פלוני נ. שירותי בריאות כללית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4310/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שירותי בריאות כללית 2. הסתדרות מדיצינית הדסה 3. ד"ר יוסף שעבאני 4. בית החולים הסהר האדום לנשים ירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 024745-12-12 שניתן ביום 17.02.2019 על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: י"א בסיון התש"ף (03.06.2020) בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבה 1: עו"ד יעקב אבימור ועו"ד ריטה שבץ בשם המשיבה 2: עו"ד יעקב עוזיאל בשם המשיב 3: עו"ד ג'יהאד אבו יונס בשם המשיבה 4: עו"ד שאול איבצן פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערת 1 (להלן: המערערת) ילידת פברואר 1999, נולדה בלידה תקינה ולאחר הריון תקין. המערערת 2, היא אמה של המערערת (להלן: האם), ביצעה במהלך ההריון בדיקת חלבון עוברי (התבחין המשולש), ומאחר שתוצאת הבדיקה הצביעה על סיכון גבוה ללידת ילוד עם תסמונת דאון, הופנתה האם לבדיקת מי שפיר שבוצעה ונמצאה תקינה. בהיותה בת תשע, אובחנה המערערת כסובלת מאי ספיקת כליות. בשנת 2008 עברה השתלת כליה בקהיר וכיום מצבה שפיר. בבירור גנטי נמצא כי סביר ביותר שהמערערת לוקה במחלה גנטית רצסיבית המכונה NEPHRONOPHTHISIS JUVENILE FAMILIA . במשפחתה של האם יש שני דודים שסובלים מבעיות כליה, דוד נוסף שנפטר בגיל צעיר לאחר השתלת כליה, וכן שלושה בני דודים הסובלים אף הם ממחלות כליה. המערער 3 הוא אביה של המערערת, ואין קרבת משפחה בינו לבין האם ולא ידוע על קרובי משפחה שלו הסובלים מהמחלה או ממחלת כליות אחרת. עוד נציין כי למערערת שלושה אחים בריאים. 2. המערערים הגישו תביעתם בבית משפט קמא בעילה של הולדה בעוולה, בטענה כי היה על המשיבים להפנות את הוריה של המערערת לייעוץ גנטי, וכי ניתן היה לזהות במהלך ההריון את הבעיה בכליות. 3. בית המשפט בחן את חוות דעת המומחים שנחקרו בבית המשפט ואת הראיות שהונחו בפניו. בפסק הדין נקבע כי בניגוד לדברי האם, היא לא סיפרה למשיב 3, שאצלו ביצעה את מעקב ההריון, על כך שיש לה קרובי משפחה שסובלים מבעיות כליה. בדף הקליטה בבית החולים הדסה, טרם ביצוע בדיקת התבחין המשולש, במקום המיועד לתשובה לשאלה על אודות מחלות ומומים במשפחה, סומן קו המעיד על כך שניתנה תשובה שלילית. גם במסגרת בדיקת עיניים שנערכה למערערת בשנת 2000 בקופת החולים, השיבה האם בשלילה בתשובה לשאלה על מחלות במשפחה. 4. על אף מחדלם של ההורים באי מסירת מידע על אודות ההיסטוריה המשפחתית של האם, בית משפט קמא הגיע למסקנה כי די היה בתוצאות התבחין המשולש על מנת להקים חובה על המשיבים 2 ו-3 להפנות את ההורים לייעוץ גנטי. למרות זאת, לסופו של יום נדחתה התביעה, לאחר שבית המשפט קיבל את חוות דעת המומחים מטעם המשיבים, ולפיה גם אם היה מבוצע ייעוץ גנטי וגם אם מבצעי הבדיקה הגנטית היו מודעים למחלות הכליה במשפחתה של האם, לא ניתן היה לזהות את התסמונת הגנטית ממנה סובלת המערערת. זאת, בשל מורכבות המחלה והיעדר אפשרות לאבחנה על רקע ריבוי הגנים שעלולים לייצרה ושאינם ניתנים לזיהוי, בוודאי לא במהלך אבחון מוקדם בהריון. נקבע, כי בהיעדר מידע על אודות הגן המסוים האחראי למחלה, לא ניתן היה לאבחן את המחלה בבדיקת מי שפיר, ולמעשה, עד עצם היום הזה לא אותר הגן המדובר. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן היה לאתר את הבעיה בכליות גם בבדיקת אולטרסאונד במהלך ההריון, מאחר שהמחלה מופיעה רק לקראת סוף העשור הראשון ובמהלך העשור השני לחיי הילוד. לאור מסקנות אלה, נדחתה התביעה והמערערים חויבו בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים. 5. על כך נסב הערעור שבפנינו, שבו למעשה חזרו המערערים על כל טענותיהם בבית משפט קמא, כאילו ביקשו לנהל את המשפט מבראשית. 6. נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בטיעוני המערערים ולא ביקשנו את תשובת המשיבים בדיון. בית המשפט קמא הניח לטובת המערערים, כי די היה בתוצאות התבחין המשולש משום התוויה להפנות את ההורים לייעוץ גנטי. לטעמנו, ספק אם היה מקום להנחה זאת, שלא נתמכה בחוות דעת, לפחות לגבי בית החולים הדסה, שם נערכה בדיקת הסקר של התבחין המשולש. תוצאות התבחין המשולש הצביעו על סיכון לתסמונת דאון ופגמים במערכת העצבים המרכזית, ולשם כך הופנתה האם לבדיקת מי שפיר שנמצאה תקינה. מכל מקום, על אף שבית המשפט הניח לטובת המערערים כי קמה חובה להפנותם לייעוץ גנטי, נמצא כי אין קשר סיבתי בין אי ההפניה לייעוץ גנטי לאי איתור הבעיה בכליות עוד בשלב ההריון. 7. הזכרנו כי בית המשפט המחוזי ביכר את חוות דעת המומחים מטעם המשיבים על פני חוות דעת המומחים מטעם המערערים. הלכה פסוקה עמנו כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כוחה של הלכה זו נכון, ויש אף האומרים נכון במיוחד, מקום בו בית המשפט מעדיף חוות דעת של מומחה על פני חוות דעת של מומחה אחר: "הלכה פסוקה עמנו, כי כלל אי ההתערבות בממצאי עובדה ומהימנות, כוחו יפה גם ובמיוחד מקום בו בית המשפט בוחר לבכר חוות דעת מומחה על פני מומחה אחר. כלל אי ההתערבות כוחו יפה בעיקר כאשר המומחה העיד בפני בית המשפט, שאז יכול בית המשפט להתרשם מהמומחה באופן ישיר, מהדיוקים והניואנסים של ההליך המסייעים לגבש הכרעה" (ע"א 1615/11 מרפאת עין טל – מרכז לרפואת עיניים נ' פינקלשטיין, פסקה 12 והאסמכתאות שם (6.8.2013). וכן ראו, מבין רבים, ע"א 9750/11 מסרי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 14 והאסמכתאות שם (3.2.2014); ע"א 1717/13 מיצ'קור נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 31 והאסמכתאות שם (10.12.2013); ע"א 2629/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (4.12.2016); ע"פ 1872/16 דז'לדטי נ' מדינת ישראל, פסקה 44 והאסמכתאות שם (18.5.2017); ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, פסקה 39 והאסמכתאות שם (6.7.2017)). 8. בשורה התחתונה אנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אשר על כן, הערעור נדחה. בהינתן ההוצאות שהושתו על המערערים בבית משפט קמא, איננו רואים לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בסיון התש"ף (‏3.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19043100_E10.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il