פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4879/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4879/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית המערער: מחול ג'רייס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.5.2011 ב-ת"פ 7158/08 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו תאריך הישיבה: כ"ב באלול התשע"ד (17.9.2014) בשם המערער: עו"ד ויסאם עראף בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. ביום 6.9.2008, בשעות הבוקר המוקדמות, הגיע לגדר המערכת המפרידה בין לבנון לישראל (להלן: הגדר) מן הצד הלבנוני אדם המוביל חמור שעליו שקים. בה בעת הגיעו למקום מכיוון ישראל שלושה אנשים נוספים כשברשותם חבילות. חבילות נזרקו מהצד הישראלי מעל הגדר אל עבר הצד הלבנוני. לאחר מכן נזרקו חבילות אחרות מהצד הלבנוני לכיוון הצד הישראלי. שלושת האנשים מהצד הישראלי ארגנו את החבילות שנזרקו לישראל. בשלב זה, כוח צה"ל הגיע למקום והחל מרדף רגלי אחרי שלושת האנשים בצד הישראלי. אלו נעצרו כשלידם 66 חבילות של סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של כ-33 קילוגרמים. מעבר לגדר, עדיין בשטח ישראל, זיהו הכוחות תיק נוסף. הכוחות עברו את הגדר על מנת לראות במה מדובר, ושם הם מצאו את המערער כשבסמוך אליו תיק ושק שבהם כסף עטוף בנייר איזולירבנד וסם מסוכן מסוג הרואין. ליד המערער נמצאו גם משקפת ואקדח שאותו, לפי חלק מהעדויות, השליך המערער. הכוחות לא עצרו את המערער אלא חזרו לשטח ישראל וקיבלו את האישורים הדרושים. לקראת השעה 14:00 חצו הכוחות את הגדר ועצרו את המערער. בעת שנעצר שכב המערער בין השיחים, ולאחר שהחיילים צעקו לעברו, הוא החל להתרומם וקם בכוחות עצמו. 2. התביעה טענה, על סמך הראיות הנסיבתיות שעיקרן הובא לעיל, כי המערער הוא מי שקיבל כסף מהצד הישראלי והחל לזרוק לשם את חבילות הסם עד שפעולתו הופסקה. על סמך הממצאים משני צדי הגבול טענה התביעה כי המערער נשא עמו כ-50 קילוגרמים הרואין, מתוכם הספיק כאמור להעביר לישראל כ-33 קילוגרמים. התמורה שהועברה למערער הייתה סך של 646,000 דולר. בית המשפט קמא קיבל את עמדת התביעה, והרשיע את המערער בעבירות של עסקה אחרת בסם מסוכן (לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 29 לחוק העונשין) וניסיון לעסקה אחרת בסם מסוכן (לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 25 לחוק העונשין). מכאן הערעור שלפנינו. מוקד הערעור הוא בשאלה האם המערער הוא מי שקיבל את הכסף וזרק לישראל את חבילות הסם, דהיינו שאלת הזיהוי. 3. אין מחלוקת כי לא ניתן, על סמך צילומי הדמות עם החמור והשקים, לקבוע באופן חד משמעי כי המדובר במערער. חלפו שבע שעות מאז הופסקה הפעולה של זריקת חבילות הסם ועד שכוח צה"ל חצה לראשונה את הגדר וזיהה את המערער, ושעה נוספת עד מעצרו של המערער. המערער מאשר כי חיילי צה"ל פנו אליו כשהיה שכוב סמוך לגדר, אך לדבריו אין לו כל קשר לחבילות הסם. לטענתו, הוא רועה צאן שיצא השכם בבוקר האירוע רכוב על חמורו כדי לקושש מזון לצאנו, ולפתע קיבל מכה בראשו ואיבד את הכרתו. את המכה בראשו קיבל, לדבריו, כשבע מאות או שמונה מאות מטר מהגבול בשעת בוקר מוקדמת וערפילית. הוא טוען כי התעורר מקריאות החיילים כשהיה מעולף מטרים ספורים מהגדר. אין הוא יודע כיצד הגיע אל הגדר וגם לא מדוע נמצא כשלידו הסם, כסף אקדח ומשקפת. לטענתו, לא החזיק באקדח. בכיסיו היה מכשיר סלולרי שהמערער טען כי אינו יודע להשתמש בו או כיצד הגיע אליו. