פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 4000/16 בבית המשפט העליון בע"מ 4000/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 11.4.2016 בעמ"ש 25742-01-16 שניתן על ידי כב' הנשיא ד"ר א' אברהם והשופטים ד' צרפתי וע' עיילבוני תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשע"ו (22.06.2016) בשם המבקשים: עו"ד תומר דור בשם המשיבה 1: עו"ד רן ארנון בשם המשיבים 2-3: עו"ד חיה לזר אביגיל פסק-דין השופט נ' הנדל: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ש 25742-01-16, כב' הנשיא ד"ר א' אברהם וכב' השופטים ד' צרפתי ו-ע' עיילבוני), במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה (שהוכתרה כ"פסק דין") (תמ"ש 25454-03-12, תמ"ש 26079-05-13, כב' השופט מ' שדאפנה), בעניין חידוש הקשר בין קטין לאמו, סביו וסבתו. 1. המקרה שבפנינו הוא מיוחד וייחודי. המבקש 1 הוא ילד בן 12.5 שנים לערך (להלן: הקטין). בגיל הרך של כ-3.5 שנים הוצא הקטין ממשמורת אמו, משיבה 1, והועבר למשמורת אביו, מבקש 2 (להלן: האם ו- האב). מהחומר עולה כי מאז, לא נפגשו הקטין והאם בצורה סדירה, ומזה 4 שנים לא היה כל קשר בין הקטין לבין אמו-הורתו. משיבים 3-2 הם הורי האם, סביו וסבתו של הקטין, אשר לא ראו אותו מזה כעשור – עת הועבר למשמורת אביו. ניתוק הקשר בין הקטין לבין אמו, סביו וסבתו הוא תוצאה, בין היתר, של החלטות שונות שניתנו ביחס לקטין, על רקע חוות דעת של גורמי מקצוע בעניינו. במשך תקופה ארוכה מאוד, שתחילתה בהעברת הקטין ממשמורת האם למשמורת האב, נוהלו מספר הליכים בבתי המשפט. לצורך הכרעה, אין אנו נדרשים לפרט את השתלשלות האירועים המסועפת, ודי אם נדגיש את התארכותה יתר על המידה, תוך גביית מחיר מהמעורבים. בכל מקרה, במסגרת הנוכחית עסקינן בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבעה כי ניתן לקבוע הסדרי שהייה בין האם לבין הקטין במסגרת שתבטיח שמירה על הקטין, תחת פיקוח והשגחה של לשכת הרווחה. בית המשפט לענייני משפחה פירט בהחלטתו את המנגנון והמתווה לשם חידוש הקשר, ובכפוף למניעת פגיעה בקטין ובטובתו. הלכה למעשה, ובין השאר, נקבע כדלקמן: ימונה פסיכולוג לצורך אבחון, טיפול ושיקום הקשר בין הקטין לבין אמו, סביו וסבתו. על הפסיכולוג להיות בקשר רצוף עם לשכת הרווחה ולעדכן באשר לבשלותו ומוכנותו של הקטין לקראת חידוש הקשר בינו לבין האם. ככל שהפסיכולוג יחליט כי ניתן לקיים מפגשים כאלה, הללו ייערכו בשלב ראשון אך ורק במרכז קשר, תחת פיקוח, השגחה וליווי (פסקה 106 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה). האב הגיש, בשמו ובשם הקטין, ערעור לבית המשפט המחוזי. שם נקבע כי מבחינה דיונית, הכרעת בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה ולא פסק דין, ולכן אין בנמצא זכות ערעור. לגופו של עניין, נקבעו הדברים הבאים: "עניין לנו בהחלטה שקבעה מתווה, שלעת הזו הינו מתבקש וראוי, ולכן לא מצאנו כל מקום להתערבותנו בה. עם זאת אנו רואים להעיר, למען הסר ספק, כי לאחר שתינתן חוות הדעת של המומחה, שעל הכנתה ציווה בית המשפט קמא בהחלטתו, ישוב העניין לפתחו של בית המשפט קמא, על מנת