יוחנן אבירם נ. מדינת ישראל - הנהלת המכס והמע"מ

פסק-דין בתיק בג"ץ 6836/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6836/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. יוחנן אבירם 2. שושנה אפשטיין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - הנהלת המכס והמע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבה: עו"ד הרן רייכמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרים, כי בית-משפט זה יורה על ביטולו של כתב האישום אשר הוגש כנגדם. ביום 19.7.00 הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כנגד העותרים כתב אישום, המייחס להם 72 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 2 עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; וכן 72 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר, לפי סעיף 3(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. לפי הנטען בכתב האישום, נוכח מעשי העותרים, נגרע מקופת המדינה סכום מס בסך של 766,697 ש"ח. ביום 25.9.03 הורה בית-משפט השלום על התליית ההליכים כנגד העותרים והוצאת צווי מעצר נגדם ללא שחרור, בשל הימלטותם מהדין. ביום 7.3.05 חוקרי מס ערך מוסף עצרו את העותרים. לאחר מעצרם, חודשו ההליכים בתיק ובית-משפט השלום הורה לעצור את העותרים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. עררים שהגישו העותרים כנגד החלטת בית-משפט השלום, נדחו הן על-ידי בית-המשפט המחוזי והן על-ידי בית-משפט זה (בש"פ 5223/05). וכך ציין בית-משפט זה בהחלטתו בבש"פ 5223/05 על התנהגות העותרים: "7. דין הערר להידחות. העוררים התחמקו מן ההליכים בעניינם באופן שיטתי במשך כשנתיים וחצי. בשנה הראשונה, לאחר שבאת כוחם התפטרה מייצוגם, העוררים ניצלו את העובדה כי לא ניתן לקיים דיון בהיעדר אחד מהם ובאופן שיטתי דאגו להגיע לחדר מיון ערב הדיון כדי למנוע קיום דיון בתיק. שופטת בית משפט השלום הדנה בעניינם קבעה לעניין זה: "הנאשמים עשו להם למנהג להמציא לבית משפט תעודות חדר מיון בכל מועד בו קבוע התיק" (החלטה מיום 23.2.03), וועד נקבע: "פעם אחר פעם נדחים דיונים כאשר הנאשמים עשו לעצמם שיטה להתאשפז בבית חולים ביום הדיון או בסמוך לו" (החלטה מיום 10.4.03). בהחלטות בית משפט השלום מודגש כי ברובם המכריע של המקרים לא עולה מתעודת המחלה כי העוררים אינם יכולים להתייצב לדיונים. צווי ההבאה אשר הוצאו כנגד העוררת לא בוצעו משום שלא ניתן לאתרה בכתובת אותה מסרה. העורר אשר הגיע למרבית דיוני הסרק בהם טען כי בת זוגו העוררת חולה, הפסיק להגיע לדיונים לאחר שלא הפקיד את הערובה אשר הוטלה עליו והוצאה נגדו פקודת מעצר. בשלב זה, ההליכים נגד העוררים הותלו ובמשך שנה וחצי לא ניתן היה לאתרם בשל מסירת כתובות כוזבות. 8. מסכת ההתחמקויות של העוררים רבה וארוכה. כך למשל, בהחלטה מיום 21.7.03 נאמר "רשמתי בפני את הודעת הנאשם כי הוא מתגורר היום אצל חברו בחיפה, בשם משה מוסקוביץ, רח' מוריה 55, חיפה". לעומת זאת, ביום 25.9.03 קובע בית המשפט "מתברר כי בכתובת שהנאשם מסר לא מתגורר אותו משה מוסקוביץ, אשר לטענת הנאשם בביתו הוא נמצא". מסקנתו זו של בית המשפט מבוססת על מזכר אשר נערך יום קודם על-ידי משטרת חיפה. דוגמה נוספת מצויה במזכר מיום 21.7.03 בו נאמר על-ידי שני חוקרי משטרה שהגיעו לבית