פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4004/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4004/07
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
העותרת:
רימה טרונישבילי
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הבריאות
2. הועדה להרחבת שירותי סל התרופות שמונתה
על ידי המועצה לביטוח הבריאות הממלכתי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ב בתמוז התשס"ז
(8.7.2007)
בשם העותרת:
עו"ד דוד ששון; עו"ד נדב קנפו
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל צוק
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. העותרת, אלמנה בת 74, מבקשת שיוצא צו על תנאי המורה למשיבים לאשר את הכללת התרופה EXJADE ברשימת התרופות הכלולות בסל הבריאות וזאת אף לחולים כמוה, החולים במחלת אנמיה MDS שאינה מולדת.
2. העותרת חולה במספר מחלות. לפני כשלוש שנים חלתה גם באנמיה MDS, מחלה זו מחייבת קבלת עירוי דם. עירוי דם גורם, לפי המוסבר בעתירה, לעודף ברזל. עודף ברזל גורם להרס הכבד ורקמות חיוניות נוספות. חולה שלא יקבל טיפול לעודף הברזל צפוי לקריסת מערכות. הרופאים המטפלים בעותרת קבעו כי עליה לקבל תרופה בשם EXJADE (להלן התרופה) ועוד קבעו כי לא ניתן לטפל בעותרת בתרופות חלופיות, הנמצאות בסל התרופות וזאת בשל מחלות נוספות מהן היא סובלת. עלות התרופה היא 10,000 ש"ח לחודש והעותרת אינה יכולה לעמוד בעלות זו. התרופה אינה כלולה בסל הבריאות כהתוויה לטיפול למחלתה של העותרת. לעומת זאת כלולה התרופה בסל, החל משנת 2006, עבור חולים שנולדו עם המחלה.
3. כפי שציינה העותרת בהדגשה בעתירתה הטענה היחידה במסגרת עתירה זו, להבדיל מהליכים אחרים שמנהלת העותרת בבית הדין לעבודה, היא שמימון התרופה עבור חולים מולדים ואי המימון עבור חולים שאינם כאלה יוצר הפליה פסולה, זאת לטענתה על רקע גילה של העותרת וכן – כך לדבריה – על רקע העדר התועלת הכוללת לציבור מהארכת חייו של אדם מבוגר. בעתירה נטען כי המאפיין העיקרי של החולים המולדים הוא כי מדובר בילדים ובצעירים יחסית, ואילו רוב החולים המפתחים את המחלה שלא מלידה כמו העותרת הינם מבוגרים. לטענת העותרת מדובר בהפליה פסולה על רקע גיל. העותרת טוענת כי בכגון דא אין מקום לשיקולי תקציב כשיקולים רלבנטיים. אך גם אם תכיר בשיקולי תקציב, הרי לדעת העותרת יש לחלק את "עוגת" התקציב בין כל הנזקקים לתרופה, ואם התקציב אינו מספיק לכל יש לגבות דמי השתתפות באופן שווה.
4. לדברי המשיבים ההבחנה שעשו הינה הבחנה מותרת ואין מקום להתערבותו של בית המשפט. הבסיס להבחנה הינו שהטיפול החלופי בעודף ברזל הנמצא בסל התרופות – באמצעות תרופה בשם דספרל (Desferal) - מחייב הזרקה הנמשכת 14-12 שעות, וכך מדי לילה. ההחלטה להכליל את התרופה נשוא הליך זה רק עבור עודף ברזל בחולי אנמיה מולדת נבעה מן ההערכה כי מרבית החולים הם ילדים וצעירים הזקוקים יותר לטיפול באמצעות התרופה, אותה נוטלים פעם אחת ביום דרך הפה. בגילאים צעירים, כך הוסבר, ניתן לצפות להיענות טובה יותר של הילדים והצעירים לתרופה, מאשר להזרקה מתמשכת. מדיוני ועדת הסל עלה כי ילדים רבים אינם לוקחים את הזריקות התחליפיות וכך הם נפגעים קשה בבריאותם.
