ליאור אביטל נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בג"ץ 4329/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותר: ליאור אביטל נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 5.5.2019 (בר"ע 52589-04-19, השופט א' סופר). בית הדין הארצי לעבודה דחה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 19.12.2017 (ב"ל 22133-12-17, השופט הבכיר י' לובוצקי), שקיבל חלקית את ערעורו של העותר על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים או הוועדה) מיום 19.10.2017. 2. העותר, קבלן שיפוצים במקצועו, נפגע בשנת 2014 במסגרת עבודתו, ובשל כך הוכר על-ידי המשיב 1 (להלן: המשיב) כנפגע עבודה. לאחר השתלשלות עניינים שאין זה המקום לפרטה, קבעה ועדת העררים את נכותו באופן זמני עד ליום 31.3.2017 כדלקמן: מיום 28.5.2015 עד ליום 12.9.2016 – 75% נכות; מיום 13.9.2016 עד ליום 15.12.2016 – 55% נכות; ומיום 16.12.2016 עד ליום 31.3.2017 – 35% נכות. העותר לא השלים עם קביעותיה של ועדת העררים, והגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. 3. כפי שצוין, בית הדין האזורי לעבודה קיבל חלקית את ערעורו של העותר. בית הדין האזורי לעבודה עמד על כך שמרבית טענותיו של העותר אינן בעלות אופי משפטי, וזאת בשים לב לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הקובע כי החלטה של ועדת העררים ניתנת לערעור "בשאלה משפטית בלבד". בהמשך לכך, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי עיון בממצאיה של ועדת העררים ובמסקנותיה אינו מגלה טעות ברורה שנפלה בהפעלת שיקול דעתה. בצד זאת, בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענות העותר באשר לכך שוועדת העררים לא נימקה את הטעמים לדחיית תביעתו להכרה בקשר סיבתי בין תאונת העבודה שעבר לבין בעיות רפואיות מהן הוא סובל במערכת העיכול, ועל כן הורה לוועדת העררים לשוב ולדון בסוגיה זו. 4. העותר הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, וזו נדחתה על-ידי בית הדין הארצי לעבודה. בעשותו כן ציין בית הדין הארצי לעבודה, בין היתר, כי בית הדין אינו מתערב בסדרי העבודה של ועדת העררים או בקביעות רפואיות מובהקות שלה, וכן חזר ועמד על כך שהערעור על החלטתה של ועדת העררים מוגבל לשאלה משפטית בלבד. 5. בעתירה דנן חוזר העותר ומעלה שלל השגות כנגד החלטתה של ועדת העררים. בכלל זה טוען העותר כי היא התעלמה מטענות שהעלה בדבר פגיעה בכתפו, וכי בתי הדין לעבודה שגו בכך שדחו את טענות בקשר לכך בהתבסס על פרוטוקול הדיון בוועדת העררים. כמו כן, העותר חולק על החלוקה הבינארית שנעשתה, לשיטתו, על ידי בתי הדין לעבודה, בין שאלות שהן משפטיות באופיין לשאלות שהן עובדתיות באופיין. העותר צירף לעתירה חוות דעת רפואית מטעם מומחה לכירורגיה אורתופדית שנערכה ביום 16.6.2019 ואשר מעידה, כך נטען, על הבעייתיות בהחלטתה של ועדת העררים ומחזקת את טענותיו נגדה. 6. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף, מבלי להידרש לתגובה. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית ושיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). בענייננו, מבלי לגרוע מתחושתו הסובייקטיבית של העותר, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו. הסוגיה שעל הפרק – פסיקת תגמולי ביטוח לאומי על רקע טענה לפגיעה בעבודה – מצויה בליבת סמכותם ומומחיותם של בתי הדין לעבודה, עניין שמטה את הכף לעבר אי-התערבות בפסיקתם (ראו: בג"ץ 2930/08 שיידין נ המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה (27.4.2008); בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 15 (7.3.2016)). מעבר לכך, מרבית טענות העותר ממוקדות בעניינו הקונקרטי ומכוונות כלפי שאלות עובדתיות מובהקות שנבחנו על ידי בית הדין האזורי לעבודה כערכאה דיונית. לא למותר אף להזכיר כי לאמיתו של דבר אחת מטענותיו של העותר התקבלה באופן שחייב את ועדת העררים להשלים את עבודתה. בהתחשב בכל אלה, אין מקום להתערבותנו. 7. אשר על כן: העתירה נדחית. אנו מאחלות לעותר בריאות טובה. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בסיון התשע"ט (‏1.7.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 19043290_A01.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il