אריה שעתל נ. מדינת ישראל-ענף תביעות כפר סבא

החלטה בתיק בג"ץ 4309/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4309/08 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: אריה שעתל נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - ענף תביעות כפר סבא 2. בית-משפט השלום בכפר סבא עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד ניר דוד בשם המשיבה 1: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפני הוא בבקשת העותר, הנאשם בעבירות מסוג עוון, כי יבוטל כתב האישום אשר הוגש כנגדו, מן הטעם שלא נערך שימוע בעניינו. עוד מבקש העותר, כי תבוטל החלטת בית-משפט השלום בכפר סבא מיום 17.4.08, אשר דחתה את בקשתו של העותר לביטול כתב האישום מן הטעם האמור. ביום 9.1.08 הוגש לבית-משפט השלום בכפר סבא כתב אישום כנגד העותר, המייחס לו עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין. ביום 9.1.08, בעת דיון בפני כב' סגן-הנשיא ח' פדר בבית-משפט השלום, ביקש העותר לטעון טענה מקדמית בטרם מענה לכתב האישום. כב' סגן-הנשיא העביר את הדיון בטענה המקדמית לכב' השופטת נ' בכור ליום 11.2.08. בהמשך, מועד הדיון נדחה ליום 20.3.08 ולאחר-מכן ליום 27.3.08. ביום 27.3.08 התקיים דיון בפני כב' השופטת נ' בכור בטענה המקדמית של העותר, לפיה על כתב האישום להתבטל מאחר ולא קוימה חובת שימוע טרם הגשת כתב האישום בעניינו. בית-משפט השלום דחה, ביום 17.4.08, את בקשתו של העותר וקבע, בין היתר, כי אין להחיל את זכות השימוע הקבועה בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) בעניינו של העותר, שכן כוונת המחוקק הינה להחיל את זכות השימוע על עבירות פשע כהגדרתם בחוק. ביום 15.5.08 התקיים דיון בבית-משפט השלום, בפתחו הודיע בא-כוח העותר, כי הגיש עתירה זו לבית-משפט זה. מכאן העתירה שבפנינו. לטענת בא-כוח העותר, יש מקום לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מאחר ולא נערך שימוע בעניינו. לטענתו, הליך השימוע כיום מעוגן בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי ומדובר בזכות יסוד המוקנית לנחקר, המעמידה לו אפשרות לשטוח טענותיו במלואן בטרם הגשת כתב אישום. כמו-כן, טוען בא-כוח העותר, כי הפרשנות אותה יש ליתן למונח "עבירת פשע", כפי שמתווה העותר בעתירתו, היא משמעות משפטית, קרי אותה משמעות לשונית, אשר מגשימה את תכליתה של הנורמה החקוקה הגלומה בחוק. לפיכך, טוען הוא, כי יש לקבל את העתירה ולקבוע, כי העותר בא בגדרי קבוצת "חייבי השימוע" וכי תוצאות ההפרה גוררות באופן טבעי ביטולו של כתב האישום. עוד טוען בא-כוח העותר, כי בנסיבותיו של העותר, לא ניתן להצביע על נזק כלשהו העלול להיגרם לאינטרס הציבורי במידה וכתב האישום יבוטל וייערך בדחיפות שימוע לנחקר החשוד ורק אז יוחלט על-פי המשיבה האם להגיש כתב אישום בכלל או באותה מתכונת של כתב האישום הקודם. מנגד, סבורה באת-כוח המשיבה, כי דין העתירה, כמו גם הבקשה לצו ביניים במסגרתה, להידחות על הסף מאחר ועניינה של העתירה בתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי והדרך להשיג על החלטה זו היא במסגרת ערעור על פסק-הדין כולו. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי לעותר אין כל זכות כי יקוים בעניינו שימוע לפני הגשת כתב אישום, שכן אין הוא נאשם בעבירה מסוג פשע. דין העתירה להידחות על הסף. בית-משפט השלום בכפר-סבא בחן את בקשתו של העותר ודחה אותה. החלטת בית-משפט השלום מהווה החלטת ביניים בהליך פלילי. כידוע, הלכה היא, כי בית-משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב בהחלטות ביניים של ערכאות משפטיות שונות וביניהן בהחלטות ביניים במסגרת הליכים פליליים. דינן של טענות מסוג זה, המופנות כנגד החלטות מסוג זה להתברר במסגרת ערעור על פסק-הדין כולו למעט במקרים חריגים, בהם מועלית טענה של חוסר סמכות או כשמתגלית תופעה קיצונית של שרירות הלב בתחום המנהלי (ראו בעניין זה