העתירות שהוגשו במקרה זה כוונו נגד ההחלטה האמורה. 3. אקדים ואציין כי בסופו של דבר – לאחר שהוגשה העתירה והתקיים בה דיון – המשטרה הודיעה כי אינה עומדת עוד על החלטתה זו. על כן, בעיקרו של דבר, ההכרעה לגוף הדברים התייתרה. עם זאת, ראוי להביא את עיקרי המחלוקות ואת הקשרן, בין השאר בהתחשב בהכרעה האופרטיבית שנדרשה בשאלת ההוצאות. התשתית העובדתית 4. באופן יותר ספציפי, במרכז הדיון עמדה חולצה הנושאת את הכיתוב: "ULTRAS HAPOEL – AGAINST THE SCUM". לצד הכיתוב הופיעו שלושה סמלים מוקפים בעיגולים שבמרכזם קו אדום אלכסוני חוצה, שמעביר מסר של פסילה או מחיקה: סמל של תנועת "כך" (המוכרזת כארגון טרור), סמל המשטרה וסמל של קבוצת מכבי תל אביב. 5. מתיאור הדברים בעתירות עולה כי המחלוקת בעניין החולצה ניצתה ביום 6.12.2025, שבו נערך משחק בין קבוצת הפועל תל אביב לקבוצת הפועל פתח תקווה. באותו מועד המשטרה מנעה לראשונה את כניסתם של אוהדים שלבשו את החולצה לאצטדיון, ואף הוציאה ממנו מספר אוהדים על רקע זה. בו ביום דוברות המשטרה פרסמה תגובה רשמית באתר החדשות "ספורט 5", ובה צוין כי "פעולת המשטרה הינה עפ"י דין, ובסמכות המשטרה למנוע כניסה במידה ועולה חשש ממשי להפרת הסדר בכדי למנוע פגיעה בנפש וברכוש". 6. שבוע לאחר מכן, ביום 13.12.2025 נערך משחק בין קבוצת הפועל תל אביב לקבוצת עירוני קריית שמונה. בהזדמנות זו המחלוקת בין הצדדים הסלימה, כאשר לפי המידע שהוצג בפנינו, באותו מועד אוהדים רבים אף יותר ביקשו ללבוש את החולצה האמורה. מספר שעות לפני המשחק, המשטרה חילקה דף לאוהדים שעליו נכתב: "המשחק הינו אירוע תרבות, אי לכך לא ניתן להכניס אליו סממנים של אלימות או שיח אלים עפ"י סעיף 12 לחוק הספורט" (ההדגשה במקור). הדברים כוונו לסעיף הרלוונטי בחוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח-2008 (להלן: חוק הספורט או החוק), שזו לשונו: "(א) כדי להבטיח את הסדר הציבורי באירוע ספורט מוסמך שוטר, נוסף על סמכויותיו על פי כל דין, לתת הוראות לכל אדם המפריע לסדר הציבורי או מתנהג באופן אלים, או לכל אדם שיש לשוטר חשד לגביו שיפריע לסדר הציבורי או שיתנהג באופן אלים במקום שבו מתקיים אירוע ספורט, לרבות במקום הכניסה אליו, במקום היציאה ממנו או סמוך לאותו מקום, ואותו אדם חייב להישמע להוראות אלה. (ב) לא נשמע אדם להוראות שנתן לו שוטר לפי הוראות סעיף קטן (א), מוסמך השוטר להרחיקו מהמקום כאמור בסעיף קטן (א) ולא להתיר את כניסתו לאותו מקום, ורשאי הוא להשתמש לשם כך בכוח סביר". להשלמת התמונה יצוין כי סעיף 14 לחוק הספורט קובע בין היתר כך: "(א) בסעיף זה, 'חפץ אסור' – כל אחד מאלה: ... (8) כל חפץ, לרבות בעל חיים, שלדעת קצין משטרה שהוסמך לכך על ידי המפכ"ל (בסעיף זה – הקצין המוסמך), יש בו או בשימוש בו כדי לפגוע בשלום הציבור, בבטיחות או בסדר במקום שבו מתקיים אירוע ספורט, והודעה על כך הוצגה באופן נראה לעין במקום הכניסה לאירוע או שהודע על כך בדרך סבירה אחרת במקום האירוע". 