דני דיין נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 43/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 43/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין העותרים: אייל גוטליב ואח' נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה 3. בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים בשם העותרים: עו"ד רן ריף בשם המשיבים: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותרים, ארבע-עשר במספר, מתגוררים בבניין בן שבע קומות אשר נבנה ללא היתר בכפר השילוח שבמזרח ירושלים. ביום 5.9.05 הוגש נגד העותרים כתב אישום לבית-המשפט לעניינים מקומיים, בו יוחסו להם עבירות של שימוש בלא היתר, לפי סעיפים 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בפתח משפטם, ביקשו העותרים לבטל את כתב האישום מן הטעם שהגשתו מביאה להפלייתם ביחס לתושבים אחרים במזרח העיר, המתגוררים אף הם במבנים ללא היתר, אך נגדם לא הוגשו כתבי אישום. כן נטען, כי פועלן של רשויות המדינה יצר בפניהם מצג שווא לפיו המגורים בבניין האמור מקובלים עליהן. בית-המשפט (כבוד השופט א' צ' בן זמרה) דחה טענות אלו ביום 4.7.06, והורה על המשך ניהולו של המשפט בפניו. 2. ביום 9.11.06 פנו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב ההליכים הפליליים נגדם, וזאת בטענה כי החלטת מועצת עיריית ירושלים מיום 26.11.06, בה נדחתה הצעה להקצאת 50% ממשאבי הפיקוח העירוני הקיימים למזרח העיר, מעידה על כך שאין לציבור עניין באכיפת דיני התכנון והבניה באזור זה. לאחר בחינת עניינם של העותרים, הודיעה להם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כי לא נמצאה עילה ראויה לעיכוב ההליכים בעניינם. ביום 25.12.06 פנו העותרים למשיב לקבלת הנימוקים העומדים ביסוד ההחלטה האמורה, וכחלוף שבוע, ובטרם נענתה פנייתם האחרונה, עתרו הם לבית-המשפט הגבוה לצדק. להשלמת התמונה אוסיף, כי ביום 17.1.07 הורשעו העותרים בעבירות שיוחסו להם בבית-המשפט לעניינים מקומיים. 3. העתירה הנוכחית מכוונת כנגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה הדוחה את בקשת העותרים לעיכוב ההליכים הפליליים נגדם, ובמסגרתה עותרים הם להעברת הבקשה לעיכוב הליכים לגורם אחר. המשיבים, מצידם, סבורים, כי דין העתירה להידחות על הסף בגין שיהוי בהגשתה, וכן בגין אי מתן פרק זמן נאות לרשויות להשיב על פנייתם. עוד סבורים המשיבים, כי אין לאפשר תקיפה עקיפה של החלטת בית-משפט קמא בהליך פלילי על ידי עתירה לבג"ץ, כפי שעושים העותרים במקרה דנא. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי היקף ההתערבות בשיקול דעתן של רשויות התביעה באשר לניהולו של הליך פלילי, לרבות עיכוב הליכים, מצומצם הוא, וכך ייעשה רק במקרים בהם לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או בטעות ברורה על פניה (השוו בג"ץ 3425/94 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 101; בג"ץ 3444/05 אברמוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, לא פורסם, ניתן ביום 21.6.05; בג"ץ 6836/05 אבירם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 6.12.05). דומה כי אין זה המקרה שבפנינו, ואף טענתם של העותרים לפיה לא זכתה בקשתם למענה מנומק אינה יכולה להישמע, שעה שחלפו ימים ספורים בלבד עד שהוגשה העתירה הנוכחית. כאמור, העותרים השתהו בפנייתם בבקשה לעיכוב הליכים למעלה משנה מאז הגשתו של כתב האישום, ורצון הרשויות ליתן מענה לבקשתם עובר לפרסום הכרעת-הדין בעניינם, גרם למתן תשובה בלתי מנומקת. לאחר ששבו ופנו העותרים בבקשה לנמק החלטה זו, לא המתינו די הצורך עד לפנייתם לבית-המשפט הגבוה לצדק, וגם מן הטעם הזה דין העתירה להידחות על הסף (השוו בג"ץ 4227/05 ג'רדאת ואח' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, לא פורסם, ניתן ביום 8.5.06; בג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום, לא פורסם, ניתן ביום 10.2.05). נוכח האמור, העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ג בשבט התשס"ז (11.02.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07000430_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il