מדינת ישראל נ. מוחמד יאסין

פסק-דין בתיק ע"פ 319/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 319/11 ע"פ 906/11 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערת בע"פ 319/11 והמשיבה בע"פ 906/11: מדינת ישראל נ ג ד המערער בע"פ 906/11 והמשיב 1 בע"פ 319/11: מוחמד יאסין המשיב 2 בע"פ 319/11: ג'מאל יאסין ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.12.2010 בת.פ 9798-05-10 שניתן על ידי כב' השופטת צ' קינן תאריך הישיבה: כ"ח תשרי תשע"ב (26.10.2011) בשם המערערת בע"פ 319/11 והמשיבה בע"פ 906/11: עו"ד יעל שרף בשם המערער בע"פ 906/11 והמשיב 1 בע"פ 319/11: עו"ד אלי סבן בשם המשיב 2 בע"פ 319/11: עו"ד ארגוב ארצי; עו"ד קובי טל בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' שושנה אלימלך פסק-דין השופטת א' חיות: בפניי ערעור שהגישה המדינה על קולת העונשים אשר גזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת צ' קינן) על מוחמד יאסין (להלן: מוחמד) וג'מאל יאסין (להלן: ג'מאל) בגין עבירות של נשיאת והובלת נשק שלא כדין וסחר בנשק שלא כדין בהן הורשעו, וכן ערעור שהגיש מוחמד על חומרת העונש שנגזר עליו. העובדות הצריכות לעניין 1. מוחמד, יליד 1988, וג'מאל, יליד 1999, הורשעו לפי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות של נשיאה והובלת נשק שלא כדין (בשני אירועים) ושל סחר בנשק שלא כדין (מוחמד בשלושה אירועים וג'מאל באירוע אחד). על פי כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודו, מוחמד נפגש עם סוכן סמוי שפעל בשליחות המשטרה (להלן: הסוכן) וסיכם איתו כי ימכור לו אקדח תמורת 16,000 ש"ח. בהמשך לשיחה זו נפגשו הסוכן ומוחמד ביום 2.1.2010 בצומת טמרה, אספו את ג'מאל ונסעו יחדיו לטמרה ברכב הונדה בו נהג אדם נוסף (להלן: נהג ההונדה). בטמרה חבר אליהם אדם אחר שזהותו אינה ידועה, אשר הגיע ברכב טויוטה והחזיק ברשותו אקדח מסוג FN בקוטר 9 מ"מ ומחסנית (להלן: האחר), ומוחמד והסוכן הצטרפו אליו. כאשר הגיעו לבית בטמרה יצא האחר מרכב הטויוטה, נכנס לבית וחזר לרכב כשהוא נושא כדורים שאת חלקם הטעין במחסנית, ובמהלך הנסיעה לכיוון היציאה מטמרה הוציא את האקדח מחלון המכונית וירה מספר יריות באוויר. ג'מאל נסע כל העת לפניהם ברכב ההונדה עם נהג ההונדה והשניים דיווחו ליושבי הטויוטה כי הדרך פנויה. לאחר מכן מסר האחר את האקדח, המחסנית וארבעה כדורים לידי הסוכן ובתמורה העביר הסוכן לידי מוחמד סך של 16,000 ש"ח, מתוכם קיבל מוחמד 3,000 ש"ח והיתרה הועברה לאחרים. באירוע נוסף שוחח מוחמד עם הסוכן ביום 23.1.2010 על כך שימכור לו אקדח תמורת 13,000 ש"ח, ויומיים לאחר מכן, ביום 25.1.2010, קבעו לבצע את העסקה בטמרה. באותו יום נפגשו מוחמד, ג'מאל ואדם נוסף (להלן: האחר) עם הסוכן בצומת טמרה, מוחמד הודיע לסוכן כי לא הצליח להשיג את האקדח עליו סיכמו וג'מאל הציע לו אקדח אחר בקוטר של 9 מ"מ. מוחמד, ג'מאל והסוכן נסעו לבית בטמרה ברכב בו נהג מוחמד, ומוחמד וג'מאל נכנסו לבית ויצאו ממנו כשהם נושאים תת-מקלע מאולתר בקוטר 9 מ"מ, מחסנית ושני כדורים. לאחר מכן נסעו מוחמד, האחר והסוכן לכיוון אזור התעשייה של טמרה, כאשר מוחמד נוהג ברכב ונושא בו את תת-המקלע, המחסנית והכדורים. במהלך הנסיעה העביר הסוכן למוחמד סך של 11,550 ש"ח וכשהגיעו לאזור