גיונדוס איסקוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2854/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2854/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: גיונדוס איסקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 6113/07 שניתן ביום 10.2.08 על-ידי השופטת ת' שרון-נתנאל תאריך הישיבה: י"ט בטבת תשס"ט (15.1.09) בשם המערער: עו"ד מיכאל כרמל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אושרה פטל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שרון- נתנאל) מיום 10.2.08 בת"פ 6113/07, בו נדון המערער לשש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי נוסף למשך שישה חודשים, ופיצוי המתלונן בסך 25,000 ש"ח. ב. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז, ובעבירה של החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק. כנטען, נכנסו המערער ואדם נוסף לבית קפה, המערער החל לדבר עם המתלונן, ובמהלך השיחה ביניהם תקף את המתלונן, הפילו על הרצפה, בעט בראשו ובפניו, ומשהורחק על-ידי אחרים התקרב שנית למתלונן, שניסה להתרומם, שלף סכין ונעץ אותה בגבו של המתלונן. לבסוף - כאשר הוא כורע על ברכיו - דקר המערער את המתלונן דקירה עמוקה לאורך לחיו השמאלית. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלונן קרעים בטחול ובסרעפת, שבר בצלעות, וחתכים באזור המותן ובפנים - מהאוזן ועד לשפה העליונה. נגזרו על המערער העונשים המנויים מעלה. ג. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט המחוזי בתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי המערער, יליד 1983, הוא הצעיר מבין חמישה ילדים. אביו חולה במחלה ניוונית חמורה ואינו עובד, והמשפחה סובלת ממצוקה כלכלית קשה. המערער סיים 10 שנות לימודים, ושירת שירות צבאי מלא. לאחר שחרורו התקשה למצוא עבודה. עובר לאירוע נשוא הערעור, עבד בבית קפה. נוכח המלצת שירות המבחן ובקשת הסניגור נשלח המערער לבדיקה פסיכיאטרית. על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית היה המערער אחראי למעשיו ויכול לעמוד לדין. ד. בגזר הדין נקבע כי יש ליתן משקל לכך שהמערער לא סיפק הסבר למעשיו. עוד נאמר כי מסוכנותו של מי שמבצע מעשים חמורים, ללא כל הסבר וללא כל גורם מיידי חמורה במיוחד, שכן אין לדעת מתי יתפרץ שוב באלימות. למול זאת שקל בית המשפט כי ענייננו בצעיר נורמטיבי עד הנה, אשר שירת בצבא ולא הואשם בכל עבירה בעבר. כן ניתן משקל להודיית המערער בעבירה והחרטה שהביע, אולם צוין כי יש להתיחס לדברים אחרונים אלה באורח מוגבל, נוכח תיעוד האירוע במצלמת האבטחה, שלא הותיר מקום לספקות באשר לעובדות. לאחר ששקל כל זאת, קבע בית המשפט, כי נוכח חומרת המעשים והאופן בו בוצעו, אין מנוס מהטלת מאסר בפועל לפרק זמן משמעותי. ה. בערעור שלפנינו, המכוון כנגד עונש המאסר בפועל בלבד, נטען כי העונש שהוטל חורג משמעותית מרף הענישה המקובל, וכי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער. הודגש כי להיות המערער בן למשפחה קשת יום ואביו חולה, היתה השפעה על תפקודו. ו. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני, לפיו השתלב העורר במאסרו במרכז החינוך בבית הסוהר ולומד באופן יציב וקבוע, ללא תלונות. ז. בדיון הוסיף כוח המערער כי שולחו אינו זוכר את שאירע, ועל כן אין לזקוף לחובתו היעדר הסבר לאירוע. באת כוח המדינה הדגישה, כי מדובר במעשה ברוטלי ואכזרי, ללא הסבר, ולדידה הסתרת המידע באשר לרקע האירוע משפיעה על הבנת המניע מאחורי המעשה, ומהוה שיקול לחומרה. נציגת שירות המבחן ציינה, כי גם השירות התקשה להסביר את התנהגותו של המערער, נוכח עברו הנורמטיבי והעדר בעיה נפשית. ח. שני הצדדים זיכונו בפסיקה התומכת לשיטתם בדעתם. הסניגור המלומד הציג פסיקה שבין 30 חודשי מאסר לארבע וחצי שנים בעבירות לפי סעיף 329 לחוק העונשין, ומנגד הציגה המדינה פסיקה של שש ושבע שנות מאסר. בשאלה דומה התחבט בית משפט זה בע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל (השופט דנציגר), בהדגימו (פסקה 19) באסמכתאות שונות את קשת הענישה, בין 20 חודש מאסר לתשע שנים. ט. לאחר העיון אין בידנו להיעתר לערעור. הפרשה מכוערת, אלימה וסתומה. לא הוברר לנו על מה ולמה ניגש המערער אל המתלונן, על מה ולמה בעט בו, על מה ולמה נעץ בגבו סכין ועל מה ולמה דקר אותו בפניו. אף המערער עצמו אינו מספק לכך כל הסבר, דבר שהצריך כאמור בדיקה פסיכיאטרית. הטענה כי אין המערער זוכר דבר אינה יכולה לעמוד לזכותו. בני הציבור היושבים בבית קפה או בכל מקום אחר זכאים להגנת בית המשפט מפי המתנפלים עליהם באין פרץ ואין צווחה. יתר על כן, תוצאות המעשה היו פציעה משמעותית. האלימות היא מן המאפיינים הקשים והנמשכים של עידננו; בין סמים לאלכוהול לריתחא בעלמא מונפים כלי נשק חמים או קרים, וסיטואציה של מה בכך הופכת לזירת דמים. אין איפוא מקום להתערבותנו בהכרעתו של בית המשפט קמא, ועל כן לא נוכל להיעתר לערעור. י. עם זאת, יש לקוות כי המערער יתמיד בהתנהגות טובה בבית הסוהר, כדי שהאירוע הקשה יישאר כמעידה אחת בתולדותיו, ויוכל לחזור לתפקד כאדם מן הישוב לכל עניין; הדעת נותנת כי אם כך יהיה, יעמוד דבר זה לזכותו בהמשך, בלא שנקבע כמובן מסמרות – אך אנו מייחלים לכך. איננו נעתרים איפוא לערעור. ניתן היום, כ"ב בטבת התשס"ט (18.1.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08028540_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il