אמת ליעקב בישראל בע"מ (חל"צ) נ. ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 31835-04-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרת: אמת ליעקב בישראל בע"מ (חל"צ) נגד המשיבות: 1. ממשלת ישראל 2. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד יהודה ישכר שטרן פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו עתירה בה מבוקש, בעיקרו של דבר, כי ייאסר על המשיבה – היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"שית) – "להציע, לפרסם או לאמץ חוות דעת הקובעת כי ניתן להטיל סנקציות כלכליות, תקציביות או מנהליות על בני הציבור החרדי בשל אי גיוס, בלא עיגון בחקיקה ראשית העומדת בתנאי פסקת ההגבלה ולאחר משפט אינדבידואלי". 2. דין העתירה להידחות על הסף. 3. כלל ידוע בפסיקתנו הוא כי כאשר חל שינוי מהותי בתשתית העובדתית שבבסיס עתירה, יש להורות על דחייתה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 74489-12-25 גפן נ' פרקליטות המדינה, פס' 15 ‏(‏29.3.2026‏)‏).‏ העתירה הוגשה ביום 16.4.2026. מספר ימים לאחר מכן, ביום 26.4.2026, ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5819/24 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון (26.4.2026) (להלן: פסק הדין), במסגרתו הורה בית המשפט לגורמים מנהליים שונים לקבל החלטה באשר לאופן בו יש לפעול על מנת להתנות הטבות או תמיכות שונות בהסדרת מעמד מקבל ההטבה או התמיכה מול רשויות הצבא. חלק מההטבות שאליהן התייחס פסק הדין – ביניהן סבסוד מעונות היום והנחה ברכישת דירה – הוזכרו גם בעתירה ככאלו שלטענת העותרים נאסר על היועמ"שית להציע לצמצמן "בשל אי-גיוס". נדמה אפוא, כי פסק הדין, העוסק במישרין בסוגיה העומדת בלב העתירה הנוכחית, משנה באופן מהותי את התשתית הרלוונטית לעתירה, באופן שלא מאפשר לדון בה במתכונתה הנוכחית. יצוין, כי פסק הדין ניתן בהמשך לפסק דין באותו הליך מיום 19.11.2025, בו ניתן צו מוחלט המחייב את משיבי המדינה לנקוט "צעדי אכיפה אישיים אפקטיביים כלפי מי שהוצאו להם צווי גיוס ולא התייצבו בהתאם". אולם, גם קביעות פסק דין זה, אשר ניתן טרם הגשת העתירה, לא זכו להתייחסות עניינית בעתירה, וזאת חרף חשיבותם לעניינה. 4. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ו (11 מאי 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט