פלוני נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. רשות האוכלוסין וההגירה 3. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ל' בניסן התשע"ט (5.5.2019) בשם העותרים: עו"ד ידין עילם בשם המשיבים: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה נסבה על אופן הטיפול בבקשת העותרים לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). מוקד המחלוקת, כפי שיובהר, היה בכך שהמשיבים לא נענו להענקת זכות שבות על-אתר לעותר 1 (להלן: העותר) על רקע הרשעותיו בעבירות פליליות שביצע במדינת המוצא שלו, בלארוס, בגינן ריצה תקופות מאסר. זאת, בתוקף הסמכות הקבועה בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות. העותרות הנוספות היו בנות משפחתו של העותר – העותרת 2, שהיא בת זוגו, העותרת 3, בתה מנישואין קודמים, והעותרת 4, בתם המשותפת של העותרים 1 ו-2 (העותרות 3 ו-4 יכונו להלן יחד: הילדות). מטבע הדברים, סוגיית מעמדן נגזרת באופן ישיר מההכרעה בעניינו של העותר. 2. העתירה הוגשה בראשיתה של שנת 2019, בהמשך לניסיונות קודמים של העותר להסדיר את מעמדו ומעמד משפחתו בישראל לפי חוק השבות. לטענת העותרים, עוד בשנת 2014 הגיש העותר בקשת עלייה לנציגי ארגון "נתיב" בבלארוס. לטענת המשיבים, הבקשה הוגשה רק ביום 2.11.2015 וסורבה כבר למחרת היום, בעוד שלפי גרסת העותרים במשך שלוש שנים הם שבו ופנו לשגרירות ישראל בבלארוס בניסיון לברר מה עלה בגורל בקשתם, אך נענו שטרם התקבלה בה החלטה. לדבריהם, לאחר שפנו פעם נוספת בעניין בשנת 2017, נמסר להם כי עליהם להגיע לישראל כתיירים ולהגיש בה את בקשתם. ביום 17.4.2017 הגיעו העותרים לישראל ומאז הם שוהים בה. 3. אין צורך לפרט את כלל פניותיהם של העותרים לנציגי רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה 2 (להלן: הרשות), מאז הגעתם לישראל. די יהיה בכך שאציין כי חרף פניותיהם החוזרות ונשנות, בין היתר בבקשה להעניק להם מעמד ארעי בישראל עד שבקשת העליה תאושר, לא התקבלה כל החלטה קונקרטית בעניינם עד להגשת העתירה. 4. בעתירה העלו העותרים טענות בדבר משך הטיפול בעניינם, וכן נטען בה גם לגופה של בקשת העליה כי הרשעותיו של העותר, שנמחקו במשך הזמן מהמרשם הפלילי בבלארוס, אינן מצדיקות את דחיית הבקשה. 5. אפתח בכך שאציין כי דומה שעל דבר אחד כבר בשלב זה לא ניתן לחלוק – והוא שהגשת העתירה הובילה לזירוז משמעותי של הטיפול בעניינם של העותרים, ואף להתקדמות לגוף הדברים. התגובה המקדמית מטעם המשיבים הוגשה כבר ביום 5.3.2019, ובה צוין כי המשיבים נכונים להעניק בשלב ראשון לעותרים 2-1 אשרה מסוג ב/1 (עבודה) למשך שנה ולילדות רישיון מסוג ב/2 (ביקור), ובהמשך לחזור ולבחון את עניינם. 6. הדיון בעתירה התקיים ביום 5.5.2019. במישור העקרוני טענו העותרים כי סוג העבר הפלילי של העותר אינו מצדיק את ההחלטה שלא להעניק לו תעודת עולה על אתר, ואילו במישור הפרגמטי הם טענו כי עמדת המדינה אינה מעניקה להם את מידת היציבות הנדרשת להם, ככל שתידרש תקופת ביניים עד לקבלת החלטה סופית בעניינם. 7. בתום הדיון הורינו על הגשת הודעה מעדכנת משלימה שתתייחס למעמד שיינתן לעותרים במהלך השנה הקרובה וכן לפרטים הקונקרטיים של הצהרה ביחס להחלטה שתתקבל בסופה. 