התעשייה הפציר מוחמד בסוכן לירות בנשק על מנת לוודא שהוא תקין והסוכן ירה שני כדורים, ולאחר מכן מסר מוחמד את תת-המקלע והמחסנית לידי הסוכן. באירוע שלישי שהתרחש ביום 24.1.2010 סיכם מוחמד עם הסוכן בטלפון שימכור לו אקדח תמורת 11,000 ש"ח, והצדדים קבעו להיפגש בטמרה בהמשך אותו יום לשם ביצוע העסקה. מוחמד הגיע לפגישה כשהוא נושא אקדח בקוטר 7.65 מ"מ ומחסנית, מסר אותם לידי הסוכן וקיבל תמורתם את הסכום שסוכם. גזר דינו של בית משפט קמא 2. לאחר קבלת תסקירים של שירות המבחן ושמיעת טיעונים לעונש מטעם מוחמד וג'מאל (טיעוני המדינה לא נשמעו בשל שביתת הפרקליטים), גזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת צ' קינן) את דינם כדלקמן: על מוחמד נגזרו ארבעים חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), שנים עשר חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 38,000 ש"ח (או עשרה חודשי מאסר תמורתו). על ג'מאל נגזרו שלושים ושניים חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), שנים עשר חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 15,000 ש"ח (או חמישה חודשי מאסר תמורתו). בגזר דינו עמד בית המשפט על הסיכון הפוטנציאלי הגלום בעבירות הנשק שבהן הורשעו מוחמד וג'מאל ועל הצורך ליתן משקל מרכזי לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם בעת גזירת העונש בציינו כי הדברים יפים גם לגבי מי שזו לו הרשעתו הראשונה. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן נשאו מוחמד וג'מאל כלי נשק מסוגים שונים, הובילו אותם וסחרו בהם וכי העובדה שעשו כן במספר הזדמנויות מלמדת על הנגישות שיש להם לכלי נשק. עוד ציין כי העובדה שהם היו רק חוליה בשרשרת של העוסקים בנשק אין בה כדי להפחית מחומרת מעשיהם והוא הוסיף וציין כי על פי התרשמותו של שירות המבחן ג'מאל הוא בעל דפוסי התנהגות עברייניים וקיים חשש להישנות עבירות פליליות מצידו בעתיד. מנגד ציין בית המשפט כשיקולים לקולא את גילם הצעיר של מוחמד וג'מאל, את הודאתם בשלב מוקדם של ההליך, את העובדה שהם נעדרי עבר פלילי, ולגבי ג'מאל צוין גם מצבה הקשה של משפחתו נוכח התמכרות אביו לסמים. מכאן הערעורים שבפניי, בהם מערערת המדינה על קולת העונשים שהוטלו על מוחמד וג'מאל (ע"פ 319/11) ואילו מוחמד מערער על חומרת העונש (ע"פ 906/11). טיעוני הצדדים 3. המדינה מבקשת להחמיר בעונשם של מוחמד וג'מאל נוכח חומרת מעשיהם והצורך בהתמודדות אפקטיבית ומרתיעה עם התופעה המסוכנת של סחר בנשק בלתי חוקי והחזקתו. בערעור דנן ובערעורים הנוספים שהגישה המדינה על גזרי דין שניתנו בעניינם של נאשמים שהורשעו בביצוע עבירות נשק בעקבות פעילות הסוכן (ראו ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.12.2011) (להלן: עניין נפאע)), טוענת המדינה כי זמינותם של כלי נשק מסוגים שונים עלולה להפוך סכסוכים "שגרתיים" לאירועים עקובים מדם, משרתת את העוסקים בפשיעה ובטרור ומסכנת את הציבור הרחב. בנוסף טוענת המדינה כי תופעה זו מציגה פיתוי כספי משמעותי לנוטלים בה חלק וסיכון מועט יחסית להיתפס, וזאת בשל הקושי הרב בחשיפת עבירות אלו המבוצעות בחשאי. לגישת המדינה, העונש שנגזר על מוחמד וג'מאל אינו נותן ביטוי הולם לחומרת מעשיהם ולצורך בהרתעה אפקטיבית מפני סחר בנשק בהתחשב בעובדה שביצעו עבירות חוזרות באופן