עודה עזאת נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"ב 2946/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המבקש: עזאת מחמד עודה נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 29.4.97 בע"ש 387/97, שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, א. גרוניס תאריך הישיבה: י"ז בסיון התשנ"ז (22.06.97) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ענר הלמן פסק-דין הנשיא א' ברק: ועדת השחרורים העניקה (ביום 22.2.95) רשיון חופש למבקש. תקופת הרשיון הסתיימה ביום 28.3.96. בתוך תקופת הרשיון (ביום 10.9.95) ביצע המבקש עבירות פליליות, ובהן פריצה, גניבה ועיסקה בסם (הירואין). המבקש הורשע (ביום 2.4.96 וביום 5.5.96). דינו נגזר (ביום 1.9.96) לעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ולחמישה עשר חודשי מאסר על תנאי. ועדת השחרורים החליטה (ביום 21.1.97) להפקיע את רשיון החופש של המבקש. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי. העתירה נדחתה. מכאן בקשת הרשות שלפנינו. סעיף 29א(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971- קובע, כי ועדת השחרורים מוסמכת להפקיע רשיון חופש בגין עבירה שבוצעה בתקופת הרשיון, גם אם ההפקעה נעשית לאחר תום תקופת הרשיון, ובלבד שלא חלפו ששה חודשים מיום שבעל הרשיון הורשע סופית באותה עבירה. ברע"ב 2018/97 שטרית נ' ועדת השחרורים, החלטנו כי ששת החודשים נמנים מיום גזר הדין בערכאה המרשיעה, ולא מיום הכרעת הדין. בעניין שלפנינו, נגזר דינו של המבקש ב1.9.96-. רשיון החופש שלו הופקע ב21.1.97-. הפקעת רשיון החופש נעשתה כחמישה חודשים לאחר שנגזר דינו של המבקש. ההפקעה נעשתה, איפוא, בגדר סמכותה של הועדה, ואין מקום ליתן רשות ערעור לעניין סמכות הועדה. שיקולי הועדה - שהתבססו על חומרת העבירות שעבר המבקש בתקופת הרשיון - הם במתחם שיקוליה הראויים, ואינם מצדיקים מתן רשות ערעור. התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות. ה נ ש י א השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029460.A03/דז/