יגאל שגיא נ. רשות המיסים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 34085-04-26 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף המערער: יגאל שגיא נגד המשיבה: רשות המיסים ערעור על החלטות הרשמת מורן יהב מהימים 22.2.2026 ו-31.3.2026 בהש"א 58741-01-26 בשם המערער: בעצמו פסק-דין הערעור שלפניי מופנה כלפי שתי החלטות של רשמת בית משפט זה (כב' הרשמת מורן יהב), אשר ניתנו במסגרת הש"א 58741-01-26: האחת, מיום 22.2.2026, בגדרה נקבע כי בקשה לביטול פסק דין שהגיש המערער תיקלט במסגרת הליך חדש ונפרד, אך תדון לפני אותו מותב שנתן את ההחלטה שביטולה התבקש; השנייה, מיום 31.3.2026, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.2.2026, וכן נדחתה בקשתו של המערער לפסיקת הוצאות לטובתו. להלן, בקליפת האגוז, מסכת ההתדיינויות שקדמה להליך מושא הערעור: נגד המערער נפתח תיק הוצאה לפועל בגין חוב למשיבה, רשות המיסים. בהמשך לכך, ביום 22.11.2022, הגיש המערער לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה לסעד הצהרתי שיקבע כי הוא פרע את החוב, וכי המשיבה היא זו שחבה לו כספים (ת"א 48745-11-22). ביום 7.8.2024 סילק בית משפט השלום (כב' השופטת מלכה ספינזי-שניאור) תביעה זו על הסף, הן מחמת מעשה בית דין (ביחס לחוב אותו הוא מבקש לבטל ואשר אושר בפסק דין חלוט), הן מחמת היעדר סמכות עניינית (ביחס לטענותיו המופנות כלפי שומה חדשה שנקבעה לו) והן משום שנדרש היה להגיש תביעה כספית, חלף תביעה למתן סעד הצהרתי (ביחס לטענתו כי המשיבה חבה לו כספים). ערעור שהגיש המערער על פסק דין זה (ע"א 32242-09-24) נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ו-נפתלי שילה) ביום 24.5.2025, תוך חיוב המערער בהוצאות. בקשה לרשות ערעור (רע"א 33780-05-25) נדחתה על ידי בית משפט זה (השופטת דפנה ברק-ארז) ביום 30.6.2025 (להלן: בקשת רשות הערעור), וכך גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו (החלטה מיום 6.7.2025). המערער לא אמר נואש והגיש לבית משפט זה "תובענה לביטול החלטה שהושגה במרמה/הטעיה, שדחתה רע"א 33780-05-25 וקיום משפט חוזר", וזו נקלטה במסגרת תיק בקשת רשות הערעור. בעקבות זאת, הגיש המערער ביום 25.9.2025 בקשה להורות כי התובענה האמורה תיקלט כתיק חדש ולא במסגרת התיק הקיים של בקשת רשות הערעור, אך עוד באותו יום בית המשפט לא נעתר לתובענה בנימוק שהטיפול בתיק הסתיים, ותוך שצוין כי בקשה לקיום משפט חוזר אזרחי צריכה להיות מוגשת לערכאה הדיונית. מספר ימים לאחר מכן, הגיש המערער השגה על החלטת המזכירות לקלוט את התובענה בתיק בקשת רשות הערעור, והשגתו נדחתה ביום 9.10.2025 במסגרת הש"א 74377-09-25 (כב' הרשם רון גולדשטיין). ערעור רשם שהגיש המערער על החלטה זו נדחה אף הוא ביום 1.1.2026 במסגרת ע"ר 36854-11-25 (השופט דוד מינץ; להלן: ערעור הרשם). עד כאן תקציר הפרקים הקודמים, ומכאן להליך בו עסקינן: נגד החלטת השופט מינץ בערעור הרשם הגיש המערער "תובענה לביטול פסה"ד בתיק ע"ר 36584-11-25 שהושג במרמה/הטעיה וקיום משפט חוזר אזרחי". מאחר שהמזכירות ביקשה לקלוט את התובענה