שירן ברש נ. הרשות לאכיפה במקרקעין

בבית המשפט העליון עפס"פ 41983-06-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. שירן ברש 2. גל יוסף ברש נגד המשיבה: הרשות לאכיפה במקרקעין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת ע' בלוקא) בבצה"מ 12613-08-23 מיום 9.6.2026 בשם המערערים: עו"ד שלמי בלומנפלד פסק-דין 1. בבית משפט השלום בטבריה מתנהל הליך לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא בנוגע למבנה השייך למערערים (בצה"מ 12613-08-23). המערערים התבקשו להגיש תצהירים מתוקנים, ולאחר שאלה לא הוגשו, ביום 14.1.2026 נדחה ההליך על הסף. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל לאחר שנמצא כי המערערים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים, שלא נקלטה, ושהמותב לא ידע על קיומה (עפ"א 57578-01-26). בעקבות כך ההליך הוחזר לבית משפט השלום. יום למחרת הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין וביקשו כי הבקשה תידון גם בעל-פה. ביום 7.6.2026 התקיים דיון, שבו המערערים טענו, בעיקרם של דברים, כי המותב הביע דעתו בפסק הדין שדחה את בקשתם על הסף, תוך שקבע, בין היתר, כי טענות המערערים נטענו בעלמא. משכך, מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. 2. ביום 9.6.2026 ניתנה החלטת המותב (השופטת ע' בלוקא) הדוחה את הבקשה. בהחלטה הובהר כי נימוקי בית המשפט בפסק הדין ניתנו על סמך החומר שהונח בפניו, ולא הוכח כי דעת בית המשפט "ננעלה" ככל שתונח בפניו בקשה מתוקנת כפי שהתבקש. עוד נקבע כי מקומן של טענותיהם הערעוריות של המערערים בהליכי השגה ולא במסגרת בקשת פסלות. עוד הוסיף המותב כי התנהלות המערערים מעלה חשד כי מטרתה לעכב את ההליך נוכח עיכוב ביצוע צו ההריסה שניתן. מכאן הערעור שלפניי. 3. דין הערעור להידחות. כפי שנקבע זה מכבר, אין בעובדה שההליך הוחזר לטיפולו של אותו המותב בעקבות החלטתה של ערכאת הערעור כדי להקים עילת פסלות "אוטומטית" (השוו לעפס"פ 27476-02-25 עואודי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(26.3.2025‏)‏‏; ראו גם "עשרת הדיברות" בדיני הפסלות: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 ‏(10.3.2026‏)‏), ולא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). 4. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ו (28 יוני 2026). יצחק עמית נשיא