יעקב בן יששכר נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 2266/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פלילים ע"פ 2266/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יעקב בן יששכר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט בתל אביב-יפו (השופט י' יצחק) מיום 19.2.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1302/06) בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' יצחק) מיום 19.2.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1302/06. 1. לבית משפט השלום בתל אביב-יפו הוגש ביום 15.1.2006 כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של העלבת עובד הציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה של פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 2(1) יחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, השתתף המערער בהפגנה קולנית שהתקיימה מול ביתו של השופט נ' נחמני, המכהן כשופט בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, ואשר טיפל, בין היתר, בעניינה של משפחת המערער. על-פי הנטען, כאשר יצא השופט נחמני מביתו יחד עם בנו, שישב בכסא גלגלים, פנה אליו המערער ועלב בו כשצעק כי הוא היה צריך להיפגע, ולא בנו. בהמשך, הטריד המערער את השופט נחמני בכך שהגיע אל בית הכנסת בו הוא מתפלל יחד עם אחרים (להלן: כתב האישום). 2. ביום 11.4.2006 הוקרא כתב האישום למערער. המערער נמנע מלהשיב לאישום. ביום 1.5.2006 התקיים דיון נוסף בעניינו של המערער, במסגרתו דחה בית המשפט (השופט מ' פלד) את טענתו המקדמית של המערער כי נתונה לו הגנה מן הצדק בשל היותו נרדף על-ידי הרשויות. עקב כך, וחרף הבהרת בית המשפט כי הימנעותו של המערער מלהשיב לאישום עשויה לשמש חיזוק לראיות התביעה, עמד המערער בסירובו שלא להשיב לכתב האישום. בנוסף, סירב המערער להצעת בית המשפט כי ימונה לו סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. בתום הדיון, הורה בית המשפט (השופט פלד) על העברת התיק למותב אחר, בין היתר מכיוון שדן בתיק אחר המתנהל כנגד המערער. ביום 22.6.2006 הודיעה גם השופטת ד' רייך-שפירא כי היא פוסלת עצמה מלדון בעניינו של המערער, וזאת הן מכיוון שדנה בהארכת מעצרו והן לאור היכרותה הקודמת עם אחותו של המערער. עקב כך, נקבע התיק לדיון בפני השופט י' יצחק. 3. ביום 9.11.2006 התקיים דיון נוסף בעניינו של המערער. במהלך הדיון, חזר בית המשפט (השופט י' יצחק) על הצעתו למנות למערער סניגור מהסניגוריה הציבורית. אף שהמערער הודיע כי הוא נשאר בסירובו למינוי סניגור, וחרף התנגדות התביעה לדחיית הדיון, דחה בית המשפט את הדיון על-מנת לאפשר למערער לשקול שוב את האפשרות כי ימונה לו סניגור. ביום 30.11.2006 התקיים דיון נוסף בעניינו של המערער. המערער הודיע לבית המשפט כי לא שינה מעמדתו, וכי הוא עומד על סירובו למינוי סניגור. בית המשפט קבע כי הוא מכבד את רצונו של המערער, והורה על דחיית הדיון על-מנת לקבל את תגובת התביעה לטענותיו המקדמיות של המערער. למשמע החלטה זו, החל המערער להתבטא כנגד בית המשפט, והודיע כי בכוונתו להגיד בקשה לפסילת המותב. בתגובה, נתן בית המשפט החלטה נוספת, במסגרתה דחה את בקשת המערער לפסילת המותב מהיותה מבוססת על טענות סרק, תוך שהוא מציין כי המערער "עשה לו נוהג לבקש פסילה של מותבים בתיק שלפניי". בית המשפט הוסיף, כי הדיון בעניינו של המערער התנהל באופן ראוי, תוך שמירה על זכויותיו של המערער. 4. ביום 16.4.2007 ביקשה התביעה מבית המשפט קמא כי ימונה למערער סניגור מהסניגוריה הציבורית, וזאת נוכח חוות-דעתו הראשונית של הפסיכיאטר המחוזי, שהוגשה בשלבי המעצר הראשונים בעניינו של המערער. לאחר שעיין בחוות-הדעת, הורה בית המשפט על מינוי סניגור למערער, בציינו כי התרשם שהמערער לא יוכל לנהל את הגנתו כנדרש. מהחומר שבפניי עולה, כי בדיונים הבאים שהתקיימו בעניינו המשיך המערער להביע זלזול מתמשך בבית המשפט ובסניגורים שמונו לו, תוך שהוא נוקט נגדם בלשון קשה ופוגענית. המערער נמנע מלהתייצב לדיונים בעניינו חרף קיומם של צווי הבאה, התעלם באופן שיטתי מהחלטות בית המשפט, ולא יצר קשר עם סניגוריו. התנהלותו של המערער הביאה לבקשות חוזרות ונשנות לשחרור מייצוג מטעם הסניגורים שמונו לו, אשר התלוננו על איומים ועל חוסר שיתוף פעולה מצד המערער. ביום 27.1.2009, ביקש בית המשפט מהפסיכיאטר המחוזי לערוך חוות-דעת נוספת ביחס למערער, נוכח התנהלותו האמורה. 