גאדה חמדאן נ. מפקד האזור באיו"ש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3371/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. גאדה חמדאן 2. מאזן חמדאן נ ג ד המשיבים: 1. מפקד האזור באיו"ש 2. ראש המינהל האזרחי 3. מתאם פעולות הממשלה בשטחים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מוניר עזאם פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה במסגרתה התבקשנו להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יתירו את כניסת העותר לשטחי האזור. העותר, אזרח ספרד (המחזיק גם בדרכון ירדני על פי המסמכים שצורפו לעתירה), נשוי לעותרת, תושבת האזור המתגוררת ברמאללה עם שלושת ילדיהם הקטינים של השניים. לטענת העותר, בעבר היה נכנס לאזור לבקר את בני משפחתו על פי אשרה שניתנה לו, עד אשר לפני מספר חודשים סורבה בקשתו לקבלת אשרת כניסה בטענה כי הפר את תנאי האשרה עת "נסע דרך בן גוריון". לאחר שהעותר פנה לקבלת אשרת כניסה לפי "נוהל כניסת זרים לשטחי איו"ש" (להלן: נוהל כניסת זרים) למשיב 3, מתאם הפעולות בשטחים במשרד הביטחון (להלן: המשיב), הובהר לעותר במכתב מיום 26.12.2018 כי הוא אינו מורשה לבקש אשרת כניסה לפי נוהל זה, ופתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה לרישיון ביקור באיו"ש באמצעות הרשות הפלסטינית. עוד צוין כי בתאריך 16.9.2018 הועברה בקשה לאיחוד משפחות בעניינם של העותרים מהרשות הפלסטינית, כאשר עוד באותו יום נשלח מענה כי יש לספק מסמכים נוספים ומאז הבקשה עודנה תלויה ועומדת. לטענת העותרים, העותר הגיש בקשה להארכת אשרה בהסתמך על מדיניות שהייתה נהוגה במשך שנים ועל כן אין מקום לסרב לבקשתו לקבלת אשרת כניסה. כמו כן, באשר לבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה בעניינם של העותרים, מבירור שערכו עם הרשות הפלסטינית עולה כי לא התקבל מענה מהצד הישראלי בקשר למסמכים נוספים שנדרשים. לפיכך טענו העותרים כי "הפתרון המידתי והסביר" למצב שנוצר הוא מתן רישיון לעותר, גם אם תוך חיובו בהפקדת ערבות, עד למתן תשובה בבקשת איחוד משפחות שהוגשה. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שניתן להבין מהמכתב שצירף העותר מטעם המשיב מיום 26.12.2018, העותר מחזיק בדרכון ירדני (דבר אשר לא גילה במסגרת עתירתו), ועל כן הובהר לו כי הוא משתייך לקטגוריה של זרים אשר כלל אינם מורשים לבקש אשרת כניסה לפי נוהל כניסת זרים. על כן אפוא, המשיבים כלפיהם מופנית העתירה אינם הכתובת הנכונה לקבלת הסעד המבוקש על ידי העותר – היתר כניסה לשטחי האזור, וממילא לא יכולה להתקיים כל עילה להתערבות. פשיטא, כי האפשרות של הגשת בקשה לאשרה מטעם הרשות הפלסטינית פתוחה בפני העותר. בנסיבות אלה, אין כל מקום להידרש לטענת הסתמכות מצד העותר, אשר טען כי בעבר ניתנה לו אשרת ביקור (ראו: בג"ץ 5990/16 עודה נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (22.11.2016)), טענה אשר גם לא הוצגה לה כל תשתית עובדתית תומכת. כל שנטען בעניין זה – מבלי שצורפו כל אסמכתאות המאמתות את הטענה – כי ניתנה לו אשרה בעבר עד אשר הוא סורב "לפני ארבעה חודשים" בשל כך ש"נסע דרך בן גוריון" (טענה אשר אף היא לא הובהרה דיה). העתירה נדחית אפוא על הסף. ניתן היום, ‏ט"ז באייר התשע"ט (‏21.5.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19033710_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il