8. המדינה הגישה הודעה כאמור ביום 20.5.2019 ובה הבהירה כי "בתום השנה, וככל שלא יחול שינוי בנסיבות, יינתן לעותרים רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 לשנה, אשר בהיעדר שינוי נסיבות יוארך בשנה אחת נוספת, סך הכול שנתיים", ואז תוענק לעותר אזרחות לפי חוק השבות. בעקבות החלטה נוספת מיום 4.6.2019 הבהירה המדינה בהודעתה מיום 26.6.2019 פרטים נוספים, ובכלל זה כי לעותרים 2-1 הוענקו ביום 2.4.2019 אשרות כאמור בפסקה 5 לעיל, וכי התחייבות באשר להמשך נוגעת לעותרים 2-1, שהם בהתאמה נכד של יהודי ואשתו, ואילו הילדות יקבלו בתום תקופת הרישיון הראשונה, רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 לשנה, ולאחר מכן ניתן יהיה לפעול בעניינן בהתאם לנהלים הרלוונטיים (נוהל 5.2.0024 שכותרת "נוהל הטיפול בהענקת מעמד לבן קטין של בן/ת זוג של זכאי שבות" ונוהל 5.2.0027 שכותרתו "נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי"). כן הובהר כי תקופת הרישיון השנייה תימנה מיום 1.1.2020. 9. ביום 5.7.2019 הוגשה תגובתם האחרונה של העותרים אשר טענו כי חרף האמור הם עומדים על העתירה. העותרים חזרו והדגישו את הצורך בהכרעה "לאור חשיבותה של זכות היסוד לשבות", טענו לגוף הדברים כי אין מקום לתת משקל כה רב לעברו הפלילי של העותר בהתחשב במהות העבירות שבהן הורשע ובזמן שחלף בינתיים, וכי יש מקום למתן החלטה מנומקת של שר הפנים בעניין. 10. לאחר ששקלנו את הדברים, הגענו לכלל מסקנה, גם אם לא בלב קל, כי בעת הזו, כאשר המדינה הציגה מתווה שסופו הצפוי במתן תעודת עולה והענקת מעמד ליתר העותרות, דין העתירה להידחות. יתר על כן, הודעת המדינה מייצגת בשלב זה את עמדתו של שר הפנים, ודומה שאין צורך להאריך את הטיפול הפורמאלי בבקשה בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר הנושא נבדק ספציפית על רקע החלטותינו בעניין. 11. חשוב להבהיר את עמדתנו: סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות אינו אמור לשמש בסיס להימנעות מהענקת זכות שבות לכל מי שהורשע בעבירה. אין מדובר במבחן פורמאלי שעניינו קיומה של הרשעה בפלילים (ראו: בג"ץ 10099/07 קוזנצוב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.07.2009)). אין ספק שיש משמעות לסוג העבירה ולנסיבותיה וכן לחלוף הזמן (ראו למשל: בג"ץ 8292/11 פדצ'נקו נ' שר הפנים, פסקה 12 (22.8.2013)). המקרה שבפנינו אינו מקרה "מובהק" – חלף זמן מאז הורשע העותר וריצה עונשי מאסר, ואף כי אין להקל ראש בעבירות שעבר, הרי שחומרתן אינה עומדת על הצד הגבוה ביותר (ראו והשוו: בג"ץ 9056/11 מרמלשטיין נ' מדינת ישראל (18.6.2013)). עם זאת, יש משמעות אף לכך שהעותר היה מעורב בפלילים יותר מפעם אחת בארץ מוצאו. כמו כן, בסופו של דבר ההחלטה אינה החלטתנו, ובמכלול הנסיבות לא מצאנו שיש עילה להתערב בהחלטה שהתקבלה – כאשר אנו נותנים את דעתנו לכך שבמצב הקיים נדרש העותר רק ל"תקופת מבחן" נוספת, וכל זאת במסגרת מתווה ברור הכולל מתן מעמד לעותרים וודאות סבירה במהלכה של התקופה הנותרת. 12. סוף דבר: העתירה נדחית, בכפוף לאמור לעיל. בשים לב למכלול הנסיבות, ובהן לעובדה שעניינם של העותרים קודם במידה רבה כתוצאה מהגשת העתירה, המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסך 10,000 שקלים. ניתן היום, ‏י"ב בתמוז התשע"ט (‏15.7.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19000030_A11.docx /עכ. מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il