7. בהמשך לכך, לפי הנטען, המשטרה ניסתה לאתר בכניסה למשחק את כל האוהדים שלבשו את החולצה, ולצורך כך שוטרים אף הורו לאוהדים להוריד שכבות ביגוד עליונות כדי לוודא שאינם לובשים אותה מתחתיהן. בו ביום דוברות המשטרה הוציאה הודעה מטעמה ולפיה: "סמוך למועד המשחק... בחרו קומץ אוהדים להגיע עם חולצות ועליהן הדפס בוטה בגנות משטרת ישראל וקבוצה יריבה אחרת ולפיכך הם נדרשו בהתאם לסעיפים 12 ו-14(8), שקבע המחוקק בחוק הספורט, למנוע הכנסתם ולהסירם... משטרת ישראל תמשיך לפעול על מנת לאפשר את קיומו של המשחק באופן תקין כאירוע תרבות ולא זירת קרב ולא נאפשר כל ניסיון לעודד אלימות, להפר את הסדר ולהפריע למשטרה לבצע את תפקידה". 8. בימים 8.12.2025 ו-14.12.2025 האגודה למען זכויות האזרח, העותרת 5 בבג"ץ 49334-12-25, פנתה אל המשטרה בדרישה להסביר את התנהלותה ולבטל את המדיניות הנוגעת לאי-הכנסת אוהדים הלובשים את החולצה למגרשים. ביום 15.12.2025 העותרים בבג"ץ 49063-12-25 פנו אף הם אל המשטרה בעניין. המשטרה לא הגיבה לפניות אלו במישרין, אולם נציגיה שהתראיינו בכלי תקשורת שונים עמדו על אכיפת ההחלטה. 9. ביום 15.12.2025 נערכה פגישה בעניין זה שבה נכחו נציגי המשטרה, נציגי התאחדות הכדורגל, מנהלת הליגות ונציגי הפועל תל אביב, אך הצדדים לא הגיעו להסכמות. בהמשך דווח באתרי התקשורת כי המשטרה תמשיך לפעול כפי שפעלה כלפי אוהדי הפועל תל אביב הלובשים את החולצה גם במשחק הקרוב, שנקבע ליום 20.12.2025. שלביו של ההליך המשפטי 10. על רקע האמור, ביום 17.12.2025 הוגשו שתי העתירות לבית משפט זה, שתיהן בשם אוהדים של קבוצת הפועל תל אביב, ובצדן בקשות לקיום דיון דחוף – לפני המשחק שנקבע ליום 20.12.2025. העתירות כוונו נגד משטרת ישראל ומפכ"ל המשטרה. יצוין כי בעוד שהעותרים בבג"ץ 49063-12-25 מיקדו את טענותיהם בחולצה שתוארה ואף ביקשו צו ביניים ספציפי בעניינה, העותרים בבג"ץ 49334-12-25 העלו טענות כלליות יותר שהתייחסו באופן רחב לפריטי לבוש הנושאים "תכנים פוליטיים או שנויים במחלוקת". מכל מקום, בעיקרו של דבר העתירות התבססו על טענות דומות, גם אם לא זהות לחלוטין, ועל כן הן יוצגו כאן בצוותא חדא. 11. העותרים טענו כי ההחלטה שהתקבלה כרוכה בראש ובראשונה בפגיעה אסורה בזכות החוקתית לחופש הביטוי. לטענתם, מדובר בפגיעה חמורה המגבילה את היכולת להביע מסרים מחאתיים במסגרת אירועי ספורט. העותרים הדגישו כי הקושי אף מחריף בהתחשב בכך שפעילותה של המשטרה התמקדה באופן ספציפי בחולצה המותחת ביקורת גם על המשטרה עצמה. 12. העותרים הוסיפו וטענו כי הרחקת האוהדים בוצעה ללא סמכות על-פי דין. בהקשר זה נטען כי חוק הספורט, שעליו התבססה המשטרה בפעולתה, מכוון כלפי תופעות קונקרטיות של אלימות פיזית, הסתה לאלימות או התבטאות גזענית, שנשקף מהן סיכון ממשי לשלום הציבור ולסדר הציבורי. זאת, בשונה מהתבטאויות נגד המשטרה, נגד גורמים פוליטיים או נגד קבוצות יריבות – שהחוק כלל אינו עוסק