הוריה של העוררת, כי נאמר להם על-ידי הורי העוררת כי היא הייתה בבית עד שעות הצהריים, אולם, משהתברר לה כי שוטרים מבקשים לעצור אותה ולהביאה לבית משפט עזבה את הדירה ולא ברור מתי תשוב. במזכר מיום 2.9.03 נאמר כי מניסיון נוסף של ביצוע צו ההבאה נגד העוררת בבית הוריה עולה כי העוררת קיבלה את ההזמנה לדיון וכרגע היא לא מתגוררת בבית "והיא מסתובבת אצל חברים". לא זו אף זו, אלא שמהחלטתו של בית משפט השלום בענייננו עולה כי במהלך הדיון בבקשת המדינה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים, ניסתה העוררת להטעות את בית המשפט." ובהמשך – "ראוי גם לציין, שכאשר העוררים שוחררו בשלב החקירה קבע בית משפט השלום בהחלטתו כי העוררים "הציגו פרטים כוזבים וכתובות מגורים פיקטיביות שונות ומשונות שלא היה להן כל קשר למקום מגוריהם האמיתי"." ובהמשך – "11. ... מעלליהם הרבים של העוררים אינם מאפשרים לתת בהם אימון. לא בכדי נקבע, הן בעבר על-ידי השופט חשין, והן כיום על-ידי בית המשפט המחוזי, כי העוררים שמו ללעג ולקלס את מערכת המשפט. העוררים לא היססו ומסרו שוב ושוב כתובות כוזבות וניסו בדרכים שונות ומשונות להתחמק מהליכי שפיטה. העוררים הוכיחו במעשיהם כי הם אינם מקיימים צווים שיפוטיים ולא ניתן לסמוך עליהם כי הפעם ישנו מדרכם זו. משכך, קיים חשש כבד כי העוררים לא יקיימו את תנאי חלופת המעצר ויחזרו ויתחמקו מהליכי המשפט. בנסיבות אלו אין מנוס מלעצור את העוררים עד לתום ההליכים." [ההדגשות הוספו – ס.ג'.] ביום 1.8.05 הגישו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב ההליכים בתיק. גורמי המשיבה סיימו את הכנת חוות-דעתם ולטענת המשיבה הבקשה תיבדק כמקובל. המשיבה טוענת, כי דין העתירה להידחות על הסף הן בשל העדר עילה והן בשל חוסר ניקיון כפיים. לטענתה, המקום הראוי להעלאת טענות העותרים בדבר בטלות כתב האישום הינו במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגדם. עוד טוענת המשיבה, כי אין מקום, כי בית-משפט זה ייתן "סעד מן הצדק" במקום בו העותרים שמים ללעג ולקלס את מערכת המשפט. דין העתירה להידחות על הסף. העותרים הגישו, כאמור, ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב ההליכים בתיק. בקשתם נבדקת כמקובל. כידוע, הלכה היא, כי בית-משפט זה אינו מתערב בהליכים שיפוטיים פליליים או אזרחיים בבתי-המשפט הרגילים, אלא במקרים ייחודיים וחריגים ביותר בהם עולה טענה של היעדר סמכות או במידה ומתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור, וכל עוד לא עומד לעותרים סעד חלופי (ראו בג"ץ 583/87 יהושע הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט, פ"ד מא (4) 683, עמ' 692-693; בג"ץ 2522/02 משה (בן ניסים) עטיה נ' בית המשפט המחוזי כבוד השופט משה גל (לא פורסם); בג"ץ 2484/04 ארכדי ניסנביץ נ' הרכב בית המשפט המחוזי בראשות השופט צבי סגל (לא פורסם)). עניינם של העותרים אינו נמנה על מקרים אלה ולכן אינו מצדיק התערבותו של בית-משפט זה. ברי, אפוא, כי באם טענותיהם של העותרים לא יתקבלו בבית-משפט השלום, יוכלו העותרים לטעון טענותיהם בפני ערכאת הערעור. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ו (6.12.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05068360_H08.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il