רוזנשטיין עו"ד נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3304/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: עו"ד נתנאל רוזנשטיין נ ג ד המשיבים: 1. המפקח הכללי של משטרת ישראל 2. משטרת ישראל 3. ראש אגף משאבי אנוש משטרת ישראל 4. שוטר (זהות בלתי ידועה) 5. שוטר (זהות בלתי ידועה) 6. יששכר דב פרנקל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העותר, עורך-דין במקצועו המתגורר בביתר עילית, הגיש ביום 22.4.2020 תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (להלן: "מח"ש") אודות אירוע שהתרחש ביום 3.4.2020 בשכונת מאה שערים שבירושלים, במסגרתו, על פי הנטען, הופעלה אלימות חמורה על ידי שני שוטרים כלפי המשיב 6, אף הוא עורך-דין במקצועו (להלן: "האירוע" ו-"הנפגע", בהתאמה). לטענת העותר, המקור לאלימות קשה זו הוא על רקע השתייכותו של הנפגע למגזר החרדי, עמו נמנה גם העותר. ביום 23.4.2020 פורסם בכלי התקשורת כי השוטרים המעורבים באירוע נחקרים על ידי מח"ש וכי הם שוחררו לביתם בתנאים מגבילים. ביום 26.4.2020 פנה העותר בכתב גם לממלא מקום מפכ"ל המשטרה (המשיב 1. להלן: "המפכ"ל") בבקשה שיפעיל את סמכותו וחובתו על פי הדין ויפטר את השוטרים, ולמצער ישעה אותם משירותם במשטרה. בנוסף לכך, על פי הנטען, פנה העותר מספר פעמים נוספות, הן דרך הטלפון והן דרך הדואר האלקטרוני, ללשכת המפכ"ל וללשכת היועץ המשפטי של המשטרה בעניין פנייתו. ביום 11.5.2020 קיבל העותר מכתב מאת אגף משאבי אנוש במשטרה (הנושא את התאריך 30.4.2020), בו עדכן כי בעקבות האירוע נפתחה חקירה במח"ש שעודנה מתנהלת, וכי האירוע מוכר ומטופל גם במחלקת המשמעת של המשטרה. יחד עם זאת, מאחר שהנפגע מיוצג על ידי עורך-דין אחר, לא נמצא מקום למסור פירוט מעבר לכך לעותר. למען שלמות התמונה יצוין כי העותר טוען שהנפגע עדכן אותו כי ביום 7.5.2020 נסתיימה חקירת מח"ש, והעניין הועבר לטיפול הפרקליטות. נוכח האמור, הגיש העותר ביום 21.5.2020 את העתירה שלפנינו, וביקש כי נורה למפכ"ל לפטר את השוטרים המעורבים באירוע, ולחילופין להשעותם. בנוסף, מבקש העותר כי נקיים דיון דחוף בעתירה. לטענת העותר, במהלך האירוע נעברה על ידי השוטרים המעורבים עבירת אלימות חמורה, וכן עבירות נוספות, והדבר מצדיק נקיטת אמצעים מנהליים כלפיהם, ובראשם פיטורים. לשיטתו, כל החלטה שלא לפטר, ולמצער להשעות, את השוטרים המעורבים חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני. משכך, משלא פעל המפכ"ל בעניין, הרי שהתנהלותו מנוגדת לדין, פוגעת בתקינות המינהל ובשלטון החוק, וכן פוגעת אנושות באמון הציבור. עוד טוען העותר כי הוא בעל זכות עמידה עצמאית, הנפרדת מזו של הנפגע, וזאת משום שהפעולות העומדות לבחינה נוגעת באופן ישיר לתלונה שהגיש למח"ש. כן טוען העותר כי קיומו של נפגע עבירה אינו מאיין את מעמדו של מתלונן שאינו כזה. עוד טוען העותר כי הוא נהנה ממעמד של עותר ציבורי, היות שהאירוע התרחש, לשיטתו, על רקע השתייכותו של הנפגע למגזר החרדי, עמו נמנה כאמור גם העותר. לבסוף, העותר מציין כי הנפגע הוא "תומך סמוי בעתירה" אשר מסר לעותר כי "מסיבות אישיות ונוספות הוא מעדיף שלא להגיש עתירה עצמאית ושלא לעמוד בחזית המאבק באופן אישי" (סעיף 68 לעתירה). לאחר שעיינו בעתירה ונספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. המדובר באירוע שהתרחש ביום 3.4.2020, כאשר העותר הגיש את תלונתו למח"ש ביום 22.4.2020. עיון בתשובת אגף משאבי אנוש במשטרה לתלונת העותר מעלה כי הטיפול באירוע מושא תלונתו טרם הושלם, הן במישור הפלילי והן במישור המשמעתי. בנסיבות אלו, יש להותיר לרשויות המוסמכות פרק זמן סביר לחקור את האירוע, ולגבש את עמדתן ביחס לצעדים שיש לנקוט כלפי השוטרים המעורבים. לפיכך, אין מקום להתערבות שיפוטית בעקבות העתירה בשל היותה מוקדמת (בג"ץ 3193/20 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.5.2020); בג"ץ 9607/17 פישר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 12 (1.2.2018); בג"ץ 6845/13 אופיר נ' שר האוצר, פסקה 4 (11.3.2014); בג"ץ 8885/13 פלוני נ' שלטונות צבא הגנה לישראל, פסקאות 11-9 (22.4.2014)). זאת ועוד, ככלל לא ייעתר בית המשפט לעתירות ציבוריות מקום בו קיים נפגע ישיר וקונקרטי, וזאת אף אם האחרון נמנע מהגשת בקשה לסעד לבית המשפט (בג"ץ 837/19 עו"ד פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (4.2.2019); בג"ץ 6972/07 עו"ד לקסר נ' שר האוצר, פסקה 24 (22.3.2009) (להלן: "עניין לקסר"); בג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז(2) 62, 69 (2003)). אחד הטעמים לכך נעוץ בתפיסה כי כאשר הנפגע מהפעולה השלטונית אינו עותר נגדה, משמעות הדבר היא שאין צורך אמיתי בהתערבות שיפוטית (בג"ץ 962/07 עו"ד לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (1.4.2007); עניין לקסר, פסקה 24). טעמים נוספים הם השלכות העתירה על המעורבים הישירים, שעשויים להיגרר לבירור משפטי שלא מרצונם, וכן החשש שהעתירה תדון על בסיס עובדתי חסר (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 289 (2017)). והמקרה שלפנינו יוכיח: הנפגע, שהוא עורך-דין בעצמו, מיוצג על ידי עורך-דין אשר מטפל בעניינו מול רשויות החקירה, ועולה מהעתירה וצרופותיה כי הללו מעדכנות אותו בדבר הטיפול בעניין. לעומת זאת, העותר כלל לא היה עד לאירוע ואף אין לו זיקה להתרחשותו. משכך, למרות הדאגה שמפגין העותר לאינטרסים של הנפגע, ושל המגזר אליו הוא משתייך, בהינתן שקיים נפגע ישיר, אין מקום לאפשר לעותר להתעבר בריבו. לבסוף, העותר סבור כי התלונה שהגיש לרשויות היא זו שמקנה לו זכות עמידה עצמאית משזו של הנפגע הישיר. ואולם, טענה זו לא ניתן לקבל. אם תאמר אחרת, הדבר יביא הלכה למעשה לעקיפה של המשוכות העומדות בפני העותר, כך שעל מנת שלעותר תקום זכות עמידה, אפילו שהוא אינו נפגע ישיר, די בכך שיפנה בכתב לרשות המוסמכת (השוו: בג"ץ 9480/16 ד"ר סדובסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (28.12.2016)). אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה כי במקרה זה דין העתירה להידחות על הסף. לצד זאת, ומבלי להידרש לנסיבות העניין, שעודן נבדקות, אין צריך לומר כי כל אלימות משטרתית שלא לצורך היא תופעה פסולה שיש להיאבק בה. אין בפסק דיננו כדי לגרוע מאמת פשוטה זו. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף. ניתן היום, ‏ח' בסיון התש"ף (‏31.05.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20033040_Y02.docx שש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il