בג"צ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683; בג"צ 1891/04 יוסף אסדו נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (לא פורסם, 22.4.04); בג"צ 2484/04 ארכדי ניסנביץ נ' הרכב בית המשפט המחוזי בראשות השופט צבי סגל (לא פורסם, 14.3.04)). אף לגופו של עניין, דין העתירה להידחות על הסף. שכן, אין היא מגלה עילה משפטית, המצדיקה התערבות של בית-משפט זה בהחלטתו של בית-משפט השלום. והרי, בדין הקיים לא מוקנית לחשוד בעבירת חטא או עוון זכות שימוע בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע: "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע 60א. (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים. (ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה. (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). (ו) אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות סעיף 74. (ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. (ח) הוראות החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפניה את טיעוניו בעל פה. (ט) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא יחולו הוראות סעיף קטן (א)." [ההדגשות הוספו – ס.ג'.] מלשון סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי עולה, כי הסעיף מדבר על מתן הודעה לחשוד על-ידי רשות התביעה שהועבר אליה חומר חקירה בעבירת פשע. כמו-כן, הסעיף אינו קובע חובה לגבי עבירות שאינן עבירות מסוג פשע, אלא מדבר בלשון מפורשת אך ורק על עבירות מסוג פשע. גם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.3001 מחודש יולי 1991, שעודכנה בחודש נובמבר 2003 ובחודש מארס 2007 וקובעת כך: "... אחריות כבדה מוטלת על כל מי שבא להחליט על הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם, בייחוד בעבירות בעלות אופי חמור ועבירות שיש עמן קלון. ... כאמור, סעיף 60א לחסד"פ מסדיר את קיומו של הליך ההודעה והשימוע רק בנוגע לעבירות מסוג פשע. עם זאת, החוק אינו שולל קיום שימוע בנוגע לעבירות שאינן מסוג פשע, אשר עליהם לא חל סעיף 60א האמור. ככלל, בתיקים הנוגעים לעבירות שאינן מסוג פשע, לא תינתן הודעה לחשוד לפי סעיף 60א, אך אין מניעה לקיום הליך שימוע, בכתב או בעל-פה, גם בתיקי חטא או עוון, לפי שיקול דעת התביעה, בהתחשב, בין היתר, ברגישות ומורכבות התיק." אכן, אין חולק, כי קיימת אפשרות למתן זכות טיעון גם במקרים של כתבי אישום בעבירות שאינן מסוג פשע, אולם אין בכך כדי לכפות חובה על רשויות התביעה לקיים הליך שימוע בעבירות כאמור, כפי שטוען העותר בעתירתו. קיומה של זכות הטיעון, אין בה כדי לאפשר קיום טיעון בכל מקרה ומקרה באופן מוחלט ובוודאי שאין ללמוד מכך נפקות של ביטול כתב האישום שהוגש. בענייננו, בהתאם להוראת החוק שבסעיף 60א, לא קמה בידיו של העותר כל זכות, כי יקוים שימוע בעניינו טרם הגשת כתב אישום בעבירות בהן הוא נאשם ואף אין כל טעם לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו, כפי שקבע בית-משפט השלום. למעשה, מבקש העותר מבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, כי יתערב בשיקול דעת רשות התביעה, וזאת כאשר כידוע בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה והתערבותו מוגבלת רק למקרים בהם החלטת רשויות התביעה לוקה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני" (ראו בעניין זה בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485; בג"צ 3846/91 מעוז נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מו(5) 423; בג"צ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מט (5) 859; בג"צ 2534/97 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה ואח', פ"ד נא(3) 1). אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י"ד בסיון התשס"ח (17.6.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08043090_H03.doc דפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il