בנימין דגן נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3820/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: בנימין דגן נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 14.3.2019 (כבוד השופטים ל' גליקסמן, ר' פוליאק, ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור מר א' ירון ומר ד' קמפלר, עב"ל 63396-06-18), שבמסגרתו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (כבוד השופטת א' יעקבס, ב"ל 56049-03-18) (להלן: בית הדין הארצי ו-בית הדין האזורי, בהתאמה). בפסק דינו של בית הדין האזורי נדחתה תביעה שהגיש העותר נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב), להכרה בליקוי שמיעה שנגרם לו לטענתו עקב חשיפה לרעש, כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). רקע עובדתי 2. העותר סובל לדבריו מירידה בשמיעה בשל רעש תמידי באוזניים (להלן: טנטון). ביום 14.5.2017 דחה המשיב תביעה שהגיש העותר להכרה בטנטון כליקוי שמיעה שנגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה, ובגין החלטה זו הגיש העותר תביעה נגד המשיב בבית הדין האזורי – שנדחתה אף היא. בית הדין האזורי נסמך בהחלטתו על סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, המונה את התנאים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה, ונקבע כי בעניינו של העותר לא מתקיים התנאי שלפיו "כושר השמיעה פחת, בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים". עוד הובהר כי עובדה זו נלמדת הן מבדיקת שמיעה שהציג העותר מטעמו, והן מבדיקת שמיעה שאליה נשלח מטעם המשיב. העותר הוסיף וערער על פסק דינו של בית הדין האזורי – וערעורו נדחה תוך אישור פסק דינו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. מכאן העתירה שלפנינו. טענות העותר 3. העותר טוען כי עתירתו מכוונת נגד טעות שנפלה בחוק הביטוח הלאומי ונגד מהימנות בדיקות השמיעה שנערכו לו; ולגישתו לעתירה נודעות השלכות רוחב על זכויותיהם הסוציאליות של אזרחי המדינה. העותר מפנה לכך שסעיף 84א(א)(2) לחוק מורה כי על מנת שאדם יוכר כנפגע עבודה בעקבות חשיפה לרעש, עליו להוכיח כי "הוא לא שומע כלום" – בעוד סעיף 84א(ב) לחוק קובע כי הסובל מטנטון שומע "רעש תמידי באוזניים". לשיטת העותר שני הסעיפים האמורים קובעים תנאים מצטברים שלא יכולים לדור בכפיפה אחת, שכן לא ניתן "לשמוע תמיד ולא לשמוע בכלל באותו זמן". העותר מוסיף כי המשיב כפה עליו לבצע בדיקת שמיעה, ולאחר מכן טען כי אין להכיר בתוצאות בדיקה זו, הגם שלטענת העותר היא "מצביעה באופן חד משמעי על קיומו של הטנטון"; ואולם יצוין כי בד בבד טוען העותר כי אמינות בדיקות השמיעה, הן אלה שנערכו לו והן בכלל, מוטלות בספק. בעניין זה מעלה העותר תהיות בדבר המפרט הטכני של המכשירים שבאמצעותם בוצעו בדיקות השמיעה שנערכו לו; התאמתם של מכשירים אלה לתקינה הרלוונטית; וכן מידת דיוקם ומיומנותם של מפעילי ציוד זה. לבסוף נטען כי בבדיקת השמיעה שנערכה לעותר מטעם המשיב הופרו זכויות המוקנות לו מכוח חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינו בעתירה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי לבקש את תגובת המשיב, וזאת בהעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, שלו המומחיות בתחום משפט העבודה. התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה תיעשה במשורה ובריסון; ורק במקרים חריגים שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו: בג"ץ 6668/18 שדה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (6.6.2019); בג"ץ 5141/18 רוזן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (10.3.2019); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעל הפרק עומדת סוגיה הנוגעת לתגמולי הביטוח הלאומי, נושא שמצוי בליבת סמכותו של בית הדין לעבודה (ראו: בג"ץ 7335/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 15 (7.3.2016); בג"ץ 2930/08 שיידין נ המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה (27.4.2008)). עניינו של העותר אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. חרף הנופך העקרוני שהעותר מבקש לשוות לעתירתו, העתירה מתמצית בעניינו הפרטני; ומדובר בניסיון נוסף לתקוף קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי, ושבגינן נדחתה תביעתו להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה. מדובר בפסק דין מפורט, הנטוע בתשתית העובדתית שפרשו הצדדים ומבוסס על שתי בדיקות שמיעה שנערכו לעותר – אחת מהן מטעמו. טענות העותר בעתירה הן בעלות אופי ערעורי גרידא, ואין מקום לבררן במסגרת עתירה לבג"ץ. יצוין כי לא מצאנו ממש אף בטענתו של העותר בדבר קיומה של סתירה בין שני תתי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, שעניינם בליקוי שמיעה ובטנטון בהתאמה. ראשית וכפי שכבר צוין, לפי סעיף 84א(א)(2) לחוק, תנאי להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה הוא ש"כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים"; וברי אפוא שבניגוד לטענת העותר, לא נדרש להוכיח "אי שמיעה מוחלטת". שנית, על פי סעיף 84א(ב) טנטון הוא "רעש תמידי באוזניים"; ולא ברור על איזה רקע סבור העותר כי לנוכח הגדרה זו עליו להוכיח כי אינו סובל מליקוי שמיעה ("שומע תמיד" כלשונו). 5. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בתמוז התשע"ט (‏7.7.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19038200_G02.docx אא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il