5. ביום 17.2.2009 הגיש המערער לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בקשה לפסילת המותב, בטענה כי עניינו נדון במשוא פנים ותוך רדיפה אישית. המערער טען, כי בית המשפט עשה יד אחת עם בא-כוחו ועם המשטרה לשם הרשעתו, וזאת אף שלטענתו לא הוגשה נגדו כל תלונה (להלן: בקשת הפסלות). המערער ביסס את בקשתו על דברים שנאמרו לכאורה על-ידי בית המשפט (השופט יצחק) לבא-כוחו, עו"ד רוזה, ועל דברים שנכתבו בפרוטוקול ביחס לקיומה של חוות-דעת פסיכיאטרית, אף שלטענתו חוות-דעת כאמור אינה קיימת. ביום 19.2.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי המערער מטריד את בית המשפט ללא הרף בבקשות סרק שונות, אף שהוא מיוצג כדין. כן הורה בית המשפט למערער להימנע מלהגיש בקשות הכוללות הערות בוטות ופוגעניות המופנות כנגד בית המשפט וכנגד הסניגור והסניגוריה הציבורית. 6. על החלטה זו הוגש ביום 12.3.2009 הערעור שלפניי. לטענת המערער, הוא נרדף על-ידי בית המשפט בשל בקשות שהגיש למחיקת ההליך המתנהל נגדו, ובשל טענות שונות שהעלה ביחס לקיומה של הגנה מן הצדק וביחס לאלימות שחווה מצד חוקר המשטרה. כן טוען המערער, כי בית המשפט מסרב לדון בבקשות המקדמיות שהגיש, ומעלה טענות סרק לגבי מצבו הנפשי. המערער מוסיף וטוען, כי אף שכלל לא השיב על האשמה, כתב בית המשפט בפרוטוקול כי הוא כופר במעשים המיוחסים לו. לשיטתו, התנהלות זו של בית המשפט מעידה כי הוא פועל מתוך נקמה אישית, ולפיכך יש להורות על פסילתו. 7. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ובכלל זה בפרוטוקולים שנערכו על-ידי בית המשפט קמא ובהחלטות הביניים הרבות שניתנו על-ידי בית המשפט קמא בעניינו של המערער, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי על-מנת שתקום עילה לפסילתו של בית המשפט יש להראות כי קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375 (1975); ע"פ 1623/08 אלירן דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008)). לשם הוכחת העילה, על הטוען לפסלות להביא בפני בית המשפט ראיות משמעותיות המבססות את קיומה של עילת הפסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 85-84 (2006)). בעניינו של המערער לא הובאה כל ראייה התומכת בטענותיו, ולא הונחה תשתית עובדתית להוכחת הטענה כי התנהלותו של בית המשפט מקימה חשש למשוא פנים בניהול המשפט. זאת ועוד. מעיון בפרוטוקולים שנערכו על-ידי בית המשפט קמא עולה, כי אין יסוד לטענת המערער לפיה סירב בית המשפט לדון בטענות המקדמיות שהעלה, ולטענה כי בית המשפט ציין כי המערער כופר במעשים המיוחסים לו. לא זו אף זו, התנהלותו של בית המשפט מעידה על כך ששמר על זכותו של המערער להליך הוגן ודן בעניינו באופן מקצועי, כפי שבא לידי ביטוי הן במינוי הסניגור והן בבקשה לקבל חוות-דעת עדכנית בדבר מצבו הנפשי של המערער, ואין כל עדות לקיומו של יחס שלילי כלפי המערער מצידו של בית המשפט. לפיכך, אין כל יסוד להניח כי דעתו של בית המשפט ננעלה, במובן זה שנפגעה יכולתו לדון באופן הוגן וחסר פניות בעניינו של המערער. אף אם למערער תחושה סובייקטיבית כי לבית המשפט דעה קדומה כלפיו, הרי אין בתחושה זו, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת המותב (ראו: ע"פ 9528/08 עלאא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.12.2009); ע"פ 7342/08 זריהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2008)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ב' באב התשס"ט (23.7.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09022660_N01.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il