האמורה בתיק ערעור הרשם, ולא במסגרת תיק חדש ונפרד, הגיש המערער השגה לרשמת בית משפט זה. ביום 22.2.2026 הורתה הרשמת כי תובענת המערער תיקלט במסגרת הליך חדש ונפרד כפי שביקש המערער, אשר יבוא לפני המותב שנתן את פסק הדין שאותו מבוקש לבטל (דהיינו, השופט מינץ). למחרת, ביקש המערער כי ייפסקו לטובתו הוצאות, וביום 4.3.2026 הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.2.2026. שתי הבקשות נדחו ביום 31.3.2026, ועל רקע זאת הוגש הערעור שלפניי. בהליך ההשגה שלפניי מלין המערער הן על הקביעה כי תביעתו לביטול פסק דין תידון על ידי המותב שנתן את פסק הדין בערעור הרשם (השופט מינץ) והן על דחיית בקשתו לפסיקת הוצאות לטובתו. דין הערעור, על שני רכיביו, להידחות. כפי שכבר נפסק בעבר, הדרך הדיונית לביטולו של פסק דין סופי שניתן מחמת מרמה היא באמצעות תקיפה ישירה של פסק הדין על ידי הגשת תובענה חדשה ועצמאית לביטולו, וכי אין להגיש בקשה כזו בגדר ההליך המקורי בו ניתן (ראו מיני רבים: ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 647 (1991) (להלן: עניין אע'בריה); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 373-372 (2003); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ, פסקה 17 (22.7.2014); רע"א 4582/18 בלורן יבוא ושווק פרזול בע"מ נ' מנהל מיוחד של החברות טופז אומנות, פסקה 15 (5.11.2018)). עוד נפסק כי תובענה כאמור תוגש לערכאה שנתנה את ההחלטה השיפוטית שמבוקש לבטלה, וכי, ככלל, זו תידון בידי אותו מותב שנתן אותה. אחד מהטעמים שצוינו לכך הוא שיקולי יעילות, באשר נכון יותר כי אותו מותב שנתן את ההחלטה השיפוטית, אשר בקיא במכלול החומר בתיק, הוא שייבחן את הטענות ואת השפעתן על ההכרעה שנתן (עניין אע'בריה, בעמ' 648-647; ע"א 3203/91 אזולאי נ' אזולאי, פסקאות 5-4 (23.10.1995); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 600 (1991)). נוכח האמור, לא מצאתי ממש בטענת המערער כי התובענה שהגיש צריכה להתברר בפני מותב אחר מזה שנתן את ההחלטה שאותה מבוקש לבטל, ואף לא בפני הרכב תלתא. כן יודגש בהקשר זה כי טענת המערער לפיה המותב שנתן את ההחלטה אותה הוא חפץ לבטל מצוי "בניגוד עניינים מובנה" איננה מובנית, משום שעילת המרמה היא כלפי בית המשפט, וכך טוען אף המערער עצמו (ראו סעיף 6 לתובענה שהגיש). אף לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הרשמת שלא לפסוק הוצאות לטובת המערער. סוגיה זו מצויה בלב שיקול הדעת השיפוטי הנתון לרשמת, כאשר התערבות בה שמורה למקרים חריגים ביותר, שהמקרה דנן אינו נמנה עמם (בש"א 195/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה, פ"ד מב(3) 32, 42-41 (1988), בש"א 5060/19 עו"ד אבו רוקן נ' כיוף, פסקה 7 (25.7.2019); ע"ר 12498-07-25 פלוני נ' פלונית (20.7.2025)). סוף דבר: הערעור נדחה. מאחר שהערעור היה נטול כל יסוד, ובשים לב לכך שלא התבקשה תגובה, יישא המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום מתון של 2,500 ש"ח. ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ו (24 מאי 2026). עופר גרוסקופף שופט