בהן. בהמשך לכך הוטעם כי סעיף 12 לחוק הספורט קובע ששוטר יכול לתת הוראות לאדם אשר מפריע לסדר הציבורי או מתנהג באופן אלים, או לאדם שיש חשד שיעשה כן, וככל שאותו אדם לא נשמע להוראות השוטר אזי מוסמך השוטר להרחיקו מהמקום או לא להתיר את כניסתו לשם. העותרים טענו כי לבישת חולצות אינה מלמדת על חשד מסוג זה, כך שפעילותה של המשטרה בעניין חורגת ממסגרת החוק, ומכל מקום אינה מקיימת את מבחן הוודאות הקרובה שיסודו בפסיקתו של בית משפט זה. עוד נטען כי פריטי לבוש אינם בגדר "חפץ אסור" כמובנו של המונח בסעיף 14(א)(8) לחוק הספורט. 13. נוסף על כך, העותרים בבג"ץ 49334-12-25 טענו כי המשטרה מנהיגה מדיניות של הפליה ואכיפה בררנית נגד אוהדיה של קבוצת הפועל תל אביב. בהקשר זה נטען כי המשטרה מפעילה את סמכויותיה באופן נוקשה כלפיהם דווקא, מעבר למקובל ביחס לאוהדים אחרים. ליתר דיוק, נטען כי המשטרה לא פעלה כלל כנגד ביטויים בוטים אחרים שהפגינו אוהדים של קבוצות אחרות במשחקים, שנשאו בגאון את סמלה של תנועת "כך" שהוכרזה כארגון טרור, ובדומה לענייננו אף הציגו סמלים אחרים – של ארגון "אנטיפה" ושל מועדון הפועל – כשהם מחוקים על-ידי קו חוצה. 14. בהמשך נקבע כי הדיון בעתירות יתקיים למחרת ביום 18.12.2025 (הנשיא י' עמית), לפני סוף השבוע שבו אמור היה להתקיים משחק הכדורגל הבא של קבוצת הפועל תל אביב. בהתאמה, נקבע כי התגובה המקדמית תוגש אף היא באותו יום, בשעה מוקדמת יותר. 15. בתגובה המקדמית טענו המשיבים כי בעת האחרונה התרחשו מקרי אלימות רבים באירועי ספורט ועל כן המשטרה החמירה את נהליה. בתגובה הובהר באופן פורמלי כי מפקד מחוז תל אביב במשטרה החליט, על דעתו של המפכ"ל, לאסור על כניסת אוהדים הלובשים את החולצה האמורה למשחקי ספורט. יחד עם זאת, התגובה המקדמית לא פרסה תשתית משפטית התומכת בהחלטה שהתקבלה. 16. לצד האמור, בתגובה צוין כי לאחר בחינה נוספת של הדברים ועל רקע השאלות כבדות המשקל שהסוגיה מעוררת, נמצא שיש מקום לערוך בחינה כוללת של מדיניות המשטרה בנושא. בהמשך לכך נטען כי יש לאפשר למשטרה לעקוב אחר יישום החלטתה בשבועיים הקרובים, ולאחר מכן לשוב ולבחון את יעילותה, את משמעויותיה ואת החלופות לה. על רקע זה, וכן לנוכח החשש ששינוי המצב בעת הזו יביא לפגיעה חמורה בסדר הציבורי ובשלום הציבור – המשיבים טענו כי אין מקום לתת צו ביניים שיתיר כניסתם של אוהדים הלובשים את החולצה למשחק הקרוב. לתגובה צורפה התייחסותו של מפקד מחוז תל אביב אשר הדגיש כי הסיכון לאלימות במשחקי הכדורגל הלך והתגבר בתקופה האחרונה וכי בחולצות שבהן עסקינן יש כדי לייצר "דלק" לאווירת העוינות במגרש. 