שיושלם הדיון במחלוקת שבין בעלי הדין, ובכלל זה – ככל שיהא צורך – ייחקר המומחה על חוות דעתו, ובית המשפט יתן החלטה שתשלים את ההליך". האב, שלא הסכין עם התוצאה, הגיש את הבקשה דנא. 2. עקב החריגות שבהשתלשלות ההליכים והמצב הנוכחי נקבעה הבקשה למתן רשות ערעור לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים. שמענו את הצדדים באריכות. יש לקוות כי הדרך העניינית והמכובדת בה טענו באי-כוח הצדדים בפנינו תשקף גם את התנהגותם של מרשיהם מחוץ לאולם בית המשפט. במסגרת הדיון, הצהיר בא כוחו של האב כי מרשו מעוניין שיהיה מגע בין הקטין לבין האם, וכן שהעניין ייבדק, אך ביקש כי המומחה שבדק את הנושא בעבר וטיפל בקטין הוא שימשיך לבדוק את הנושא כל חצי שנה, ולא המומחה שמינה בית המשפט לענייני משפחה. עוד הובהר במהלך הדיון בפנינו כי למעשה, מסכימים באי כוח הצדדים כי יש לפרש את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה באופן שבו פירש אותה בית המשפט המחוזי, דהיינו כי אין בה קביעה נחרצת לפיה יחודש הקשר בין הקטין לבין האם, וכך גם לגבי סביו וסבתו, אלא קביעת מתווה ושלבים לבחינת אפשרות החידוש של הקשר. 3. נקדים מסקנה לניתוח ונאמר כי דעתנו היא שדין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, רואים אנו מקום להבהיר את החלטת בית המשפט המחוזי ואת משמעותה. נציין שלושה הדגשים: ראשית, נפנה לעיקרון העל של טובת הילד. זהו המפתח. כדברי השופט מ' חשין: "בסכסוך הנסוב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש ועמוד הענן שיוליכונו הדרך. טובתו של הקטין היא שיקול-העל והיא שתכריע" (בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1) 453, 460 (1998)). המצב הקיים, שבו הקטין לא ראה את אמו שנים ארוכות כל כך, איננו מצב רגיל וטבעי. רחוק מכך. אמנם, ייתכן שיש מקרה חריג וקיצוני שבו נכון יהיה למנוע מפגש בין ילד להורהו, אך גם במקרים כאלה נדמה כי הילד משלם מחיר. כך גם ביחס לקשר בין קטין לבין סביו וסבתו. ככל שניתן למנוע מקרה כזה, יש לנקוט את כל האמצעים לעשות זאת. על רקע זה, חשוב שהעניין ייבדק מעת לעת. אין צורך לתחום גבול מדויק. די לומר כי תקופה של כשנתיים, ואף למעלה מכך, מאז הוגשו תסקירי הרווחה האחרונים וחוות דעת המומחים בעניינו של הקטין, כאשר מאז לא נעשה דבר ממשי לטיפול במעורבים לשם קידום חידוש הקשר – היא ארוכה דיה כדי לחייב בדיקה נוספת ועדכנית. מדובר בעניין דינאמי, ולחלוף הזמן יש משמעות רבה. אינו דומה קטין בן 12.5 שנים – על רגשותיו, יכולותיו, הבנתו ומאווייו – לקטין בן 10.5 שנים. נתון זה יש בו כדי לחזק את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. החלטתו – בדבר הכנת חוות דעת נוספת והחזרת התיק לבית המשפט קמא לאחר מכן – שרטטה, אפוא, מתווה ראוי. שנית, הכרעת בית המשפט המחוזי היא המחייבת. על פי הכרעה זו, יש לפרש את שקבע בית המשפט לענייני משפחה כך שלא נקבעה עמדה מראש לגבי חידוש הקשר בין הקטין לאמו או בין הקטין לסביו וסבתו, והעיקר הוא שהעניין ייבדק פעם נוספת. כאמור לעיל, גם באי-כוחם של המשיבים הבינו כך את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה. יצוין