מתוכנן ובשיתוף אנשים נוספים עבור בצע כסף. עוד טוענת המדינה כי מעשיהם של מוחמד וג'מאל מעידים שביכולתם להשיג נשק בלתי חוקי מסוגים שונים, לרבות אקדחים ותת-מקלע, כלי שהוא בעל יכולת רבה להרג והרס. אשר למוחמד טוענת המדינה כי הוא היה דמות דומיננטית בביצוע העבירות - הוא זה שעמד בקשר עם הסוכן ותיאם עמו את העסקאות, נשא את תת המקלע ברכבו והפציר בסוכן לנסות את כלי הנשק באירוע השני, קיבל לידיו את תמורת הרכישות מאת הסוכן ומכר לו אקדח נוסף בהזדמנות שלישית. עוד היא טוענת כי גם ג'מאל הפגין מעורבות ניכרת בביצוע העבירות, למשל בכך שהציע לסוכן למכור לו אקדח אחר, הביא את תת-המקלע יחד עם מוחמד באירוע השני, ובכך שוידא כי הדרך פנויה בעת "ניסוי הכלים" באירוע הראשון. יתרה מכך, לטענת המדינה התרשמותו של שירות המבחן מג'מאל ומיחסו לעבירות שביצע, מצביעה על קושי בנטילת אחריות ומעוררת דאגה באשר להמשך דרכו. מטעמים אלו מבקשת המדינה לקבל את הערעור, להחמיר במידה ניכרת בעונשם של מוחמד וג'מאל, ולקבוע את רף הענישה הראוי לעבירות אותן ביצעו. 4. מוחמד וג'מאל מצידם מבקשים לדחות את ערעור המדינה ובערעורו שלו אף עותר מוחמד להקלה בעונש שגזר עליו בית משפט קמא בטענה כי העונש הינו חמור יתר על המידה ועולה על רף הענישה המקובל. מוחמד מדגיש כי האינטרס הציבורי הוא אכן שיקול רלוונטי וחשוב בגזירת הדין אך הוא רק שיקול אחד מתוך קשת רחבה של שיקולים אותם על בית המשפט לשקול בקובעו את העונש. במקרה דנן, כך הוא מוסיף וטוען, היה על בית המשפט לתת משקל נכבד יותר לנסיבותיו האישיות ולאפשרות שיקומו. בהקשר זה טוען מוחמד כי את העבירה בגינה הורשע ביצע זמן קצר לאחר שמלאו לו 21 שנים, כי הוא נעדר עבר פלילי וכי סיים 12 שנות לימוד ומאז סיום לימודיו עבד באופן רצוף במוסך בטמרה. עוד הוא טוען כי נטל אחריות מלאה על מעשיו ובחר להודות בכתב האישום, ובכך חסך את שמיעת עדי התביעה ובפרט את עדותו של הסוכן המשטרתי הסמוי. מוחמד מוסיף ומדגיש כי הבין את חומרת מעשיו כבר בתחילת ההליך ועל כך יכולה להעיד העובדה שהסכים למעצרו עד תום ההליכים חרף העובדה שזוהי הפעם הראשונה בה נעצר. לטענת מוחמד גם בתסקיר שירות המבחן, אשר אינו כולל המלצה טיפולית, צויין כי הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע צער וחרטה, כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי וכי נגרר אחרי אחרים לביצוע העבירה. מוחמד מוסיף וטוען כי הוא כלל לא נכלל ברשימת היעדים של הסוכן המשטרתי, כי שמו הוסף לרשימה ביוזמת הסוכן רק לאחר ביצוע העסקאות המפורטות בכתב האישום, וכי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה שהוא לא היה "הרוח החיה" מאחורי העסקאות אלא הופעל על ידי אחרים אשר גרפו את מירב הרווחים. לעניין זה טוען מוחמד כי גם הקנס שהושת עליו נוטה לחומרה שכן הוא היה גורם שולי בעסקאות ועל פי כתב האישום הועבר רוב התשלום עבור העסקה באישום הראשון לידי אחרים. מוחמד מוסיף וטוען בהקשר זה כי ממילא ייפול סכום הקנס במלואו על כתפי משפחתו ויש להתחשב בכך. 5. בתשובה לערעור המדינה טוען ג'מאל, ואליו מצטרף מוחמד בנקודה זו, כי משבאי כוח המדינה לא התייצבו לדיון שנקבע לטיעונים לעונש בעניינם, לא יכולה להישמע בפי המדינה בשלב זה טענה לפיה מן הראוי להחמיר בעונשם. כן טוען ג'מאל מצידו כי חלקו במעשים