17. בדיון שהתקיים באותו יום חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בתוך כך הובהר כי המשטרה אינה עומדת עוד על הטענה שסעיף 14(א)(8) לחוק הספורט מקים סמכות להרחיק אוהדים על בסיס לבישתה של החולצה כ"חפץ אסור". בהתאמה, הדיון התמקד בסעיף 12 לחוק הספורט. העותרים טענו כי למשטרה אף אין סמכות לפעול בעניין מכוחו של סעיף זה משום שאין חשש ממשי שלבישת החולצה תוביל לאלימות או להפרת סדר. העותרים הוסיפו והדגישו כי התגובה המקדמית מטעם המשטרה לא הצביעה על תשתית משפטית רחבה להחלטה שהתקבלה ואף לא הזכירה סעיפים ספציפיים מכוח חוק הספורט המקנים לה סמכות להרחיק אוהדים על בסיס לבושם. אשר לנכונותה של המשטרה לשוב ולשקול את המדיניות, העותרים טענו כי היה צורך לבחון אותה קודם להוצאתה לפועל ולא בדיעבד, לאחר שכבר הונהגה. 18. מנגד, באת-כוח המשיבים טענה בדיון כי הכנסת אוהדים הלובשים את החולצה מעלה חשש ממשי להפרת הסדר הציבורי ולאלימות בהתאם לסעיף 12 לחוק הספורט. כן נטען כי חופש הביטוי בתוך אצטדיוני ספורט מחייב איזון בין זכויות, וכי התפשטות הנוהג של לבישת החולצה גורמת לשנאה כלפי המשטרה, אשר יכולה לדרדר את יחסי האוהדים עם המשטרה ולגרום בסופו של דבר להגברת האלימות במגרשי הכדורגל. 19. לבקשתו, מפקד מחוז תל אביב של המשטרה הציג בעצמו את עמדתו בעניין במסגרת הדיון. הוא הדגיש כי לשיטתו, "כל דבר שיציג את השוטר כלא לגיטימי, הוא בעיניי מסוכן ובעיניי יגרום להפרת סדר ציבורי", והוסיף כי האיסור על לבישת החולצה הוא צעד מידתי יותר בהשוואה לחלופות אחרות. גם סגן ראש אגף המבצעים במשטרה השמיע את דבריו לפנינו, והטעים כי לבישת החולצה תקשה על המשטרה לפעול ביציעי המגרשים, ככל שיהיה בכך צורך. לבסוף אף היועץ המשפטי למשטרה הוסיף מספר הבהרות כלליות מטעמו ביחס לכוונה לבחון את המדיניות. 20. בסמוך לאחר הדיון, ומשלא הונחה תשתית משפטית ברורה להחלטה שהתקבלה, ניתנה החלטתנו שבה הסברנו כך: "נקודת המוצא לדיון שהתקיים בפנינו היא החשיבות הנודעת למניעת אלימות במגרשי הספורט. אף אין חולק על חשיבות תפקידה של המשטרה בהקשר זה בהתאם לסמכויות המוקנות לה בדין. כמו כן, ניצב לנגד עינינו – כמו גם לנגד עיני המשיבים – מעמדו הרם של חופש הביטוי, גם באירועי ספורט". על בסיס זה, ניתן צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תחדל משטרת ישראל ממניעת כניסתם של אוהדים לאירועי ספורט בשל תוכן מחאתי או ביקורתי המופיע על פרטי לבוש. כן ניתן צו ביניים האוסר על המשטרה למנוע כניסת אוהדים למגרשים כאשר הם לובשים את החולצה שעניינה עמד ביסוד הגשת העתירה. 21. בהתאם להחלטתנו זו, ומכוחו של צו הביניים, המשטרה לא מנעה עוד כניסתם של אוהדים כאשר הם לבושים בחולצה המדוברת. 22. לאחר שניתנו להם מספר ארכות לצורך כך, ביום 26.3.2026 המשיבים הגישו כתב תשובה מטעמם. המשיבים ציינו כי בעקבות צו הביניים שניתן, המשטרה נקטה בפעולות שונות על מנת למנוע חיכוכים בינה לבין האוהדים. עוד הובהר כי המשטרה אינה מבקשת עוד למנוע כניסת אוהדים הלובשים את החולצה מושא ההליך הנוכחי, וכן כי אין כיום הנחיות האוסרות על כניסה למגרשים של אוהדים הלובשים פרטי לבוש עם תוכן מחאתי או ביקורתי. בנסיבות אלה, כך נטען, התשתית שעמדה בבסיס העתירות השתנתה, ולפיכך הן אינן אקטואליות עוד ודינן להימחק תוך שמירת טענות. 