עמוס אפלברג נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5584/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5584/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: עמוס אפלברג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. בית הדין הארצי לעבודה בתל אביב 3. מכון היהלומים הישראלי בע"מ 4. מעבדה גמולוגית בינלאומית בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אלכסנדר ספינרד בשם המשיבים: עו"ד נחום פינברג פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים י' פליטמן –נשיא, ל' גליקמן ו- א' רימון קפלן, ונציגי הציבור ר' בוימל ו- י' דויטש) בע"ע 20522-02-13. בפסק דינו, דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' צדיק ונציגי הציבור ד' זלינגר ו- א' בלאס) בתע"א 6721/09, לפיו נדחתה תביעתו של העותר לאכיפת יחסי עבודה בינו לבין המשיבים 3 ו-4. רקע והליכים קודמים 1. המשיבה 4 (להלן: "המעבדה") היא חברת בת של המשיב 3 ועיקר עיסוקה בהנפקת תעודות "תו תקן" המעידות על טיבם של יהלומים לצורך הערכת שוויים הכספי. העותר הוא יהלומן במקצועו, והועסק במעבדה כסמנכ"ל תפעול. במסגרת תפקידו היה העותר אחראי על כוח האדם והרכש במעבדה, והייתה לו גם גישה למלאי היהלומים שהוחזק בה. 2. ביום 4.12.2008, הגיע העותר לחנות למוצרי אריזה ורכש בה קרטונים בסכום של 78 ש"ח, בעבור חברה שבניהול אישתו. העותר שילם בעבור הרכישה בהמחאה מחשבון הבנק של אישתו והונפקה לו חשבונית מס בסכום הרכישה. שבועיים לאחר מכן, ביום 16.12.2008, שב העותר לאותה החנות, אך הפעם רכש בה שקיות בעבור המעבדה, בסכום של 866 ש"ח. אף בעבור רכישה זו שילם העותר באמצעות המחאה מחשבון הבנק של אשתו והונפקה לו חשבונית מס בסכום הרכישה. ביום 17.12.2008, אמור היה העותר להגיש את החשבונית שהונפקה לו בעבור רכישת השקיות להנהלת החשבונות במעבדה לצורך קבלת החזר כספי בגין הרכישה. ואולם, חלף הגשת החשבונית שהונפקה לו בעבור רכישת השקיות למעבדה, הגיש העותר את החשבונית שהונפקה לו בעבור רכישת הקרטונים לעסק שבניהולה של אישתו. עם קבלת החשבונית, העירה הפקידה בהנהלת החשבונות לעותר, כי הסכום הרשום בחשבונית נמוך מידי. בתגובה, הורה העותר לפקידה להוסיף את הספרה "0" ליד הסכום הרשום בחשבונית, כך שיירשם בה סכום של 780 ש"ח, במקום סכום של 78 ש"ח שהיה רשום בה במקור. 3. לאחר הגשת החשבונית, פנתה מנהלת החשבונות במעבדה לעותר על מנת לברר עמו את מהות החשבונית אותה הגיש. בתשובה לפנייתה, הבהיר העותר למנהלת החשבונות כי החשבונית אותה הגיש הוצאה בגין שקיות שרכש בעבור המעבדה, וביקש ממנה לדאוג להחזרת התשלום בעבור הרכישה בהקדם. ביום 18.12.2008, לאחר שהתגלה כי הסכום הרשום בחשבונית אותה הגיש העותר שונה מהסכום שנרשם בה במקור, זומן העותר למשרדו של מנכ"ל המעבדה לצורך בירור העניין. בהמשך לאותה פגישה, נשלח לעותר מכתב המורה לו לצאת לחופשה בת שבוע, עד לסיום הבירור בנושא וביום 29.12.2008 נערך לעותר שימוע שלאחריו הוחלט על פיטוריו מהמעבדה. 4. בעקבות פיטוריו, הגיש העותר ביום 16.6.2009 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בה עתר לאכיפת יחסי עבודה בינו לבין המשיבים 4-3, ולחלופין עתר לסעדים כספיים בגין הפיטורין. טענתו המרכזית של העותר הייתה כי הגשת החשבונית שהונפקה לו בגין רכישת הקרטונים נעשתה בטעות ובתום לב ולראיה, גם לאחר שינוי החשבונית, הסכום שעליו ביקש החזר היה נמוך מהסכום אותו הוציא מכיסו בגין רכישת שקיות עבור המעבדה. לפיכך, לטענת העותר, לא היה מקום לפטרו מהמעבדה ולדעתו טעותו בהגשת החשבונית נוצלה בכדי להביא לפיטוריו מסיבות לא ענייניות. 