מדינת ישראל נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4603/20 ע"פ 4829/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המערערת בע"פ 4603/20 והמשיבה בע"פ 4829/20: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 4603/20 והמערער בע"פ 4829/20: פלוני המשיבות בע"פ 4603/20: 1. א' 2. ב' ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל, ח' זנדברג) בתפ"ח 7871-11-17 מיום 1.6.2020 תאריך הישיבה: ט' בחשון התשפ"א (27.10.2020) בשם המערערת בע"פ 4603/20 והמשיבה בע"פ 4829/20 ובשם המשיבה 1 בע"פ 4603/20: עו"ד בת-שבע אבגז בשם המשיב בע"פ 4603/20 והמערער בע"פ 4829/20: עו"ד מיכאל עירוני בשם המשיבה 2 בע"פ 4603/20: עו"ד סיגל דור בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס פסק-דין 1. המערער בע"פ 4829/20 (להלן: המערער) הורשע על פי הודאתו. באישום הראשון הורשע המערער במעשה מגונה בבת משפחה קטינה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירות רבות לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק בנסיבות סעיף 348(א) לחוק ובנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק; ובניסיון מעשה סדום בבת משפחה קטינה לפי סעיף 351(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק. בגדרו של האישום השני הורשע המערער בניסיון מעשה סדום בהסכמה לפי סעיף 347(א)(1) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק; בבעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א)(1) לחוק; ובמעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(ג) לחוק. ההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון שבגדרו הוסכם כי המדינה תטען לעונש של 5 שנות מאסר בפועל ולרכיבי ענישה נוספים, וההגנה תהיה חופשיה בטיעוניה לעונש. 2. המאשימה טענה למתחם בין 4.5 ל-7 שנות מאסר באישום הראשון, ול-9 עד 18 חודשי מאסר בפועל באישום השני. המערער מצדו טען למתחם של שנתיים עד 5 שנות מאסר בשני האישומים. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל וח' זנדברג) קיבל את המתחמים להם טענה המדינה ואף את בקשתה לגזור את העונש בתחתית המתחם בשים לב לקבלת אחריות מצד המערער ולתחילת הליך טיפולי. בית המשפט לא ראה לקבל את המלצת שירות המבחן לאפשר למערער להשתתף בקבוצה טיפולית נוספת לזו שבה השתתף ושפעילותה הייתה אמורה להסתיים בחלוף כשנה. נקבע כי נוכח נסיבותיהן החמורות של העבירות, אין הצדקה לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, ולפיכך אין עילה לדחות את מתן גזר הדין בשנה נוספת. לאחר שציין כי ניתן משקל לתקופה בה שהה המערער במעצר בפיקוח אלקטרוני, גזר בית המשפט על המערער 4.5 שנות מאסר בניכוי תקופת המעצר בפועל, כמו גם 12 חודשי מאסר על תנאי. 3. המערער עותר בפנינו להקל בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו, בעוד שהמדינה בערעורה טוענת כי יש להחזיר את הדיון בשאלת פיצוי המתלוננות לבית המשפט המחוזי, שכן בשל טעות לא נדרש האחרון לנושא זה. לטענת המערער לא ניתן משקל מספיק לשיקולי שיקום, כמו גם לתקופת מעצרו בפיקוח אלקטרוני. לטעמו, העונש אף חורג מרמת הענישה הראויה. 4. שקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבותנו בעונש המאסר, בשים לב לחומרת העבירות ולרמת הענישה הנהוגה. אף לא מצאנו פגם בהנמקת בית משפט קמא בהתייחס לשיקולי השיקום. בצד האמור יש לקוות כי בהמשך להערות נציגת שירות המבחן, גב' וייס בדיון, יירתם המערער לשיקום גם בין כתלי הכלא. ערעור המערער נדחה אפוא. 5. אשר לפיצוי המתלוננות – בית המשפט המחוזי ציין בהחלטה מיום 18.6.2020, כי בשל טעות לא נפסק פיצוי למתלוננות אך אין מדובר בפליטת קולמוס, ולכן לא ראה להידרש לכך במסגרת בקשה לתיקון גזר דין. אנו נעתרים אפוא לערעור המדינה ולבקשתה להחזיר את הדיון בסוגיית הפיצוי לבית המשפט המחוזי. טענות הצדדים בנושא אחרון זה שמורות להם. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשפ"א (‏27.10.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20046030_M05.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il