23. העותרים אכן הסכימו כי העתירות התייתרו. לצד זאת, הם ציינו כי הלכה למעשה העתירות השיגו את מטרתן והתקבל הסעד שהתבקש בהן רק לאחר שהתקיים דיון בעתירה. בנסיבות אלה, כך נטען, יש מקום לפסוק לטובתם הוצאות. 24. ביום 13.4.2026 המשיבים הגישו תגובה מטעמם ובה טענו כי אין מקום להטיל עליהם הוצאות, בשים לב לכך שהמדיניות מושא העתירה התקבלה מתוך רצון לקיים אירועי ספורט בבטחה. עוד הוטעם כי העתירה התייתרה ללא צורך בקיום דיון בהתנגדות לצו על-תנאי. לכל היותר, כך נטען, יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך. דיון והכרעה בשאלת ההוצאות 25. בשלב הנוכחי, הסעדים שהתבקשו על-ידי העותרים התקבלו במלואם. לא זו אף זו, הצו על-תנאי שניתן בא על פתרונו לנוכח הצהרת המשיבים בכתב התשובה לפיה "אין כיום במשטרת ישראל הנחיות האוסרות על כניסה למגרשים של אוהדים הלובשים פרטי לבוש עם תוכן מחאתי או ביקורתי". אין אפוא עוד מחלוקת בין הצדדים כי הדיון בעתירות התייתר, ובנסיבות אלה דינן להימחק. כך אפוא אנו מורים. לצד זאת – לא ניתן לסיים את הדיון מבלי להתייחס לכמה היבטים, שלהם יש אף השלכה על סוגיית ההוצאות. 26. ההתדיינות הקצרה שהתקיימה בפנינו חשפה התנהלות מוקשית ביותר של משטרת ישראל. ההחלטה לאסור על לובשי "חולצת המריבה" להיכנס למגרשי הספורט לא התבססה על בדיקה משפטית נאותה מבעוד מועד. הא ראיה – במועד הדיון בעתירה לא הוצגה התשתית המשפטית התומכת בה או כל חוות דעת משפטית מסודרת בנושא. אף הסמכויות הקונקרטיות שהופעלו בהקשר זה – ובהן הטלת מגבלות על ביטוי קונקרטי, ביצוע חיפוש מתחת לשכבת הביגוד העליונה וכן הרחקת אוהדים בפועל – לא התבררו די צרכן בטרם נעשו הפעולות בשטח. לאמיתו של דבר, גם מעבר להיבט המשפטי, לא הוצגה כל עבודת מטה או תשתית עובדתית שקדמה להחלטה ושימשה כבסיס מקצועי למדיניות שהונהגה "ביום בהיר אחד". לעובדות אלה נודעת חומרה מיוחדת בהתחשב בכך שמדובר בהחלטה שלה השפעה ממשית על חופש הביטוי במרחב הציבורי. 27. אכן, הכיתוב על גבי החולצה, ובמיוחד בהקשרה של משטרת ישראל, אינו קל לעיכול. אין זה דבר של מה בכך לייחס למשטרת ישראל את הביטוי "חלאות" ולסמן קו על סמלה. הדבר עשוי להתפרש לא רק כפוגע במשטרת ישראל ובשוטריה אלא אף כהעברת מסר הפוגעת גם בשמירה על שלטון החוק. אולם, לא למותר לחזור ולהזכיר כי ההגנה על חופש הביטוי לא נועדה רק לביטויים נעימים או בעלי ערך אלא גם לביטויים סרי טעם ואף קשים. אין ולא היה בתוכן החולצה כדי להצדיק החלטה האוסרת על הכנסתה למשחקים, לא כל שכן את קבלתה של החלטה כאמור ללא בדיקה מתאימה ולכאורה ללא מקור סמכות ברור. המשטרה יכולה לפעול רק בגדר סמכויותיה על-פי דין, ולא על-פי מידת העלבון ועוגמת הנפש. 28. במקרים מסוג זה, ולא כל שכן נוכח ההשלכה שיש לדברים על חופש הביטוי – אין לומר "נעשה ונשמע", כלומר קודם נעשה ואז נשמע את דברו של החוק. אין מקום להתחיל קודם כול בהרצה של "פיילוט" או "ניסוי", ורק לאחר מכן לבחון את התשתית המשפטית לו, את הצורך בקיומו ואת החלופות האפשריות לו. סדר הפעולות חייב להיות הפוך, והתנהלות אחרת לא תוכל לסכון. ואמנם, אחריתם של הדברים מלמדת במידת מה על ראשיתם. יפים לכאן הדברים שכתבתי לא מכבר בהקשר אחר: "בכך מסתיים הטיפול בעתירה, שטוב היה אם לא הייתה צריכה לבוא לעולם. ליתר דיוק: טוב היה אלמלא הייתה סיבה להגשתה מלכתחילה. הטלת הגבלות על חופש הביטוי בהפגנות וביטולן זמן קצר לאחר מכן מעוררים חשש ליצירת אפקט מצנן ביחס למחאה. כמו כן, הם מעלים את החשש כי מי שאין להם נגישות לשירותים משפטיים יצאו נפגעים עוד יותר אף בכל הנוגע למימוש חופש הביטוי שלהם. ניתן לצפות כי יופקו כלל הלקחים הדרושים למניעת הישנותם של מקרים מסוג זה" (בג"ץ 65857-08-25 אייד נ' משטרת ישראל, פסקה 11 (26.8.2025)). 29. טרם סיום יובהר כי הדברים נאמרים מבלי לגרוע כהוא זה מהצורך לפעול ביד חזקה נגד גילויים של אלימות וגזענות במגרשים ובאצטדיונים ונגד מי שאינו שועה להוראותיה של המשטרה, ובפרט בהתאם לדרכי הפעולה שמתווה חוק הספורט בעניין. כפי שציינתי בעבר: "אכן, העיסוק בספורט קשור, במיטבו, לערכים של טיפוח המצוינות האנושית בגוף וברוח לצד התחרות ההוגנת. למרות זאת, התפתחו לצדו או בסביבתו גם גידולי פרא. אגב אירועי ספורט מתעוררות לעתים התפרצויות אלימות וגזעניות מצד הצופים בהם, ולעתים גם מצד הספורטאים עצמם. למעשה, אלימות של צופים בתחרויות ספורט אינה תופעה חדשה והיא מוכרת במקומות שונים בעולם... על רקע זה, חוק איסור אלימות בספורט נועד לתת מענה כולל לבעיה הגוברת של אלימות במגרשים, שהובילה במהלך השנים לגרימתם של נזקים קשים ואף בלתי הפיכים" (בש"פ 7317/15 קדוש נ' מדינת ישראל, פסקאות 30-29 (7.2.2016)). כלל הצדדים להליך זה – כפי שהבהירו בכתובים ובעל פה – הביעו הסתייגות מכל מופע של אלימות ושל גזענות. אכן, תופעות אלה מטילות צל כבד על החוויה של הציבור כולו, ויש להוקיען ולמגרן. הדברים, כאמור, אינם שנויים במחלוקת כלל ועיקר. 30. אשר לסוגיית ההוצאות. כפי שהוסבר, החלטתה העדכנית של המשטרה הביאה, הלכה למעשה, לקבלתם של הסעדים שהתבקשו בעתירות. במובן זה ניכר כי הייתה הצדקה להגשת העתירה מלכתחילה. לכך ניתן להוסיף כי המשיבים חזרו בהם רק לאחר שהתקיים בעתירה דיון, ואף הוצאו צו על-תנאי וצו ביניים. 31. לצד זאת, יש לזקוף לזכותם של המשיבים את הנכונות לחזור ולבחון את ההחלטה בפתיחות, גם אם במאוחר, בבחינת "מודה ועוזב ירוחם". ואכן, ההליך בא על סיומו בטרם הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי. 32. סוף דבר: העתירות נמחקות ובכך מסתיים הטיפול בהן. במכלול הנסיבות המתוארות אנו מורים על חיוב המשיבים בהוצאות העותרים בסך של 5,000 שקלים לכל אחת מקבוצות העותרים, ובסך הכול 10,000 שקלים. ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"ו (14 מאי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת