יעקב בן יששכר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3481/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3481/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: יעקב בן יששכר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 8.5.2013 בת"פ 1302/06 שניתנה על ידי כבוד השופט הבכיר י' יצחק בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' יצחק) מיום 8.5.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1302/06. 2. זהו ערעור פסלות נוסף שמגיש המערער לגבי אותו המותב, הדן בת"פ 1302/06 (ראו, למשל, ע"פ 2266/09 בן יששכר נ' מדינת ישראל (23.7.2009) (להלן – הערעור הקודם)). הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים פורטו בהרחבה בערעור הקודם, ועל כן אזכיר את פרטי המקרה בקצרה. המערער מואשם בעבירות של העלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות בגין התנהלותו של המערער כלפי כבוד השופט נ' נחמני, בעת שכיהן כשופט בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן. כבוד השופט י' יצחק החל לטפל בהליך לאחר ששני שופטים פסלו את עצמם. לכל אורך ההליך התנגד המערער למינוי של סניגור מהסניגוריה הציבורית. בית משפט השלום קבע כי תיערך למערער בדיקה פסיכיאטרית, בטרם סניגורו ישוחרר מייצוג. כיום מייצג המערער את עצמו. יצוין, כי ביום 18.4.2013 נאסר המערער למשך 24 שעות בגין ביזיון בית משפט, בשל התנהגותו במהלך הדיון שהתקיים באותו יום ובשל התעלמויות חוזרות ונשנות מהחלטות בית המשפט שניתנו במסגרת ההליך. 3. ביום 5.5.2013 הגיש המערער בקשה בכתב לבית משפט השלום שיפסול את עצמו מלשבת בדין בעניינו. יוער כי בקשה זו היא אחת בסדרה של בקשות פסלות רבות אשר הועלו בפני בית המשפט. בבקשה טען המערער בלשון בוטה כי המותב נגוע במשוא פנים, וכי הוא דן בעניינו תוך רדיפה אישית של המערער. לשיטת המערער, בית המשפט שם עצמו לשמש "כמשת"פ מטעם התביעה במסע התנכלות והתעמרות שלהם כנגד הנאשם", והוא רקם מזימה יחד עם המאבטחים להביא למאסרו של המערער ביום 18.4.2013. המערער התבסס, בין השאר, על אי נכונותו של המותב להיענות לבקשות מסוימות של המערער, ועל התנהלות המאבטחים בעת הדיונים בעניינו. 4. בדיון שהתקיים ביום 8.5.2013 חזר המערער על טענות אלה בעל פה. במהלך אותו דיון, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהנמקתו ציין בית משפט השלום כי הכפשות, הגשת בקשות סרק והתנהגות שאינה ראויה הפכו אצל המערער לנוהג. לפי בית המשפט, המערער עושה כל שביכולתו על מנת לגרום לסחבת ולסכל את ההליך השיפוטי. לעניין זה יצוין, כי מדובר בהליך פלילי שנפתח נגד המערער בשנת 2006. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 5. בכתב הערעור טוען המערער כי בית משפט השלום נגוע במשוא פנים, וכי החלטותיו משקפות עוינות כלפי המערער. המערער סומך את טענותיו על החלטות דיוניות של בית המשפט, שעניינן היעדר נכונות המותב לקבל טענות מסוימות, אי הסכמתו לזימון עדים ועוד. כמו כן, מוסיף הוא וטוען כי בית המשפט היה שותף יחד עם התביעה לכתבה בעיתון הקובעת את אשמתו של המערער, כי הדיונים נוהלו ב"אווירת טרור", וכי קיימת היכרות קודמת בין המותב לבין כבוד השופט נ' נחמני, שבגין ההתנהלות כלפיו מועמד המערער לדין. בשל כל אלה מבקש המערער לפסול את המותב, ולקבוע שהדיון יועבר למחוז אחר, ושכל חומר הראיות יומצא. אקדים ואומר כי עניינו של ערעור זה הוא פסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ומשכך אין מקום לדון במסגרת הליך זה בבקשה להעברת מקום הדיון, וגם אין מקום לקבוע קביעות לגבי חומר הראיות. בהתאם לכך, אדון רק בטענות הנוגעות לערעור הפסלות לגופו. 6. דין הערעור להידחות. סבורני כי במקרה דנא לא הוכיח המערער קיומה של עילת פסלות. על מנת להוכיח את קיומה של עילת פסלות יש להביא ראיות משמעותיות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 84 (2006) (להלן – מרזל)). חזקה על בית המשפט כי הוא פועל כדין, והנטל להוכיח אחרת הוא על הטוען לפסלות (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, 613 (1999)). בענייננו, לא הציג המערער כל ראיה לביסוס טענותיו. כך, אין כל יסוד, מלבד הצהרות המערער, לטענות בדבר יוזמה מצד בית המשפט להביא לפרסומה של כתבה בעיתון הנוגעת למערער. בנוסף, לא ברור מדוע סבור המערער כי המותב מכיר את כבוד השופט נ' נחמני היכרות אישית, שמקימה חשש ממשי למשוא פנים. טענות אלה אף לא הועלו בבקשת הפסלות. כמו כן, אינני מוצא כל יסוד לחשדות המערער כי בית המשפט רקם מזימות נגדו, במטרה להביא למאסרו בגין ביזיון בית משפט. מכתב הערעור עולה שכל שיש בידי המערער הן תחושות, חשדות והשערות, והרי באלה אין כדי לבסס טענת פסלות (מרזל, בעמ' 85). 7. באשר להחלטותיו הדיוניות של בית משפט השלום: הלכה היא כי החלטות דיוניות כשלעצמן אינן מקימות עילת פסלות. דרך המלך להשיג על החלטות כאלה בפלילים הינה במסגרת ערעור על פסק הדין (למשל, ע"פ 2463/13 מדינת ישראל נ' קאהן, פיסקה 9 (11.4.2013)). מכל מקום, מנימוקיו של בית משפט השלום ניכר כי הוא שקל את עמדתו ואת בקשותיו של המערער באופן שאינו מעיד על חשש ממשי למשוא פנים. גם לא ניתן ללמוד מאופי ההחלטות כשלעצמן כי דעת המותב ננעלה נגד המערער. 8. הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. נוכח התנהלותו של המערער, הגורמת לבזבוז זמן שיפוטי, ולשונו המשתלחת הנני שוקל הטלת הוצאות על המערער לטובת אוצר המדינה. המערער ינמק עד ליום 5.6.2013 מדוע לא יוטלו עליו הוצאות כאמור. ניתן היום, י"ד בסיון התשע"ג (23.5.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13034810_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il