מכון התקנים הישראלי נ. אלון איתן

פסק-דין בתיק עע"ם 4494/11 בבית המשפט העליון עע"ם 4494/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: מכון התקנים הישראלי נ ג ד המשיבים: 1. אלון איתן 2. מגן אסף ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' רונן) מיום 5.6.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בת"מ 113-08 ו-ת"צ 15211-07-10 בשם המערער: עו"ד יורם סמואל; עו"ד שי מ' מרקוס בשם המשיבים: עו"ד אסף שילה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (השופטת ר' רונן, להלן: בית המשפט), מיום 5.6.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתובענות המאוחדות בעניינו של מכון התקנים הישראלי (להלן: המכון), בת"מ 113-08 ו-ת"צ 15211-07-10. 1. ביום 14.4.2008 הגיש המשיב 1 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המכון בטענה לגבייה שלא כדין של תשלום עבור עיון בתקנים. הבקשה אושרה ביום 1.4.2009 על-ידי בית המשפט, תוך דחיית רוב טענות המכון (להלן: החלטת האישור). 2. בדיון מקדמי מיום 5.6.2011 ביקש בא-כח המכון כי בית המשפט יפסול עצמו בהתחשב בתוכן החלטת האישור, בו קבע, לפי הטענה, קביעות נחרצות, אשר מקימות חשש סביר לכך שדעתו של בית המשפט ננעלה. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי ככלל, אותו מותב של בית המשפט דן הן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית והן בתובענה עצמה, במידה והחליט לאשר אותה, כאשר במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נוהג בית המשפט בדרך-כלל לשמוע ראיות וכן לקבל לידיו סיכומים, וההחלטה נוגעת בסיכויי התביעה להתקבל. בית המשפט המשיך וקבע כי ברוב רובן של ההחלטות המקבלות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, קיימות התבטאויות של בית המשפט שנתן את ההחלטה, שהן התבטאויות העשויות להיות רלוונטיות גם בשלב התובענה עצמה. ואולם, בעוד בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בוחן בית המשפט את הסיכויים לקבלת התביעה, הרי שבשלב הבא נדונה התובענה גופה - אז בוחן אותה בית המשפט בהתאם לכלים ולכללים הרלוונטיים ומכריע האם יש מקום לקבל אותה בהתאם לנטלי ההוכחה וליתר הנושאים המשפטיים בהם עליו להכריע. בית המשפט הוסיף עוד כי חזקה עליו שדעתו אינה נעולה וכי יהיה נכון לשמוע ולשקול מחדש או מלכתחילה את כל הטענות שיעלו בעלי הדין במסגרת הדיון בתובענה, וכי יכריע בהן בהתאם לשיקול דעתו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. המכון טוען כי בהחלטת האישור דחה בית המשפט את כל טענותיו באופן נחרץ, כשלמעשה, לא נותר עוד כל נושא לדון בו בתובענה עצמה, להוציא בירור כספי ודיון בשאלת הנזק העלול להיגרם לו בהתחשב בקבלת התובענה. המכון טוען עוד כי קביעות בית המשפט לפיהן הראה המשיב 1 עילות לכאורה אשר ראוי ונכון לדון בהן במסגרת תובענה ייצוגית, ובנוסף, כי אין צורך ואין טעם לדון ברוב טענות המכון, שכן אין בסמכותו מלכתחילה לגבות את התשלום אשר גבה בגין עותקי תקנים, מובילות למסקנה כי בית המשפט נעול בדעתו. המכון מפנה לקביעות נוספות בהקשר זה ולאחרות, מהן הוא מבקש להסיק כי בית המשפט ראה בהחלטת האישור סוף פסוק ולא החלטה לכאורית. המכון טוען כי קביעות בית המשפט הופכות את הדיון בתובענה לחסר סיכוי, שכן הסתיים למעשה וכל שנותר הוא לבדוק את ההתחשבנות שבין בעלי הדין. המכון מוסיף כי ראוי בנסיבות אלה להעביר את הדיון בתובענה גופה למותב אחר, כדי שיובטח לו יומו, ולו מטעמי מראית פני הצדק. המכון טוען עוד כי בית המשפט לא נימק החלטתו לגבי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. לטענתו, יש חשש אובייקטיבי למשוא פנים נגדו, באופן המקים עילת פסלות וכך הוא מבקש לפסוק. 4. המשיבים הגישו תשובתם לערעור. לטענתם, משמעות קבלת טענות המכון היא כי בכל הליך של תובענה ייצוגית יש לשנות את זהות השופט אשר ידון בתובענה עצמה, לאחר שזו אושרה כייצוגית, מאחר ובכל החלטה המאשרת תובענה כייצוגית מביע בית המשפט את דעתו, כי סיכוייה גבוהים. ואולם, החוק אינו קובע כי בשלב הדיון בתובענה שאושרה כייצוגית יידון מותב אחר, ואף אין לכך תקדים, אלא הפרקטיקה המקובלת היא שהשופט הדן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ידון גם בתובענה עצמה. המשיבים מוסיפים עוד כי התבטאויות בית המשפט בהחלטת האישור אינן מעלות חשש אובייקטיבי המצדיק את פסילתו. המשיבים טוענים גם כי המכון מעלה טענות ערעוריות שמקומן אינו בערעור פסלות, וכי הן הועלו לראשונה בערעור זה. עוד טוענים המשיבים כי בקשת הפסלות הועלה בשיהוי, כאשר זהות המותב שנקבע שתדון בתובענה גופה לאחר החלטת האישור, נקבעה כבר ביום 5.4.2009. יתרה מכך, בקשה דומה נוספת לאישור תובענה כייצוגית שהגיש בא-כח המשיבים ביום 13.7.2010, יחד עם בקשה לאיחוד התובענות, נדונה על-ידי אותו מותב ללא כל מחאה מטעם המכון. 5. שקלתי את הערעור ואת הנטען בו והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות בשל השיהוי שבהעלאת בקשת הפסלות, אך גם לגופו של עניין, שכן לא מצאתי כי יש בקביעות בית המשפט בהחלטת האישור כדי להקים עילת פסלות. אכן, המכון משיג על תוכן החלטת האישור ועל קביעות בית המשפט בה. ואולם, הלכה פסוקה וידועה לכל היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (השווה: ע"א 6611/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.12.2008)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 10.10.2010)). וכך אמנם פעל המכון בהגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בר"ם 3556/09, פסק דין מיום 23.3.2011)). לפיכך, מבלי להידרש לתוכן החלטת האישור ולאחר שנתתי דעתי לאופיו המיוחד של ההליך, דין טענות המכון כי יש לפסול את בית המשפט מלדון בתובענה גופה, רק בשל קביעותיו בהחלטת האישור, להידחות מכל וכל (השוה: ע"א 4464/10 Cannon Rubber Ltd נ' שירלי נדל-רגב (לא פורסם, 16.8.2010)). זאת ועוד, צודקים המשיבים בטענתם לפיה באופן עקרוני לא ידון בית המשפט בערעור פסלות בטענות שלא באו בבקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית, ובית המשפט לא יידרש להן (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 346 (2006)). הערעור נדחה. המכון ישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, ז' באב התשע"א (7.8.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11044940_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il