לריסה קוזנצוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 10099/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10099/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותרים: 1. לריסה קוזנצוב 2. קוזנצוב אנדריי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דוד רויטמן בשם המשיבה: עו"ד ליאורה וייס-בנסקי פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי יינתן לעותר 2 (להלן – העותר) לעלות לארץ ולהירשם כעולה חדש ולהעניק לו אזרחות ישראלית, בהתאם לחוק השבות, התש"י – 1950 (להלן – חוק השבות). העותר הוא בנה של העותרת 1 (להלן – העותרת) ולטענת העותרים, כל בני משפחתה של העותרת קיבלו רשות לעלות ארצה וזכו למעמד חוקי בישראל, מלבד העותר. 2. מתגובת המדינה לעתירה התברר כי העותר הגיש בקשה לאשרת עליה ברוסיה, בתאריך 2.9.2003 ובקשתו זו סורבה בגלל עברו הפלילי – הוא ריצה עונש מאסר בן שנתיים בכלא הרוסי בגין הרשעותיו בפריצות לדירות וגניבת רכוש. הוא שוחרר מן הכלא הרוסי בשנת 1998. המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הרב שהיא לוקה בו – חלפו כארבע שנים מעת מועד הסירוב ועד למועד הגשת העתירה – וכן בשל חוסר ניקיון הכפיים של העותרים, שלא פירטו בעתירתם את מלוא התשתית העובדתית ובפרט הסתירו את דבר עברו הפלילי של העותר. עם זאת, המדינה הביעה נכונות לבחון מחדש את זכאותו של העותר והציעה כי העותר יגיש מסמכים מטעמו, כגון: גזר הדין שעל פיו ריצה את עונש המאסר, תעודת יושר מעודכנת לשנת 2008 וכן פסקי דין נוספים, ככל שאלה קיימים בעניינו של העותר. 3. העותר הגיש לאחר זמן את המסמכים, בהתאם להצעתה של המדינה (אף כי יש להעיר שהגשת מלוא המסמכים הנדרשים ארכה תקופה ארוכה ביותר, ורק בתאריך 22.10.2008 הוגש מטעם העותר המסמך האחרון הנדרש, תעודת היושר העדכנית). לאחר הגשת כל החומר הנדרש נבחן עניינו של העותר בשנית ובתאריך 24.5.2009 הודיעה המשיבה כי הוחלט ליתן לעותר, שהוא נכד ליהודי, אשרה ורישיון לישיבת ארעי (מסוג א/5) לשנה. עוד הוצהר כי לקראת תום התקופה האמורה, בכפוף להגשת בקשה מתאימה מטעם העותר לא יאוחר מחודש ימים לפני תום התקופה, תינתן החלטה נוספת בעניינו של העותר, בהתאם לנסיבות שיתבררו עד אז. בעקבות הודעה זו של המדינה, הודיעו העותרים כי החלטת משרד הפנים איננה מקובלת עליהם וכי ההחלטה איננה סבירה בעיניהם, שכן העותר מבקש לקבל מעמד קבוע במדינה וכן מעמד של עולה חדש, על ההטבות הנלוות למעמד זה. 4. לאחר עיון בהודעות מטעם הצדדים הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שזו איננה רלבנטית עוד ואיננה מגלה כל עילה, הכל כפי שיובהר להלן. 5. העתירה לוקה בשיהוי חריף – הוגשה כארבע שנים לאחר שניתנה ההחלטה המנהלית הנתקפת – וכן לוקה היא בחוסר ניסיון כפיים מהותי, שכן העותרים לא טרחו לציין כי הסיבה שסורבה בקשתו של העותר למעמד בישראל היתה עברו הפלילי. עם זאת, המשיבה נאותה לבחון מחדש את עניינו של העותר ולבדוק האם יש בחלוף הזמן כדי לשנות מההחלטה המקורית בעניינו. בתום אותה בדיקה, שהתמשכה אף היא בשל מחדליו של העותר להמציא את כל המסמכים שנדרשו, הוחלט ליתן לעותר מעמד ארעי, וזאת על מנת לבחון את עניינו בשנית בתום אותה תקופה. בהתאם לסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בארץ, אלא אם נוכח שר הפנים שהמבקש הינו בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. כבר נפסק כי לא כל עבר פלילי מצדיק את שלילת הזכות לעלות ארצה לפי חוק השבות, אלא רק עבר שניתן ללמוד ממנו על סיכון לשלום הציבור (ראו: בג"צ 5033/06 גילבנוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2007)). בענייננו, העתירה כלל איננה מתייחסת למהות החלטתו של שר הפנים שלא להעניק לעותר אשרת עולה מחמת עברו הפלילי, שכן העותרים כלל לא ציינו פרט זה בעתירתם. 6. בכל מקרה, שר הפנים נאות, כאמור לעיל, לבחון את עניינו של העותר בשנית והחליט לאפשר לעותר בשלב זה מעמד ארעי במדינה לשם בחינת תפקודו והתנהגותו. החלטה זו כשלעצמה איננה מקימה טעם כלשהו להתערבות בית המשפט בה ואף איננה כלולה מטבע הדברים בעתירה. זאת ועוד – בכל הנוגע לקביעת תקופת השנה לשם בחינת התנהגות העותר ותפקודו, הרי שב-בג"ץ 5067/02 גולייב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 8.9.2003) נפסק כי: "הזכאי לפי חוק השבות למעמד של עולה אינו חייב לקבל מעמד זה מיד בעת הגעתו ארצה... במקרה מעין זה, ואף כאשר מדובר באשרות אחרות שאינן אשרת עולה, יכול האדם בו מדובר לבקש בעת שהותו בארץ לשנות את מעמדו, על מנת שיינתן לו מעמד של עולה" (שם, בפיסקה 5 לפסק הדין). נראה איפוא שגם ברכיב זה של החלטת שר הפנים לא נפל פגם המקים עילת התערבות. 7. בנוסף לכל האמור לעיל ראוי להוסיף עוד כי ממילא בתום אותה תקופת שנה תבוא החלטה נוספת ועדכנית, שתתבסס על תשתית עובדתית חדשה שאיננה ניצבת בפנינו בשלב זה. לכשתתקבל החלטה חדשה זו בעניינו של העותר, יוכלו העותרים להשיג עליה, אם יחפצו בכך, בעתירה מעודכנת. 8. מן המקובץ עולה כי דין העתירה להידחות על הסף וכך אנו מורים. בנסיבות העניין ונוכח מצבם הכלכלי הקשה של העותרים – אין צו להוצאות, אף שהתנהלותם בהליך זה היתה בלתי הולמת ובלתי ראויה. ניתן היום, כ"א בתמוז התשס"ט (13.7.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07100990_K13.doc דנ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il