5. ביום 6.1.2013, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של העותר. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוא סבור שהעותר לא ביקש לרמות את מעסיקיו כאשר הורה על שינוי החשבונית. עם זאת קבע בית הדין, כי התנהלותו של העותר היא התנהלות חמורה שאין לתת לה גושפנקא. בית הדין האזורי עמד על כך שהעותר היה עובד בכיר במעבדה אשר לו גישה למלאי היהלומים המוחזק בה, וכי בנסיבות אלו חלה עליו חובת נאמנות מוגברת. עוד קבע בית הדין האזורי כי שינוי החשבונית על ידי העותר, כמו גם ניסיונו לתלות בכפופים לו את האשמה לטעותו שלו ולהסתיר אותה באמירות שאינן אמת, פגעו באמון בינו לבין מעסיקו. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי לא נפל פגם בהחלטה על פיטוריו. בית הדין האזורי הוסיף ודחה גם את טענותיו של העותר בדבר פגמים שנפלו בשימוע שנערך לו, וכן את טענותיו כי פיטוריו נבעו מסיבות לא ענייניות. 6. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה, ובפסק-דין מיום 11.2.2014 קבע בית הדין הארצי כי: "מדובר בערעור עובדתי שקביעותיו מעוגנות היטב בחומר הראיות שהיה בפני בית הדין קמא ומסקנותיו תואמות את המסכת העובדתית כפי שנקבעה על ידו". מכאן העתירה דנן. טענות העותר 7. בעתירתו, מעלה העותר טענות שונות נגד ההליך שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה וכן נגד החלטות ביניים שניתנו במהלכו, כגון ההחלטה שלא לאפשר לו לתקן את כתב תביעתו, ההחלטה שלא להורות על העברת הדיון בתיק לבית דין אחר, ועוד. העותר מוסיף וטוען לאכיפה בררנית וכובל על כך שהוא היחיד שפוטר בשל שינוי החשבונית, ואילו נגד אנשי הנהלת החשבונות במעבדה לא ננקטו כל צעדים בעקבות המקרה. בנוסף, חוזר העותר על טענתו לפיה פיטוריו היו שלא כדין ונבעו מסיבות לא ענייניות והוא שב ומעלה טענות נגד השימוע שנערך לו, טרם פיטוריו. אשר לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה טוען העותר כי נעשה בו שימוש לא ראוי בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, המתירה לבין הדין הארצי לדחות ערעור מנימוקיו של בית הדין האזורי. דיון והכרעה 8. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסקי דין של ערכאה זו מצומצמת למקרים אשר בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, שהצדק דורש את תיקונה (ראו, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 1148/14 רשואן נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.7.2014), בפסקה 7 לפסק הדין)). גישה מצמצמת זו יפה ביתר-שאת מקום שבו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי היו תמימי דעים לגבי השאלה שעמדה להכרעתם והגיעו למסקנה דומה (ראו, בג"ץ 3101/13 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (‏12.6.2014), בפסקה 10 לפסק הדין). 9. הטענות אותן מעלה העותר במקרה דנן הן טענות ערעוריות מובהקות. העותר אינו מצביע על טעות משפטית מהותית אשר נפלה בפסקי הדין שניתנו בעניינו וטענותיו מופנות נגד הכרעות קונקרטיות המסורות לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה והנטועות כולן בתשתית העובדתית-פרטנית של המקרה. לפיכך, אין העתירה דנן באה בגדר אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' באב התשע"ד (‏26.8.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14055840_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il