מדינת ישראל נ. מוחמד הייב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4134/98 ע"פ 5264/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערערת בע"פ 4134/98: מדינת ישראל נגד המשיב בע"פ 4134/98: מוחמד הייב המערער: בע"פ 5264/98: מוחמד הייב נ ג ד המשיבה: בע"פ 5264/98: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בנצרת יום 17.5.98 בת"פ 348/98 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשנ"ח (7.9.98) בשם המערערת בע"פ 4134/98 עו"ד אורי כרמל והמשיבה בע"פ 5264/98: בשם המשיב בע"פ 4134/98 ע"ד מידאו יוסף והמערער בע"פ 5264/98: פסק-דין 1. בפנינו שני ערעורים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 348/98), לפיו הורשע המערער (הנאשם בבית משפט קמא) בעבירות הצתה (שלש הזדמנויות) הפרעה ותקיפת שוטר, איומים והיזק בזדון; ונדון בשל כך לששה חדשים מאסר לריצוי בעבודות שירות; ושניים עשר חדשים מאסר על תנאי. הממונה על עבודות השירות קבע כי בשל נכותו - 100% - אין המערער מסוגל לבצע עבודות שירות; וכתוצאה מכך, קבע בית המשפט שעליו לרצות את ששת חדשי המאסר בפועל. המדינה מערערת כנגד קולת העונש ואילו המערער משיג כנגד הרשעתו בהצתה וכנגד מידת העונש. 2. בבסיס ההרשעה עומדת התשתית העובדתית הבאה: המערער שהינו, כאמור, נכה 100%, הסתכסך עם בני משפחתו; ועל רקע זה ניפץ המערער בקביו את זגוגיות ביתו והצית בו אש, פעם ופעמיים. כאשר נעצר, העלה המערער אש בתא המעצר; ובמגעיו עם השוטרים ירק סיגריה בוערת בפניו של אחד מהם ואף הלם באגרוף בפניו. כן קילל המערער את השוטרים האחרים שנכחו במקום ואיים לפגוע בהם. 3. בערעורו כנגד ההרשעה משיג המערער על כך, שבית המשפט דחה את טענתו לפיה הצתת רכושו שלו אינה מהווה עבירה בנסיבות העניין. ואילו לעניין גזר הדין, בקשתו של המערער היא לבטל את עונש המאסר הממשי שהוטל עליו; ולכבד בדרך זו את כוונתה של הערכאה הראשונה, שהניחה שהעונש שגזרה ירוצה בעבודות שירות. מאידך גיסא, טוענת המדינה בערעורה כנגד קולת העונש, כי בית המשפט הקל עם המערער, בשל נכותו, יתר על המידה; וכי אין בעונש שנגזר עליו - גם אם ירצה שישה חדשים מאסר בפועל - כדי ליתן ביטוי הולם לחומרת מעשיו. לתמיכת עמדתו מצביע ב"כ התביעה על עברו המכביד של המערער הכולל עבירות אלימות. 4. בערעור כנגד ההרשעה אין ממש: הבית שהוצת הינו משותף למערער ולאשתו; וההצתה העמידה בסיכון ממשי את הבתים שבסביבתו. הוא הדין בעניין העונש: נכותו של המערער אינה יכולה לשמש לו תריס ומחסה מפני עונש מאסר ממשי, כאשר התנהגותו מצדיקה הטלת עונש כזה. העונש שנגזר על המערער הינו מתון ביותר, גם כאשר מדובר בשישה חדשי מאסר ממש; ולהשגותיו של המערער בדבר חומרתו אין בסיס: לצד החומרה המיוחדת המאפיינת את מעשי ההצתה, אין להתעלם מתקיפת השוטרים, שהיא עבירה חמורה בפני עצמה ומצדיקה עונש מאסר. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא מצאנו להחמיר בעונש כפי שמבקשת התביעה. 5. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את שני הערעורים ומותירים על כנו את העונש שגזר בית המשפט המחוזי. שלטונות בתי הסוהר יתנו דעתם לנכותו של המערער וידאגו לתנאי כליאה הולמים ולטיפול מתאים. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 15.10.98 עד לשעה 10.00. עד לאותה מועד יהיה המערער משוחרר בערובה בתנאים שבהם היה משוחרר עד כה. ניתן היום ט"ז באלול תשנ"ח (7.9.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98041340.H02