אשר לשיקולי תקציב מצביעים המשיבים על כך שהמחוקק אסר מפורשות על הוספת שירותים לסל הבריאות בלי שנמצא לכך מקור מימון (סעיף 8 (ה) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994). לא ניתן לכלול את התרופה גם עבור חולים באנמיה שאינה מולדת שכן הדבר מחייב מימון תקציבי. המשיבים עמדו בפירוט על ההליך המורכב של שינויים בסל התרופות, הכל כמפורט בחוק, ועל ההליך המפורט שנעשה בעניין התרופה. המשיבים מסתמכים על פסק הדין ב-בג"צ 2974/06 ישראלי נ' הועדה להרחבת סל הבריאות (טרם פורסם, 11.6.2006), בו ציין חברי השופט רובינשטיין:
"26. איש אינו יכול לחלוק, ראשית על כך שהמדובר בתהליך החלטה סדור, ושנית על כך שתעדוף הוא הכרחי בנסיבות של סל הבריאות. לעולם קצר המצע מהשתרע ואין הקומץ משביע. בעולם שבו הנוף הטכנולוגי והרפואי משתנה במהירות, לעתים בלי הכר, ועם זאת מחיר הטכנולוגיות והתרופות הוא גבוה, אין מנוס מקביעתם של סדרי עדיפויות. קשה לומר, גם במקרים כואבים כמו בנידון דידן, שישנה אפליה על ידי קביעת התעדוף. אכן, בגלל המאבק על העוגה המצומצמת מוגשות עתירות לבית משפט זה, במקביל למאבקים ציבוריים, פרלמנטריים וחוץ-פרלמנטריים. קשה מאוד במקרים אחרים לעמוד בפני זעקתם של מי שחייהם עשויים להתארך אם יזכו לתרופות מסוימות – כשם שאי אפשר להיות אדיש למשאלתה של העותרת 1..."
5. שקלנו טענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה שלא נוכל לסייע לעותרת. אכן, גם בענייננו קשה לעמוד מול מצוקתה של העותרת. כאמור, לגישת רופאיה אין היא יכולה לקבל את התרופה האלטרנטיבית בשל מחלותיה האחרות, והעותרת אף טענה כי קיים קושי מעשי עבורה שכן הטיפול החלופי מחייב נוכחות משגיח, והיא מתגוררת בגפה. ועדת חריגים של קופת חולים - אליה הפנינו את העותרת במהלך הדיון המשפטי - סברה אחרת, ודחתה את בקשתה של העותרת להכיר בה כחריג. הערעור על החלטה זו הוא לבית הדין לעבודה, ולא לערכאה זו. גם אם העותרת איננה בגדר חריג, כפי שקבעה ועדת החריגים - ועל כך לא נחווה דעה - ניתן להבין לליבה כאשר היא מבקשת להימנע מן הטיפול בהזרקה, הפוגע קשות באיכות החיים, ומעדיפה לקבל תרופה הנלקחת דרך הפה פעם ביום מאשר להתחיל מידי לילה בהזרקה הנמשכת שעות ארוכות.
6. ואולם חוששתני שבעניינה של העותרת, כמו ב-בג"ץ 2974/06, קצרה ידנו מלהושיע. הטענה שאין להביא בחשבון שיקולי תקציב סותרת את לשון החוק ונדחתה כבר ב-בג"צ 2974/06 הנ"ל. טענתה המרכזית של העותרת, היא טענת ההפליה, אינה מצדיקה אף היא, בנסיבות אלו, את התערבותנו. עמדנו על הסדרי המשיבים להחלטה להעניק את התרופה, במסגרת הצורך בתעדוף,, רק למי שנולדו עם המחלה. אין המדובר, חלילה, כפי שנטען בעתירה, בהפקרת הזקנים לטובת הצעירים, אלא בשיקול ענייני, הנשקל במסגרת מצוקה תקציבית והצורך בקביעת סדרי עדיפות. ההליך היה מפורט, המשיבים שקלו את הנתונים הצריכים לעניין ככל שיש בנמצא נתונים כאלה והחליטו החלטה מקצועית, שלא נפל בה לדעתנו פגם.