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות הנסיבתיות (שעל עיקרן עמדתי) בצרוף שקרי המערער והסתירות בעדותו מובילות למסקנה אחת, יחידה וחד משמעית לפיה המערער היה מעורב בעבירות שיוחסו לו. עיינתי בחומר הראיות ואיני רואה מקום להתערב במסקנתו זו של בית המשפט המחוזי. 5. אני סבורה כי בצדק כינה בית המשפט המחוזי את גרסת המערער "דמיונית ובלתי סבירה" (פסקה 28 לפסק הדין). אוסיף ואומר שגרסת המערער מתבססת על צירוף מקרים (coincidence) מופלא: מהצד הישראלי נראה איש המוביל חמור, אשר אליו נזרקו חבילות כסף מהצד הישראלי ואשר החל בהשלכת חבילות סם. באותה שעה ממש ובאופן בלתי תלוי – כך לפי הטענה – עשה המערער אף הוא דרכו לאזור כשהוא רכוב על חמור לתומו, על מנת לקושש מזון עבור הצאן שגידל. לפתע קיבל המערער מכה בראשו ואיבד את הכרתו. שעות היה המערער מעולף, והתעורר, לגרסתו, רק לשמע הרעש כשהגיעו חיילי צה"ל. חיילי צה"ל לעומתו לא תיארו איש מעולף המתעורר לקול קריאותיהם. מהעדויות עולה כי המערער הלך עימם בכוחות עצמו והיה צלול. המערער גם מסר הסבר משונה לכך שלא היו עליו כל סימני חבלה, לפיו "כשמישהו נותן לי פה מכה ואני מתעלף זה חולף" (ת/2). תיאור זה של שגרה, כביכול, של קבלת מכות והתעלפויות אך בלא שנותרים סימנים מעורר, על פניו, תמיהה. בית המשפט לא היה מוכן לקבל את ההסבר התמוה שהעלה המערער, ונותרו הראיות הנסיבתיות כפי שהן. המסקנה מהן ברורה: המערער ניסה להסתתר בין השיחים, כדי לאסוף במועד מתאים, אולי עם רדת החשכה, את הסם שנותר ואת הכסף. 6. אכן, בצדק מעיר הסנגור כי ניתן היה להעמיק חקירה בכמה עניינים. אולם לעניין זה ציין בית המשפט קמא כי מחדלי חקירה כשלעצמם אינם מביאים מיניה וביה לזיכוי. על מנת לבסס ספק סביר ולהביא לזיכויו של המערער נדרש מחדל מהותי היורד לשורשו של עניין והמקפח את הגנתו (ראו: ע"פ 173/88 אסרף נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 785, 792 (1990); ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל פסקאות 30-29 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (3.9.2009)). אף אם נדרשו בענייננו בדיקות נוספות, הרי שאין באי ביצוען כדי לגרום עוול למערער, וזאת בהתחשב בתשתית הראייתית שהונחה, ובפרט בכך שהסם והכסף נמצאו בסמוך אליו והסברו לכך לא התקבל. נוכח האמור מצאתי כי הובאו ראיות מספיקות להרשעת המערער. 7. גם בערעור על חומרת העונש לא מצאתי ממש. המערער נדון ל-12 שנות מאסר בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע. אין זה עונש קל. אולם כמויות הסם בהן מדובר וכמות הכסף מצביעות על החומרה היתרה במעשים. המחשבה על כמות הסם הגדולה כל כך שהייתה אמורה להגיע לציבור אלמלא נתפסה החבורה מעוררת חלחלה. מסיבה זו, אף שהמערער בודד בארץ אין להקל עמו. לא נראה גם שהייתה סטייה מהמדרג הראוי ביחס לעונש שהוטל על שלושת שותפיו הישראליים אשר הודו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון – שניים מהם הורשעו באותן עבירות בהן הורשע המערער ונידונו אף הם ל-12 שנות מאסר בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי וכן נגזר עליהם קנס בסך 50,000 ש"ח; השותף השלישי הורשע בסיוע לעבירות והושתו עליו 7 שנות מאסר בפועל, וכן 3 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובמצבה הכלכלי של משפחתו ולא גזר עליו קנס כספי. לא ראיתי אפוא מקום להתערב בעונש שנקבע. 8. סוף דבר: הערעור על שני חלקיו נדחה. המשנָה לנשיא השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏י' בחשון התשע"ה (‏3.11.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11048790_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il