עמוס אפלברג נ. משרד המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3662/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3662/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרים: 1. עמוס אפלברג 2. שרי אפלברג נ ג ד המשיבים: 1. משרד המשפטים – הוועדה המייעצת לעניין נציגי ציבור 2. עודי שינטל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אלכסנדר ספינרד בשם המשיבה 1: עו"ד ערין ספדי-עטילה בשם המשיב 2: עו"ד שלומית גוטרמן-כספי פסק-דין השופטת א' חיות: 1. העותרת 2, רעייתו של העותר 1 (להלן: העותרת), טוענת כי יש להעביר את המשיב 2 (להלן: המשיב) מכהונתו כנציג ציבור בבית הדין לעבודה והיא אף הגישה ביום 2.8.2015 בקשה בעניין זה למשיבה 1 - הוועדה המייעצת לעניין נציגי ציבור (להלן: הוועדה או המדינה). במועד הגשת העתירה טרם התקבלה החלטת הוועדה, ועל כן עתרו העותרת ובעלה, העותר 2, כי בית משפט זה יורה לוועדה "למצות את חקירת הטענות החמורות של העותרים כנגד המשיב" ולפסול את המשיב "מלכהן כנציג ציבור בבית הדין לעבודה, וכן כי "תפעל לפנות למשטרת ישראל לבדוק חשדות של מתן עדות שקר על ידו בתצהיר לבית הדין לעבודה". ברקע העתירה עומדת תביעה שהגיש העותר בשנת 2009 לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב לאכיפת יחסי עבודה ולחלופין לסעדים כספיים בגין פיטוריו ממכון היהלומים הישראלי ומעבדה גמולוגית בינלאומית בע"מ (להלן: המעבדה) (תע"א 6721/09). בחלוף שלוש שנים, בעיצומו של ההליך, הגיש העותר בקשה להעביר את הדיון בתביעתו לבית דין אחר, בטענה כי המשיב המכהן בנציג ציבור בבית הדין שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כמנכ"ל המעבדה ושמו מוזכר, כך נטען, כמשתתף בכמה מהישיבות נושא התביעה. הבקשה נדחתה ביום 4.3.2012 ונקבע כי המשיב אינו עד מטעם הצדדים ואף לא הוגשה בקשה לזמנו ככזה וכן כי הבקשה משוללת יסוד ומהווה ניסיון נוסף לדחות את מועד הדיון שנקבע בהליך. בקשת רשות ערעור על ההחלטה התקבלה בחלקה, ונקבע כי יש להשיב את הדיון לבית הדין האזורי על מנת שהשופט שבפניו מתברר ההליך יתן החלטתו בבקשה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). בהתאם, בחן בית הדין האזורי לעבודה את הבקשה פעם נוספת, והחליט לדחותה בקובעו כי: "שמו של מר שינטל [המשיב] כלל לא נזכר בכתבי הטענות. ערב דיון ההוכחות, ולאחר שנדחו בקשות התובע לדחיית מועד הדיון ותיקון כתב התביעה, נטען לראשונה כי מר שינטל מכהן כנציג ציבור בבית דין זה. משלא הובהר הקשר בין מר שינטל להליך הפיטורים ומעורבותו בהליך דנא, לא מצאתי ממש בבקשה ולא שוכנעתי כי עסקינן בנציג ציבור אשר מעורב בהליך או קשור בזיקה כלשהי לנסיבות העסקת התובע וסיום העסקתו ... בנסיבות מקרה זה נוכח המועד בו הועלתה הטענה לראשונה, בהעדר תימוכין לגרסת התובע כי אכן מדובר בנציג ציבור אשר שימש כמנהל מטעם הנתבעים בתקופה הרלוונטית להליך והיה מעורב בהעסקת התובע או סיומה ובשים לב לשלב הדיוני המתקדם, דהיינו תום שמיעת הראיות, הנני סבורה כי יש לדחות את הבקשה להעברת הדיון לבית דין אחר". [ההדגשות לא במקור] בקשה להעברת מקום הדיון אשר הוגשה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט, נדחתה ביום 18.6.2012 על ידי הנשיאה ארד מטעמיו של בית הדין האזורי, תוך שנקבע כי בנסיבות המקרה הנדון אף "מראית פני הצדק" אינה מצדיקה את העברת מקום הדיון. בחודש ינואר 2013 נדחתה תביעת העותר, אך בשים לב לגילו ומצבו הרפואי הוא חויב בהוצאות בסך 15,000 ש"ח. ערעור על פסק הדין נדחה (ע"ע 20522-02-13) וכך גם עתירה לבית משפט זה בה שב וטען, בין היתר, נגד ההחלטה שלא להעביר את הדיון בתיק לבית דין אחר (בג"ץ 5584/14). 2. במקביל להליכים שתוארו לעיל, פעל העותר במישורים שונים נוספים נגד המשיב. במהלך שנת 2012 התלונן העותר במשטרה כי המשיב מסר תצהיר כוזב ושיבש הליכי משפט. התיק נסגר מחוסר אשמה וערר שהגיש העותר – נדחה. בנוסף ביום 5.6.2013 פנה העותר לוועדת האתיקה של נציגי הציבור בטענה כי המשיב חתם על תצהיר כוזב ועבר על כללי האתיקה של נציגי הציבור. ביום 7.7.2013 דחתה ועדת האתיקה את הפניה בקובעה, בין היתר, כי "משנושא הקשר של מר שינטל [המשיב] להליך שהתקיים בעניינך נדון והוברר, וטענותיך בעניין זה נדחו במסגרת ההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינך, אין מקום לעריכת בירור נוסף באותו עניין ממש, מטעמה של ועדת האתיקה". בהמשך דחתה ועדת האתיקה שתי פניות נוספות, אך ציינה כי "אין באמור כדי למנוע בעדך מלפנות ישירות לוועדה המייעצת לעניין נציגי ציבור". עוד פנה העותר לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני, ובחודש יולי 2015 תבע מספר גורמים ובהם המשיב בעילה של לשון הרע. 3. לאחר הגשת העתירה קיימה הוועדה דיון בתלונת העותרת ולאחר בחינתה החליטה לדחותה בקובעה: תצהירו של שינטל [המשיב] מיום 18.4.2012 היה חלק מהמסמכים שעמדו לפני כב' בית הדין הארצי לעבודה בבואו להחליט בבקשת רשות הערעור ובבקשה להעברת הדיון לבית דין אחר. כמו כן היה התצהיר חלק מחומר התיק שעמד לפני בית המשפט הגבוה לצדק בבואו ליתן החלטה בעתירה שהוגשה כנגד החלטת בית הדין הארצי. לא זו אף זו, כנגד תצהירו של מר שינטל לא הוגש תצהיר נגדי ולא התבקשה חקירה נגדית לגביו. בשים לב לכל האמור הוועדה המייעצת סבורה כי היא אינה משמשת ערכאת ערעור על ערכאות בהן נדונו בקשותיו של מר אפלברג [העותר] ונדחו טענותיו לעניין הקשר של מר שינטל להליך. כמו כן היא אינה מוסמכת לקיים דיון נוסף בטענות שכבר נדונו והוכרעו בשלוש ערכאות. משאלה הם פני הדברים, דין הטענות שבתלונה להידחות, בהיעדר הוכחה. לא למותר הוא להוסיף כי לפי העולה מתגובתו של מר שינטל, מר אפלברג הגיש תביעה חדשה בבית הדין האזורי, בה הוא תובע את מי שהיו הנתבעים בהליך המקורי, במסגרתו הוגש התצהיר מושא התלונה, כמו גם את מר שינטל ועוד אדם הנתבעים באופן אישי. ראוי היה שמידע זה יובא לפני הוועדה המייעצת מטעמה של גב' אפלברג [העותרת]. סוף דבר הוועדה קובעת שלא הוכח כי מר שינטל התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו של נציג הציבור בבית הדין לעבודה, ואינה רואה מקום להמליץ לפני השרים על נקיטת אמצעי משמעת נגדו. 4. בעתירה דנן, אשר הוגשה כאמור טרם קבלת החלטת הוועדה, הלינו העותרים על העיכוב בקבלתה. לגופו של עניין, טענו העותרים כי "אין ספק" שהמשיב עבר עבירות אתיות משמעותיות וצירפו ראיות התומכות לכאורה בטענותיהם. עוד נטען כי גם אם תצהירו של המשיב אינו כוזב, "ברור כשמש" כי הוא הפר כללי התנהגות המצופים מנציג ציבור בכך שלא דיווח שהוא היה נושא משרה במעבדה. 5. המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף, תוך חיוב העותרים בתשלום הוצאות משפט משמעותיות הן לאוצר המדינה הן למשיב, בשל הטרדה של בתי המשפט בנושא שכבר הוכרע. המדינה טוענת כי תלונת העותרים אינה אלא ניסיון לעקוף הכרעות של הערכאות השיפוטיות שנדרשו לעניין ובכללן בית משפט זה בבג"ץ 5584/14 הנ"ל. מכל מקום, כך טוענת המדינה, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה שבדין יסודה. המדינה מציינת בהקשר זה כי העיכוב בהחלטת הוועדה נבע מן הקושי לכנסה במשך תקופה ארוכה עקב מחלתו של אחד מחבריה והצורך למנות חבר אחר במקומו. המשיב מצטרף לטענות המדינה ומלין על התנכלותם של העותרים אשר לטענתו מזה שנים נוקטים נגדו בהליכים שונים במטרה להכפיש את שמו ומסבים לו הוצאות מרובות. המשיב מצהיר ושב ומצהיר כי כל שאמר בתצהירו – אמת, וכי מעולם לא כיהן כמנכ"ל המעבדה ולא היה מעורב, גם לגישת העותרים, בהליך הפיטורים של העותר. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי הרב בהגשתה וחוסר ניקיון כפיהם של העותרים שהתנהלותם, כך נטען, מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. מכל מקום, כך טוען המשיב, העתירה התייתרה נוכח קבלת החלטת הוועדה ובנוסף דין העתירה להידחות מחמת קיומו של מעשה בית דין. 6. נוכח האמור בתגובות המשיבים התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם. בהודעתם מיום 11.9.2016 הודיעו העותרים כי הם עומדים על עתירתם וכן הוסיפו בקשות שונות, שאין לקבלן, ובהן לחייב את המשיב להגיש תצהיר נוסף. עוד ביקשו העותרים לתקן את עתירתם ולהתייחס להחלטת הוועדה, שלגישתם יש לבטלה. 7. דין העתירה להידחות על הסף. טענות העותרים נגד המשיב נדונו ונדחו על ידי בית הדין האזורי לעבודה, על ידי בית הדין הארצי לעבודה ועל ידי בית משפט זה בבג"ץ 5584/14 הנ"ל. בצדק טענה, אפוא, המדינה כי העתירה דנן וכן התלונה לוועדה אינן אלא ניסיון לעקוף החלטות שיפוטיות חלוטות בנושא תצהירו של המשיב, תוך הטרדה חוזרת ונשנית של הערכאות השונות, של המדינה ושל המשיב בנושא שכבר הוכרע (השוו: בג"ץ 75/08 חברת מ.ע.ג.ן. יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' רשות המיסים בישראל (18.11.2009)). די בכך על מנת לדחות את העתירה. העתירה נדחית, אפוא. העותרים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 3000 ש"ח ובהוצאות המשיב 2 בסך 3000 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בתשרי התשע"ז (‏10.10.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16036620_V06.doc אה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il