פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 4347/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4347/11
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלונית
5. פלוני
6. פלונית
7. פלוני
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ד' טפרברג), מיום 26.5.2011,
שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 52762-12-10
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבים 2, 3, 4, 6 ו-7: עו"ד יגאל מלמד
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ד' טפרברג, להלן: בית המשפט), מיום 26.5.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בתמ"ש 52762-12-10.
1. המערער הגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה נגד בני משפחתו בעניין זכויות בנכס אשר רשומות על שם אבי המשפחה. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי לא מתקיימת בנסיבות דנן אף לא אחת מהעילות לפסילת שופט המוכרות בדין. בית המשפט קבע כי את מרבית הטענות שהעלה המערער היה עליו להפנות לערכאת הערעור, שכן מדובר בהשגות על החלטות דיוניות שנתן. בית המשפט הוסיף כי הוא נוהג עם כל בעלי הדין באובייקטיביות, בשוויון וללא משוא פנים. בית המשפט קבע עוד כי התבטאויותיו במהלך הדיונים תאמו את התנהלותו של המערער באולם אשר התאפיינה בחוסר כבוד וזלזול כלפיו, עד שנאלץ להוציאו מן האולם בשתי הזדמנויות. בית המשפט הוסיף כי נקט באיפוק ובסבלנות כלפי המערער שאינו מיוצג. עוד הוסיף בית המשפט כי בהתבטאותו בעניין היקף כתבי הטענות והצורך לצמצם את המחלוקת ביקש למנוע בזבוז זמן יקר ולהקל על בעלי הדין בפישוט המחלוקת.
על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.
2. המערער טוען כי מדובר ב"מקרה קיצוני של התנהלות בלתי חוקית, בלתי מקצועית, מגמתית, פוגענית ומתעמרת" של בית המשפט כלפיו, אשר גרמה לו נזקים חמורים, לרבות החמרה במצבו הרפואי. המערער שב ומשיג על התבטאויותיו של בית המשפט כלפיו בדיון האחרון, וכן על קביעותיו הפוגעניות בנוגע למניעי המערער בהגשת התביעה. המערער טוען עוד כי בית המשפט הביע דעה כאמור מבלי ששמע את טענות בעלי הדין. לעומת זאת, לדבריו, בית המשפט לא היסס להשית על המערער הוצאות גבוהות ללא הצדקה, כולל לטובת אוצר המדינה. לדעת המערער קביעת דעתו של בית המשפט על התביעה על פי היקפה ולא על פי מהותה, אומרת דרשני. המערער משיג על שורה של החלטות של בית המשפט ובמיוחד על ייפוי כוח שביטל. לדעת המערער יש לבית המשפט דעה קדומה נגדו, והוא מצביע על תוכן ההחלטה בבקשת הפסלות כראיה. המערער מבקש להתחשב בתחושותיו ובקושי שלו להמשיך ולדון לפני בית המשפט, אשר מונע, לדבריו, את יומו באופן שיטתי. המערער מעיר כי בכוונתו להגיש תלונה נגד המותב לנציב תלונות הציבור נגד שופטים. המערער מבקש כי גם אם ייקבע שאין חשש ממשי למשוא פנים כלפיו לפסול את בית המשפט לשם מראית פני הצדק.
3. המשיבים 2, 3, 4, 6 ו-7 הגישו יחד את תשובתם לערעור (להלן: המשיבים). לטענת המשיבים דין הערעור להידחות על הסף, שכן הדרישות המופיעות בפסיקה כעילה לפסילת שופט אינן מתקיימות במקרה דנן. המשיבים טוענים עוד כי התנהלות בית המשפט הייתה ראויה וללא כל משוא פנים, חרף תחושת השווא של המערער כי נעשה לו עוול. המשיבים מוסיפים כי דעת בית המשפט אינה נעולה וכי טענות המערער אינן מקימות עילת פסלות.
4. דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי השגות על תוכן של החלטות שנתן בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (עע"ם 4494/11 מכון התקנים הישראלי נ' אלון איתן (לא פורסם, 7.8.2011); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין. כך אמנם פעל המערער מספר פעמים, ואף הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בע"מ 3093/11, פסק דין מיום 14.7.2011)). אכן אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי יש בהתנהלות בית המשפט ובהחלטותיו כדי להצביע על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (ע"א 4802/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 24.7.2011)). יש לזכור בהקשר זה כי בהעדר חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלישב בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים.
בשולי הדברים אוסיף כי מקריאת החומר שצורף לערעור עולה כי ניהול ההליכים אינו מתנהל על מי מנוחות, וחבל. טוב יעשה המערער אם יאפשר לקדם את הדיון בתביעה שהגיש עד להכרעה בה.
הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבים 2, 3, 4, 6 ו-7 בסך של 3,000 ₪.
ניתן היום, י"א בתשרי התשע"ב (9.10.2011).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11043470_N06.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il