יצחק סיטון נ. עיריית תל אביב

פסק-דין בתיק ע"פ 423/14 בבית המשפט העליון ע"פ 423/14 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: יצחק סיטון נ ג ד המשיבה: עיריית תל אביב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' בגן הנשיאה ע' מודריק) בתיק עפ"א 036938-12-13 מיום 25.12.2013 בשם המערער: עו"ד חיים ארבל פסק-דין 1. נגד המערער הוצא ביום 24.1.2013 צו הריסה מינהלי. בקשה שהגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים לביטול הצו נדחתה ביום 14.7.2013, והצו אושר לביצוע באופן מיידי. המערער הגיש ערעור על ההחלטה לדחות את בקשתו לביטול הצו, וערעורו נדחה ביום 19.11.2013. ביום 17.12.2013 הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לקבוע כי צו ההריסה המינהלי פקע מהטעם שהחל מחודש אפריל 2013 ועד יולי 2013 לא הייתה כל החלטה שיפוטית שמעכבת את ביצועו. ביום 18.12.2013 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט ג' הימן) את הבקשה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו ובד בבד ביקש לעכב את ביצוע ההריסה עד להכרעה בו. ביום 25.12.2013 החליט בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה ע' מודריק) לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע בקובעו כי לאחר שערעורו נדחה כאמור, נקט המערער בפניות מלאכותיות לבית המשפט שכל מטרתן לעכב את ביצועו של צו ההריסה. בית המשפט המחוזי הטעים כי "בצורה הזאת אפשר לעכב את ביצועו של צו הריסה עד אין סוף בבחינת מעגל שוטה של ערעורים, דחיית הערעור, פנייה מחודשת לבית משפט השלום בתואנות שונות, דחיית הבקשה, ערעור והגשת בקשה לעיכוב ביצוע עד לפסק דין בערעור וחוזר חלילה". 2. מכאן הערעור שלפניי שנסב על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי שבגדרו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של צו ההריסה עד להכרעה בערעור. לאחר שעיינתי בערעור, באתי למסקנה כי דינו להידחות אף בלא להידרש לתגובת המשיבה או לקיים דיון במעמד הצדדים. בשאלה אם חלה חובה לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי הובעו דעות שונות בבית משפט זה (ראו ע"פ 6547/08 סלע נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (31.7.2008) (להלן: עניין סלע); ולעומתו ע"פ 1331/13 פור נ' עיריית תל אביב (22.2.2013)). בכל שאמור בקיומו של דיון בנוכחות הצדדים בבית משפט זה – הלכה למעשה, לא אחת נדחו ערעורים על החלטות שדחו בקשות לעיכוב ביצוע בלא לקיים דיון במעמד הצדדים (ראו והשוו: ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל (הוועדה המקומית של עיריית תל-אביב-יפו), פ"ד נח(3) 625 (2003) (להלן: עניין אזולאי); ע"פ 1278/05 אבו גנים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (9.2.2005); ע"פ 10023/07 יעקב סבן ציוד לבניה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו" (20.12.2007); ע"פ 5700/11 גרון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (2.8.2011)). גם בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו אני סבור כי יש לדחות את הערעור בלא לקיים דיון במעמד הצדדים מהטעמים שאפרט להלן. 3. כאמור, בית המשפט המחוזי קיים דיון בערעור על ההחלטה לדחות את בקשתו של המערער לבטל את צו ההריסה המינהלי. ערעור זה נדחה ביום 19.11.2013 ובכך הפכה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לחלוטה. לאחר שהערעור נדחה, פנה המבקש (ביום 17.12.2013) בבקשה חדשה לבית המשפט לעניינים מקומיים והעלה במסגרתה טענה שלא הייתה כל מניעה להעלותה לפני שניתן פסק הדין בערעור. בנסיבות כגון דא, אני סבור כי אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה או בהליכי השגה עליה. אם לא נאמר כך, ניתן יהיה להכביר בהליכים ובדיונים ללא קץ. כך, לאחר שיתקיים דיון בבית המשפט לעניינים מקומיים (בבקשה החדשה לביטול צו), בבית המשפט המחוזי (בבקשה לעיכוב ביצוע) ובבית משפט זה (בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע), יוכל המערער להגיש בקשה נוספת לערכאה הדיונית – וחוזר חלילה. תוצאה כזו אין לקבל. 4. "צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (עניין אזולאי, בעמ' 627). ברוח זו נפסק כי "הליך של צו הריסה מינהלי ראוי לו שיהא אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי חוקית" (רע"פ 6076/02 שמר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו (6.11.2002)). לנוכח תכליות אלו של צו ההריסה המינהלי, אני סבור כי החובה לקיים דיון במעמד הצדדים חלה לכל היותר ב"סיבוב הראשון" של ההליכים בבקשה לביטול הצו, דהיינו לפני שניתן פסק דין חלוט בהליך ערעורי שנסב על ההחלטה שלא לבטל אותו. לאחר שניתן פסק דין חלוט כאמור, בית המשפט מוסמך לדחות בקשה לעיכוב ביצוע ואף ערעור על החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע בלא לקיים דיון במעמד הצדדים ואף בלא לבקש תשובה, וזאת ככל שמצא שמדובר בהליכי סרק שמטרתם לדחות את ביצוע צו ההריסה. 5. מן הכלל אל הפרט: בעניינו הערעור על ההחלטה שדחתה את בקשתו של המערער לביטול צו ההריסה המינהלי נדחה ביום 19.11.2013. במצב דברים זה, אין מקום לשמוע מפיו טענות בדבר פגמים שנפלו בצו אשר היו ידועים לו עובר למועד הדיון בערעורו (הערעור על ההחלטה לדחות את בקשת הביטול נקבע בבית המשפט המחוזי ליום 30.10.2013 ונדחה, לבקשתו של המערער, ליום 6.11.2013, אך המערער לא התייצב למועד הנדחה). גם לגופו של עניין אין לקבל את טענתו של המערער בדבר הפגם שנפל בצו ההריסה המינהלי. זאת, משום שבהחלטה מיום 14.7.2013 שדחתה את בקשת המערער לביטול צו ההריסה אישר בית המשפט לעניינים מקומיים לבצע את הצו באופן מידי. מכאן שאין נפקא מינה אם הצו פקע בתקופה שקדמה להחלטה זו, משעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי סעיף 238א(ט) סיפה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 להאריך את תוקפו של הצו. במצב דברים זה, לא ראיתי לקבל את הערעור ולעכב את ביצוע צו ההריסה (השוו: עניין סלע, בפסקה 24; עניין אזולאי). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התשע"ד (‏16.1.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14004230_M01.doc טח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il