שולי וכי מיוחסת לו מעורבות קטנה יחסית בביצוע שתי עבירות בלבד. ג'מאל מוסיף ומדגיש את גילו הצעיר (כבן 21), את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי וכן את העובדה שמשפחתו קשת יום ומצבו הנפשי קשה עקב הסכסוכים המשפחתיים בכפרו. לטענתו הוא מבין את חומרת מעשיו ומקבל עליו את הדין, אך אין מקום להחמיר בעונשו מעבר לעונש שהשית עליו בית משפט קמא. דיון 6. מוחמד וג'מאל הורשעו בהובלה ונשיאת נשק שלא כדין ובסחר בנשק שלא כדין, לאחר שמכרו נשק לסוכן משטרתי סמוי בשתי הזדמנויות שונות ומוחמד הוסיף ומכר נשק כאמור בהזדמנות נוספת. על הצורך להחמיר עם אלה הנוטלים חלק בסחר בלתי חוקי בנשק עמדנו בעניין נפאע הנזכר לעיל, בו התקבלה עמדתה העקרונית של המדינה לפיה הגיעה העת להחמיר בענישתם של נאשמים שהורשעו בעבירות נשק בכלל ובעבירות של סחר בנשק בפרט, נוכח היקפו ומימדיו של הסחר הבלתי חוקי בנשק ובשל הצורך לתרום לבלימת תופעה מדאיגה זו בענישה מרתיעה ויעילה. אשר לעניינם הפרטני של מוחמד וג'מאל. מוחמד סחר בנשק בשלושה אירועים שונים ויש בכך כדי להעיד כי בחר בפעילות עבריינית מסוכנת זו כעיסוק שהניב לו רווחים. על כן, יש מקום להחמיר בעונשו הן משיקולים של גמול והן משיקולי הרתעה. עם זאת נסיבותיו האישיות של מוחמד ראוי כי יובאו בחשבון בקביעת מידת ההחמרה בענישה. ג'מאל לא ערער על קולת העונש ובעניינו עומד בפנינו ערעור המדינה בלבד. מעובדות כתב האישום עולה כי ג'מאל היה פחות דומיננטי ממוחמד בארגון עסקאות הנשק ובשונה ממנו לקח חלק רק בשניים מתוך שלושת האירועים נשוא כתב האישום. נסיבותיו האישיות של ג'מאל, כפי שעלה מטיעוני בא כוחו בבית המשפט קמא ומתסקיר שירות המבחן, אינן קלות - הוא בן למשפחה בת 9 נפשות, סיים שש שנות לימוד בלבד והפסיק את לימודיו כדי לסייע בפרנסת משפחתו ואביו מכור לסמים ואינו דואג לצרכי המשפחה. כמו כן אין לג'מאל עבר פלילי קודם. שירות המבחן התרשם עם זאת כי ג'מאל מגלה נורמות התנהגות עברייניות, מתקשה להתחבר רגשית לחומרת מעשיו ולהכיר בדפוסי התנהגותו הבעייתיים ונוטה להתנהגות אימפולסיבית, המצמצמת את סיכוייו להפיק תועלת מהליך טיפולי ומגבירה את הסיכוי להישנות עבירות בעתיד. לכך יש להוסיף כי בתסקיר המשלים שהוגש ביום 10.10.2011 צוין כי ג'מאל הפסיק ביוזמתו את ההשתתפות בקבוצה טיפולית בבית הסוהר וכי ההתרשמות היא שאין לו מודעות לחומרת מעשיו. בצד הקולא הן לגבי מוחמד והן לגבי ג'מאל מן הראוי עם זאת להביא בחשבון גם את העובדה שהמדינה לא התייצבה להשמעת טיעונים לעונש בעניינם וכן את העובדה שהם הורשעו בעבירות שיוחסו להם במסגרת של הסדר טיעון. 7. בהינתן מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובהתחשב בכך שהחמרת רף הענישה ראוי לה שתיעשה בהדרגה, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של מוחמד (906/11), לקבל את ערעור המדינה (319/11) ולהעמיד את עונשו של מוחמד על 48 חודשי מאסר בפועל ואת עונשו של ג'מאל על 38 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם). יתר רכיבי גזר הדין של בית משפט קמא יעמדו בעינם. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏ט' בכסלו התשע"ב (‏5.12.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11003190_V01.doc לב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il