6. המשיבים הוסיפו וציינו בתגובתם כי במסגרת הדיונים ל"סל" בשנת 2008, תידון שוב הבקשה להכליל את התרופה גם למחלתה של העותרת. אנו תקווה כי הדיונים יקוימו במועד המוקדם ביותר האפשרי, וכי יימצא גם לעותרת ולאחרים כמותה מזור, אך לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיבים.
7. העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
השופט א' רובינשטיין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
עתירה זו, כמו עתירות קודמות שעניינן בסל התרופות ואשר נגעו בתרופות מצילות חיים ומאריכות חיים, כמו-גם תרופות התורמות לשיפור איכות החיים, מעוררת תחושה קשה. שכן, העותרת, אם לא תקבל הטיפול, צפויה לקריסת מערכות הגוף. הרופאים המטפלים בעותרת קבעו על כן כי עליה לקבל תרופה שאינה כלולה בסל התרופות ושאין העותרת יכולה לעמוד במימונה. במצב זה מבקשת העותרת לאפשר לה קבלת תרופה תחליפית הכלולה בסל התרופות לגבי חולים שנולדו עם המחלה. כאמור בחוות דעתה של חברתי השופטת נאור, בקשתה סורבה על ידי המשיבים המציינים כי קיים טיפול חלופי אחר לעותרת, הכלול בסל התרופות. ברם, טיפול חלופי זה מחייב פרוצדורה של הזרקה משך שעות מדי יום, פרוצדורה שאין חולק על כך שיש בה כדי לפגוע באיכות חייה של העותרת.
מצוקתה של העותרת החייבת בקבלת טיפול תרופתי על מנת לאפשר את המשך פעולת גופה, אך נדרשת לקבל הטיפול בהליך שיש בו כדי לגרום לה חוסר נוחות רב, ופגיעה בתפקוד ובשגרת חייה, מובנת ובלב כבד נאלצתי להגיע למסקנה כי אכן לא נוכל להושיט לה סעד. טענתה של העותרת כי את עוגת התקציב יש לחלק בין כל הנזקקים לתרופה, שחיי כולם שווים, היא שובת לב והיגיון רב בה. לא מעט הפכתי בה. יחד עם זאת, בסופו של יום אני מצרפת את קולי לקולה של חברתי, השופטת נאור. מציאות עגומה היא זו שבה הצרכים הרפואיים של החולים השונים אינם יכולים למצוא מענה מלא במסגרת התקציב הקיימת, אולם משמכירים אנו במגבלות התקציב העומד לרשות המשיבים, דומה כי אין מנוס מעריכת תיעדוף ובחירות שלעולם לדאבוננו יהא מי שיימצא חסר או שייפגע מהן. ועדת הסל היא הגורם המקצועי שנבחר לערוך בחינות, שקלולים ואיזונים אלה, ולצערי אין מתקיימות במקרה זה אותן נסיבות קיצוניות שיאפשרו התערבות בשיקול דעתה המקצועי, המאזן בין מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, לרבות הצורך בהענקת טיפול תרופתי לחולים והצורך לשמור על מסגרות התקציב (וראו גם: בג"ץ 6406/00 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נח(1) 433, 434 – 435 (2001); בג"ץ 4613/03 עו"ד אריה שחם נ' שר הבריאות, פ"ד נח(6) 385, 393 (2004)).
אני מצטרפת כמובן גם לתקווה שהביעה חברתי כי במסגרת הדיונים לסל התרופות לשנת 2008 יידון הנושא פעם נוספת ובהקדם וייתכן שאז יימצא לו הפתרון.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.
ניתן היום, ד' אב, תשס"ז (19.7.2007).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07040040_C06.doc עע
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il