אינג' עאמר עיסמי נ. מדינת ישראל-משרד הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3899/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: אינג' עאמר עיסמי נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זכי כמאל פסק-דין השופט מ' מזוז: העותר נולד ביום 8.11.1965. ביום 29.11.1992 החל לעבוד כמהנדס במועצה המקומית דלית אל-כרמל. במסגרת עבודתו במועצה צבר זכויות פנסיה בהסדר של פנסיה תקציבית. בשנת 2003 הוקמה עיר הכרמל שאיחדה תחתיה את דלית אל-כרמל ואת המועצה המקומית עוספיא (איחוד זה בוטל בשנת 2009). כחלק מתכנית הבראה שנערכה בקשר עם האיחוד, הועבר העותר לעבוד בעיר הכרמל במסגרת "עובדים עודפים". במרץ 2004 פורסם מכרז לאיוש משרת מהנדס עיר הכרמל. העותר התמודד במכרז ולא נבחר לתפקיד. במאי 2006 זכה העותר במכרז לתפקיד סגן מהנדס עיריית הכרמל. למרות זכייתו, העותר לא רצה בתפקיד ובסוף חודש יולי 2006 סיים את עבודתו בעיר הכרמל לאחר שזכה במכרז לתפקיד מנהל מחלקת המים בעיריית חיפה ומבלי שקיבל אישור זכאות לרצף זכויות פנסיוניות, או לפנסיה מוקדמת מעיר הכרמל. בשנת 2012 הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה כנגד המועצה המקומית דלית אל-כרמל. בהמשך צורפו כנתבעים המועצה המקומית עוספיא ומשרד הפנים. במסגרת התביעה טען בין היתר, כי יש לראות בו כעובד שפוטר מעבודתו בעיר הכרמל, כי הובטח לו כי יקבל פנסיה מוקדמת וכי למרות שלא קמה לו זכות בהתאם לסעיף 15 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגימלאות), שכן במועד סיום העסקתו טרם מלאו לו 41 שנים, הרי שעיריית הכרמל הייתה צריכה לפעול בהתאם לסעיף 11(4) לחוק הגימלאות ולהוציאו לחופשה ללא תשלום על מנת לשמור על רצף זכויותיו. כן טען כי הוא הופלה לרעה לעומת עובדים אחרים שפרשו בנסיבות דומות לשלו וזכו לקבל תשלומי פנסיה. בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ע' ורבנר, נציגי הציבור גב' ל' גולדשמיד ארון ומר י' הלפרין) מיום 11.1.2016 בסע"ש (חי') 26776-11-12, נקבע כי דין תביעתו של העותר להידחות. נקבע כי העותר לא פוטר וכי לא הובטח לו כי יהיה זכאי לפנסיה מוקדמת, אלא דובר על אמירות כלליות שנאמרו לעובדי עיר הכרמל. כן נקבע כי לא היה על עיריית הכרמל להוציאו לחופשה ללא תשלום שכן העותר בחר לסיים את עבודתו בה, מבלי שביקש לצאת לחופשה ללא תשלום. עוד נקבע כי אין ממש בטענות העותר לפיהן הוא הופלה לרעה ביחס לעובדים אחרים. על פסק דינו של בית הדין האזורי, ערער העותר לבית הדין הארצי לעבודה. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ור' פוליאק, ונציגי הציבור גב' מ' בירון בן גרא ומר צ' טבצ'ניק) מיום 22.6.2017 בע"ע 53973-02-16, נדחה הערעור תוך שנקבע שבהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לא נמצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין האזורי. ביום 10.6.2019 עתר העותר לבית משפט זה. לעתירתו צורף משרד הפנים כמשיב היחידי. בעתירה נטען כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו מבלי שבירר את הטענות שהעלה. כמו כן, חזר העותר על מרבית הטענות שהעלה בתביעתו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. לאחר עיון בעתירה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור נוספת על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, תעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר נפלה בפסק דין טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב ובהתקיים נסיבות בהן הצדק מחייב התערבות שיפוטית (ראו למשל: בג"ץ 5141/18 רוזן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (10.3.2019); בג"ץ 9215/18 לחמניה טריה – ג'וני בכרם בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (10.1.2019); בג"ץ 8882/17 שמיע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (25.2.2018); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). עיון בעתירה מגלה כי היא אינה עומדת במבחן זה. עניינו של העותר אינו מעלה כל סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב וכל טענותיו נוגעות ליישום הדין על נסיבותיו הפרטניות. אוסיף כי מכל מקום, דין העתירה להידחות על הסף גם נוכח העובדה שהוגשה בשיהוי ניכר. פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה ניתן ביום 22.6.2017, כמעט שנתיים לפני שהוגשה עתירה זו, שכל עניינה הוא השגה על פסקי הדין של בתי הדין לעבודה. על פי המתואר בעתירה, במהלך פרק הזמן הזה לא התרחש מאורע חדש שיש בו כדי להצדיק את השיהוי בהגשת העתירה. כל שהתרחש הוא חלופת מכתבים בין בא כוחו של העותר לגורמים במשרד הפנים, במסגרתה ביקש בא כוחו כי תינתן לעותר פנסיה תקציבית. כל זאת, לאחר שטענותיו של העותר בעניין זה נדחו בשתי ערכאות של בית הדין לעבודה. בנסיבות אלו, חלופת המכתבים לא יכולה להצדיק את השיהוי הניכר בו הוגשה העתירה. דין העתירה להידחות על הסף גם נוכח אי-צירוף המועצה המקומית דלית אל-כרמל והמועצה המקומית עוספיא, שהיו משיבות בהליכים שהתקיימו בבית הדין לעבודה, שבעניינם הוגשה עתירה זו. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪. ניתן היום, ‏ו' בתמוז התשע"ט (‏9.7.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19038990_B01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il