כי נוטים אנו להסכים שנכון לסווג הכרעה זו כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין". זאת משום שעסקינן בהחלטת ביניים בדבר בדיקת הקטין ולא בהכרעה אופרטיבית, סופית או מחייבת לגבי חידוש הקשר כתוצאה מהבדיקה. כך או כך, שאלת סיווגה של ההכרעה אינה המהות. הבדיקה המחודשת היא המהות, והיא אינה כוללת הכוונה הכרחית לתוצאה כזו או אחרת. כאמור, על רקע עיקרון העל של טובת הילד, והמצב הא-נורמלי הנוכחי, בדיקה זו היא נכונה, ראויה ומתבקשת. אשר על כן, בהחלטת בית המשפט המחוזי – מושא הבקשה שבפנינו – לא נפלה טעות המצדיקה התערבות. שלישית, ובניגוד לעמדת בא-כוח האב, סבורים אנו כי מוטב שפסיכולוג חדש יבדוק את העניין. מבלי לבקר את עבודת הפסיכולוג שבדק את הקטין עד עתה – הרי שעל פי מבחן התוצאה, ולצערם של כל הצדדים המעורבים – הקטין אינו פוגש את אמו מזה שנים רבות. כך גם ביחס לסביו וסבתו, אשר כנטען הינם זוג בא בימים, על כל המשתמע מכך. פעמים, פנים חדשות מקצועיות עשויות להביא עימן ראיה מרעננת ונקודת מבט שונה. ושוב, אין בכך הבעת עמדה ביחס לתוצאה אליה יגיע הפסיכולוג שמונה. זהו עניין למומחה לענות בו. כפי שצוין, בית המשפט המחוזי אף קבע כי במסגרת השבת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, יש לאפשר גם את חקירת המומחה, ככל שיהא צורך. 4. לסיכום, נבהיר כי בית המשפט לענייני משפחה קבע מתווה מורכב ורב-מימדי. מתווה זה מתייחס למקומם של כל המעורבים. הוא כולל אבחון ותהליך טיפולי, לשם בחינת האפשרות של חידוש הקשר עם האם, הסבא והסבתא. הוא כולל גם חיוב על ההורים להיעתר לדרישות הפסיכולוג. במסגרת המתווה נקבע כי הטיפול הפסיכולוגי יתנהל בליווי מקצועי של עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה, וכי על הפסיכולוג להיות בקשר עם הלשכה, לעדכן את העובדת הסוציאלית ולעבוד איתה בשיתוף פעולה – אליו מחויבים גם שאר הצדדים. המתווה כולל הוראות נוספות, לרבות ביחס לאפשרות של חידוש הקשר בין הקטין לבין סביו וסבתו (ראו המתווה המלא בסעיף 106 להכרעת בית המשפט לענייני משפחה). לאחר בדיקה של הפסיכולוג, עליו להגיש חוות דעת בדבר המשך טיפול במתווה שהוא יציע. אף עניין זה נתון לשיקול דעת של בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שיעיין בחוות הדעת, ישמע את הצדדים בעניינה וינהל חקירות ככל שהדבר יידרש. ודוק, על הצדדים כולם להירתם למשימה חשובה זו של בחינת אפשרות חידוש הקשר בין הקטין לאמו, סביו וסבתו ולפעול בהתאם למתווה המפורט בהכרעת בית המשפט לענייני משפחה ולהחלטת בית המשפט המחוזי. בייחוד, אין להתמהמה בעריכת המפגשים והבחינות הנדרשות. יש לפעול להשלמת את חוות הדעת, והמשך הטיפול בתיק לאחר שזו תוגש, במהירות האפשרית. 5. תם ולא נשלם. תקוותנו היא כי יימצא פיתרון מהיר וראוי לטובת כל הצדדים, ומעל לכל – לטובת הקטין. הבקשה נדחית. על רקע כל האמור אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בסיון התשע"ו (‏5.7.2016). שופט שופט שופטת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16040000_Z05.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il