ביראני סעיד נ. מדינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3098/97 ע"פ 3579/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט מ' אילן המערער בע"פ 3098/97: ביראני סעיד המערער בע"פ 3579/97: פיראס עומרי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.4.97 בת.פ 106/96 שניתן על ידי כבוד השופט א' רזי תאריך הישיבה: ל' בתשרי תשנ"ט (20.10.98) בשם המערער בע"פ 3098/97: עו"ד סולימאן סולימאן בשם המערער בע"פ 3579/97: עו"ד סמדר בן-נתן בשם המשיבה: עו"ד אילון אינפלד פסק-דין השופט י' קדמי: 1. שני המערערים בתיקים שבפנינו, משיגים כנגד חומרת העונש שנגזר על כל אחד מהם בת.פ. 106/96 של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו הורשעו - על פי הודאתם - בעבירות שיוחסו לכל אחד מהם בכתב האישום כמפורט להלן: (א) המערער בע"פ 3098/97 - ביראני סעיד (להלן: ביראני) - הורשע בעבירות של קשירת קשר, כניסה למקום צבאי, התחזות כאחר, קבלת דבר במירמה, החזקה ונשיאת נשק, סחר בנשק והחזקת נכס שהושג בעוון. בבסיס העבירות הקשורות בנשק עומדות: השגת נשק צה"לי (3 רובי גליל, תמ"ק עוזי ו- 5 רימוני רסס) שלא כחוק - בכניסה שלא כדין למחנה צבאי, בהתחזות כחייל ובהתפרצות לבנין מגורים בבסיס צבאי - החזקתו ונשיאתו של נשק זה ומכירת אחד מרובי הגליל לנאשם מס' 2 בכתב האישום (מוחמד עקול - להלן: עקול); כאשר עבירת הקשר מדברת בהתקשרות עם עקול לצורך השגת כלי נשק ומכירתם לו. עקול קשר קשר דומה עם פיראס וקיים בהקשר זה קשר עם מנגנון המודיעין הפלשתינאי, שהיה מעונין ברכישת הנשק. כאמור, ביראני הורשע על פי הודאתו; ובהתאם לבקשתו צורפו להודאה עבירות נוספות של זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה והחזקת הירואין לצריכה אישית (0.0839 גרם), שאינן קשורות לפרשת הנשק. (ב) המערער בע"פ 3579/97 - פיראס עומרי (להלן: פיראס) - הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר, החזקת נשק ונשיאתו שלא כחוק ועשיית עסקה בנשק. בבסיס העבירות האמורות עומדים: קשירת קשר עם עקול - נאשם מס' 2 בכתב האישום - להשגת ומכירת נשק, כשהוא מודע לקשר שיש לאחרון עם מנגנון המודיעין הפלשתינאי; רכישת רובה גליל מביראני; מכירת הרובה וכן אקדח, תחמושת ורימון רסס לעקול; והחזקת אקדח ותחמושת נוספים. על ביראני נגזרו 7 שנים מאסר לריצוי בפועל ושלש שנים מאסר על תנאי; ואילו על פיראס נגזרו 4.5 שנים מאסר לריצוי בפועל ושלש שנים מאסר על תנאי. 2. ביראני טוען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לקולה להודאתו, לנסיבות האישיות העומדות בבסיס התדרדרותו לסמים שעל רקעה ביצע את העבירות שבהן הורשע, לחרדות שמהן סבל בעקבות שירותו בלבנון ולסיכויי שיקומו כמפורט בתסקיר ובעדויות שהושמעו מטעמו. כן מצביע ביראני, על תיפקודו החיובי במסגרת כליאתו ועל הישגיו במאמצי השיקום שכבר עשה; ומדגיש את הפער הבלתי מוצדק, לשיטתו, בין העונש שנגזר עליו, לבין זה שנגזר על עקול, שהיה לעד מדינה ונדון בשל מעורבותו במכירת כלי נשק לגורמי המודיעין הפלשתיני, לשלש שנים מאסר לריצוי בפועל בלבד. גם פיראס טוען, כי בית המשפט לא נתן משקל נאות לקולה להודאתו ולנסיבותיו האישיות; וזאת, תוך הדגשת גילו הצעיר (בן 24), עברו הנקי למעשה (עבירה אחת משנת 1991), המצוקה החברתית שהביאה אותו לעשיית המעשים שעשה והיותו חלש אופי ונתון להשפעה. לצד כל אלה - המצדיקים לשיטתו, כשלעצמם, הקלה בעונש - מצביע פיראס, כמו ביראני, על העדר יחס נאות בין העונש שנגזר עליו לבין זה שהושת על עקול; כאשר הוא מדגיש, כי טעה להאמין שהנשק דרוש לגורמים הפלשתינאים למאבקם במחבלי החמס. 3. לא מצאנו מקום להיעתר למערערים. החומרה היתירה המאפיינת את המעשים העומדים בבסיס הרשעתם מדברת - למעשה זועקת - בעד עצמה ואינה צריכה הצגה. לחומרה זו, מן הדין שינתן ביטוי מלא ומודגש בענשים שגוזרים בתי המשפט על אלה, שמוכנים ליטול את הסיכון הכרוך בלכידתם והבאתם לדין; וזאת על מנת שלא להותיר ספקות בענין זה אצל עבריינים בכח. בית המשפט המחוזי לא עצם עיניו בפני הגורמים המקילים שעליהם מצביעים ב"כ המערערים . ברם, בעבירות מסוג זה, משקלם של הגורמים האמורים הינו מטבע הדברים משני. עם זאת, אין לומר כי לגורמים אלה לא היתה השלכה על מידת העונש; ולמעשה הם העומדים בבסיס המתינות היחסית, שבה נהג בית המשפט המחוזי בעונשים שגזר על המערערים. במסגרת הטיעון, הצביעו ב"כ המערערים על חוסר יחס הולם בין העונש שנגזר על עקול - נאשם מס' 2 בכתב האישום ועד המדינה - לבין זה שהושת עליהם; וטענו בהקשר זה לפגיעה בעקרון השוויון. גם טענה זו אינה מקובלת עלינו. מידת העונש שהושת על עקול נעוצה בהסכם שנעשה בינו לבין המדינה; וזה אושר, כהסכם סביר, על ידי בית המשפט שדן בעניינו. במצב דברים זה, ההשוואה שעורכים ב"כ המערערים אינה בין "שווים" אלא בין "שונים"; ובתור שכזו אין בכוחה לסייע בידם. לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את שני הערעורים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט השופט מ' אילן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, ג' בכסלו תשנ"ט (22.11.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030980.H01