אוניברסיטה העברית נ. האפוטרופוס הכללי נעדרים - יחידה ארצית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 48366-01-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערערים: האוניברסיטה העברית בירושלים ו-21 אח' נגד המשיב: האפוטרופוס הכללי ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' נאמן) בת"א 30252-10-24 מיום 10.12.2025 בשם מערערת 1: עו"ד ענת טל בשם מערערים 20-2: עו"ד נעמה צורף (הלוי) בשם מערערים 22-21: עו"ד אפרת שגיא בשם המשיב: עו"ד אמיר שאשא; עו"ד יעל עזרא פסק-דין השופט חאלד כבוב: במוקד ההליך חלקת אדמה בחדרה, אשר נרשמה בשנת 1938 על שם חברה בבעלות יהושע חנקין ז"ל, הועברה ליורשיו בשנת 2015, ונמכרה בשנת 2022 למערערים 22-21 (להלן: הרוכשים). באוקטובר 2024 הגיש המשיב, הוא האפוטרופוס הכללי, תביעה כמנהל הנכסים העזובים של הנעדר שמואל וקסמן ז"ל, בטענה כי זה רכש את הקרקע מחנקין ב-1934. המשיב דרש את ביטול העברת הזכויות בחלקה ליורשי חנקין ולחלופין פיצוי כספי, ובתחילה, אף ניתן לבקשתו צו מניעה זמני האוסר ביצוע פעולות בקרקע. מערערת 1, האוניברסיטה העברית בירושלים (לה הועברה בעלות בחלקה לפי צוואת הגב' רוזה קניג, שהיא מיורשי המנוח חנקין) הגישה בהליך כתב הגנה ותגובה לבקשה לסעד זמני. מערערים 20-2, יורשי חנקין, והרוכשים, הגישו תגובה לבקשה לסעד זמני. בתמצית שבתמצית, ובעיקר הדברים, המערערים טענו כי התביעה לוקה בהתיישנות, בשיהוי כבד ובחוסר ניקיון כפיים; כי המשיב כלל אינו מוסמך לנהל את נכסי וקסמן ז"ל; וכן כי החלקה נרשמה זה מכבר על שם הרוכשים, דבר המהווה מעשה עשוי ועסקה שבעניינה חלה "תקנת השוק". לאחר דיון בבקשה לסעד זמני קיבל המשיב את המלצת בית המשפט למחיקת הבקשה וצו המניעה הזמני בוטל. לאחר מספר ארכות שניתנו להגשת עמדתו, אי-עמידה במועדים שנקבעו, וכן בקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש, הודיע המשיב כי הוא מבקש להמשיך ולדון בתביעה כפי שהוגשה. לעניין צו המניעה, חויב המשיב בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח. המערערים הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף. מערערים 20-2 כתבו כי בהתחשב במורכבות התיק, לרבות איתור מסמכים משנות ה-30' וייצוג 19 נתבעים, יש לפסוק הוצאות בסך 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ. האוניברסיטה העברית ביקשה אף היא כי ייפסקו הוצאות משמעותיות, שיביאו בחשבון הן את הייצוג בבקשה לסעד זמני – שעלותו הסתכמה לסך של 63,000 ש"ח, כעולה מחשבונית שהוצגה, וכללה גם הגשת כתב הגנה – והן את הוצאותיה לאחר מכן. ביום 10.12.2025 הודיע המשיב כי הוא חוזר בו מהתביעה, ובו ביום נמחקה התביעה, תוך שהמשיב חויב בהוצאות בסך כולל של 8,000 ש"ח – שהוגדרו "על הצד הנמוך, ורק בגין הבקשות לסילוק על הסף". הסכום נפסק, כעולה מההחלטה, בשים לב לכך שבסופו של יום התקבלה המלצת בית המשפט, כך שנחסך זמן שיפוטי לכל הצדדים; לאחר שהובאו בחשבון ההוצאות שנפסקו בצו המניעה; ובשים לב לכך שטרם הוגשו כתבי הגנה למעט מטעם האוניברסיטה העברית. כעת לפנינו ערעור על רכיב ההוצאות, בו נטען כי הסכום שנפסק זניח ועלול לתמרץ הגשת הליכי סרק וניהולם באופן לא ראוי. עוד טוענים המערערים כי בית משפט קמא התעלם משיקולים רלוונטיים ומפנים לסכומים שהוצאו בפועל לשם ייצוג בהליך ולתעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין, להתנהלות המשיב בהליך ולמורכבות התיק. המשיב סומך ידיו על קביעת בית משפט קמא וטוען שמדובר בהוצאות סבירות בנסיבות העניין. לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו על נספחיהם, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות ואציע לחבריי כי כך נעשה, מכוח סמכותנו לפי סעיף 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כידוע, עניינן של הוצאות משפט הוא נושא המצוי בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בנושא זה אלא במקרים חריגים שבהם ניתן להצביע על טעות משפטית, או על פגם או פסול מהותיים בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית (ע"א 10740-11-25 ליזרוביץ נ' טפירו אנשים בונים לאנשים בע"מ, פסקה 8 (07.01.2026)). הגם שלדעתי, ראוי היה לפסוק בנסיבות המקרה הוצאות גבוהות יותר, המקרה שלפנינו לא בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור. בצד האמור ראיתי להעיר כי המקרה מעורר אי-נוחות רבה. קיים קושי להלום הגשה של תביעה מעין זו – אשר כפי שציין בית משפט קמא, סיכוייה היו "קלושים (בלשון המעטה)" – על ידי האפוטרופוס הכללי, רשות של המדינה הפועלת כנאמן הציבור. מבלי להטיל דופי באפוטרופוס הכללי ובעובדיו, אשר חזקה כי ככלל עושים מלאכתם נאמנה, לאחר שקילה ובשים לב לתפקידם הציבורי, מוטב כי יופקו הלקחים לעתיד. סוף דבר שהערעור נדחה. במכלול נסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו בערעור. ניתן היום, י"ב ניסן תשפ"ו (30 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט